ה"פ 48598-06-14 גוטוביץ נ' נעים

בפני תובענה בדרך של המרצת פתיחה, להצהיר כי החוזה עליו חתמו הצדדים מיום 31.12.13 בוטל כדין , להצהיר כי החוזה הופר הפרות יסודיות על ידי המשיב , להצהיר כי המשיב פעל בחוסר תום לב ובמרמה כלפי המבקש בניהול מו"מ לחתימה על החוזה , להצהיר כי טרם החתימה על החוזה המשיב הציג למבקש מצגי שווא , בין היתר בקשר לרווחיות הממכר והאישורים המצויים בידיו להפעלתו , להצהיר כי המשיב אחראי לכל הנזקים וההוצאות אשר נגרמו למבקש כתוצאה ממצגי השווא אשר הציג המשיב למבקש בין היתר ביחס לרווחיות הממכר והאישורים המצויים בידיו והפעלתו כתוצאה מביטול החוזה. להצהיר כי המבקש זכאי להשבה של כל תשלום אשר שילם בהתאם לחוזה, כן יתבקש צו לאישור פיצול סעדים לצורך תביעת פיצויים ישירים ועקיפים הנובעים מהתקשרות המבקש עם המשיב בהסכם . 

לטענת המבקש על פי הסכם בינו לבין המשיב רכש עסק מסעדה בשם "לימונדה" , כאשר דובר בעסק פועל, עם לקוחות, כוונת המבקש הייתה להמשיך ולהפעיל את העסק. לטענתו, בעקבות הפרת ההסכם ומצגי השווא שהציג לו המשיב , הן לעניין רישיון העסק והיתרים להפעלתו מטעם הגורמים השונים , והן בקשר לרווחיותו וקיום לקוחות מוסדיים פעילים , ההסכם הופר , ומשכך זכאי לסעדים שנדרשים על ידו . המבקש לאחר הגשת הבקשה, ובטרם הגשת התשובה, ביקש לתקן את הבקשה בדרך של הוספת גזר דין בהליך פלילי שהתקיים כנגד המשיב ביחס למסעדה , ולפיו, ניתן צו סגירה למסעדה . בפועל התברר בדיון שהתבקשה ארכה שאמורה היתה להסתיים ביום 15.11.14.

עובר לדיון ביקש המבקש לצרף מסמך נוסף מיום חתימת ההסכם, לפיו באם יוטל במשפט או על ידי הליך מנהלי, צו סגירה על המסעדה, לימונדה, כתוצאה מהליך משפטי הקיים כנגד המשיב , הרי שהעסקה כולה מתבטלת, ומשכך ולשיטתו, משניתן צו הסגירה העסקה מתבטלת גם נוכח התחייבותו זו של המשיב . 

לטענת המשיב יש לדחות את הבקשה , לשיטתו אינה מתאימה להליך מקוצר של המרצת פתיחה , יש לאשר הבאת ראיות מלאות יותר , תוך התעמקות בכל המחלוקות שעולות, ולא ניתן למצותו בהליך מקוצר, יצוין שלעניין זה ניתנה החלטה, בדיון קודם במספר ימים, לאפשר את קיום הדיון, תוך שמירת זכות טיעון למשיב, בעניין ושכאמור עשה בה שימוש והתייחס אליה בסיכומיו . 

לגופם של דברים טוען המשיב, שלא היו מצדו שום מצגי שווא , וכל אותן מטלות שלקח על עצמו בקשר של השגת רישיון העסק לרבות היידוע לגבי מצבו, וכן ביחס לגורמים השונים כמו כיבוי אש , משטרה , משרד בריאות , עירייה , לגבי כל אלה ועל פי מסמכים שצירף לתשובתו , הרי היה מדובר במצב, שעובר לחתימת ההסכם, אמנם פורמלית, לא היה רישיון  לעסק, עניין שהובהר למבקש , ואולם המשיב התחייב לפעול להשגת אותו רישיון , ומול הגורמים הרלוונטיים , ואכן במהלך ינואר 2014 נערכה ביקורת בה אישרו מרבית הגורמים המאשרים את הנדרש. בסופו של יום, נותר על הפרק צורך באישור משרד הבריאות, לטענת המשיב, בביקורת בעניין מיום 16.3.14, דובר על ליקויים, שבעיקרם קשורים במבקש ולא במשיב, וכן בקשתו להשלים את אותם תיקונים, או השלמות שבאחריותו נענתה בסירוב מצד המשיב, מה שגרר את התארכות העניין, ומלמד על חוסר רצון של המבקש לאפשר את השלמת הרישוי, ובאופן שחושף את כוונתו האמיתית של המבקש והיא ביטול העסקה מטעמים כלכליים של כדאיות ורצונו בהשבת השקעתו, ולאחר שנכשל בפעילותו.

למעשה אין חולק בין הצדדים שסכום מסוים שולם במזומן במועד סמוך לחתימת ההסכם , היתרה נפרסה בשיקים , וקיימת יתרה נוספת ככל הנראה של 40 אלף ₪, שלא שולמה וטרם כוסתה בשיקים. המבקש ביטל את השיקים שפרס, כאשר בקשר לשיק הראשון, הוגשה בקשה לביצוע בהוצל"פ מטעם המשיב, ולגביה הוגשה התנגדות מטעם המבקש, שעיקריה כמו שנדון כאן , ובכל מקרה טרם התקיים בה דיון במעמד הצדדים. טענתו העקרונית של המשיב, שבשל חוסר שיתוף פעולה של המבקש ומתן אפשרות למשיב למצות את נושא הטיפול, והשגת רישיון העסק מחד , וכאשר במקביל אירע כישלון כלכלי של המסעדה תחת ניהולו של המבקש , הפך זה האחרון, את שאלת הרישוי לגורם מרכזי, מה שאינו קשור למציאות, רק להצדיק את הצורך בביטול ההסכם, שכאמור נובע מכישלון כלכלי ולא מסיבה אחרת התלויה במשיב . 

בדיון בפני נחקרו בחקירה נגדית הן המבקש והן המשיב , המבקש אישר בדיון כי עד להסכם נשוא הדיון לא ניסה להוציא רישיון עסק למסעדה אחרת , ההסכם עצמו הודפס בנוכחותו יחד עם המשיב על ידי אחותו של המשיב , כאשר חלק ממנו לדברי המבקש הוריד מן האינטרנט , וכאשר לגבי מספר עניינים התייעץ עם עורך דין, אך לא היה מיוצג על ידו לצורכי אותו הסכם ועריכתו , כל המו"מ לקח כשבוע , כאשר המבקש התוודה למסעדה שעומדת למכירה רק ב-17.11.13, וזאת בניגוד לאמור בתצהירו של המשיב, שישב ונכח במסעדה במשך ארבעה חודשים טרם חתימת ההסכם ב-31.12.13. המבקש אישר כי מנהל חשבונות מטעמו, בשם רוני בדק את הפן החשבונאי של המסעדה , ואישר את הנתונים . המבקש טוען כי לא היה במועד הבדיקות שעשה בעיריית תל אביב , גם לא לצורך נושא בדיקת הארנונה . המבקש מסר כי ביום חתימת ההסכם ידע שאין רישיון לעסק , אך הוצג לו כי הדבר בסיומו של תהליך, ומדובר בבירוקרטיה טכנית בלבד . המבקש על פי המסמכים שצורפו על ידי שני הצדדים , טוען שיש להבדיל בין אישורים למיניהם של גופים עירוניים שונים ומשרדים שונים, ובין רישיון העסק עצמו , ושהינם דברים נפרדים . המבקש אישר כי לא שילם את כל הכסף ולא זכר פרטים מלאים בעניין, בקשר לאותו חוסר ב-40 אלף שקל בגין התמורה, לגביו טוען המשיב . לטענתו, ועל כך אין חולק, שולם 160 אלף ₪ פלוס מע"מ על ידו במזומן בסמוך להסכם , וכן נמסרו שיקים דחויים . לגבי מתן ערבויות לא זכר בעניין , הגם שסעיף כללי למתן ערבויות ביחס לתשלומים הדחויים מצוין בהסכם . לטענת המבקש נוכח דרישת משרד הבריאות העדכנית מחודש יולי 2014, מדובר על תיקונים נדרשים משמעותיים ורציניים בעלות כבודה , ובמשך זמן נרחב , ולא בהיקף מינורי כפי שטוען המשיב . לגבי הדוח נספח ג' מ-24.3.14, טוען המבקש , כי זו ביקורת של העירייה , ולא של משרד הבריאות , שלא נכח באותה ביקורת במקום , ושהיא תלויה בתשובות שניתנות במקום בעת עריכתה כמו לגבי הפעלת שירות משלוחים או הגשת , או הפעלת סושי במקום , ומכך נגזר גם האמור בביקורת, שבכל מקרה אינה ביקורת של משרד הבריאות . לדברי המבקש מתכוון לסגור את העסק לנוכח צו הסגירה הקיים , בזמנו ביקש ארכה עד ה-15.11.14 ולא מבקש, לא מתכוון לבקש ארכה נוספת , ומחוסר ברירה המסעדה תיסגר.  המבקש אישר שלא הוריד את השלט "לימונדה" , ומן הסיבה שהמשיב לא הגיע עמו להבנות בקשר לדרישת הביטול מצדו . המבקש מעיד כי בחודש יוני פנה לעירייה לבקש החלפת בעלים , ועד אז אכן לא פנה בעניין . לטענת המבקש היעדר רישיון העסק גורם לכך שחלק מן החברות והמוסדות הפסיקו לעבוד עם המסעדה , כך לדוגמה חברת סיבוס הקשורה לסועדים מן המשטרה, וכאשר יום לאחר תחילת ההסכם כל השוטרים שראה שאוכלים במקום לפני חתימת ההסכם, הפסיקו לאכול במקום, כאשר נאמר לו שהדבר נובע מהיעדר רישיון עסק . לגבי המסמך האחרון שצורף לתיק מטעם המבקש מיום 31.12.13, התחייבות המשיב בעניין ביטול עסקה כתוצאה מצו סגירה היה ויינתן , לטענת המבקש הוא נרשם על ידי אחותו של המשיב , כאשר המשיב חתם עליו . המבקש מציין שקבלתו את המסמך , אין בה להוות אסמכתא לכך, שידע על הליך משפטי תלוי ועומד . נהפוך הוא , לדבריו הדברים כפי שטען לא גולו. 

המשיב בחקירתו מאשר כי היה שותף בחברה שהשכירה למסעדה את המבנה בו פועלת המסעדה , וכי ב-31.12.13 מועד חתימת ההסכם בין הצדדים, היה שותף באותה חברה . 

המשיב מאשר כי היה מתווך בשם בני, ששילם לו בקשר לעסקת מכר המסעדה , וכאשר עומת בעניין זה לגבי מועד חתימת המבקש על הסכם תיווך , אישר כי יכול להיות שהמבקש לא היה במקום לפני החתימה ארבעה חודשים כטענתו המקורית, אלא זמן קצר יותר , אך עניין זה אינו משמעותי בעיניו . 

לטענת המשיב כל נושא האישורים הרלוונטיים לצורך רישיון העסק, פורט וגולה בהסכם בצורה נכונה , כאשר עד ליום 16 לינואר 2014 המבקש קיבל אישורי 4 גורמים מתוך ה-5 שהיו אמורים להתקבל בזמן סמוך לאחר חתימת ההסכם , כאשר הגורם היחיד שנותר לטפל בעניינו היה משרד הבריאות . אותם דברים גם אמורים לגבי אישור המשטרה . המשיב מסכים כי פורמאלית יכול ומילות החוזה אינן מדויקות במלואן, בהקשר המצגים שנרשמו לעניין זה. יחד עם זאת, סבור שטענות המבקש בעניין הינן היתממות דווקנית, שבאה ממקום ומסיבה שאינם קשורים לעניין זה . לטענת המשיב אישור משרד הבריאות מטופל , ככל שנדרש בזמנו טיפל בעניין , מוכן להמשיך לטפל בעניין גם כעת , בכל מקרה מדובר בהסדרת דרישות מינוריות , כמו מספר קרמיקות או ברז , עניינים שהשלים בזמנו, ולאחר הליך אחר בין הצדדים , בתוך מספר שעות . לשיטתו אותן דרישות בהקשר של ענייני בריאות בדו"ח ביקורת של העירייה, הן דרישות המשותפות לעירייה ומשרד הבריאות. בהקשר של הפעילות במסעדה, המשיב מציין שלשיטתו מה שהמבקש קורא שירות משלוחים הינו שירות take away שהיה נהוג במידה מסוימת , לדעתו לא צריך לבקש רישיון לאותו שירות take away או משלוחים כפי שנעשה , או סושי בר . המשיב אישר חתימתו על מסמך שהוגש לקראת הדיון האחרון מיום 31.12.13, ושהוא אכן היה נאשם מספר 4 באותו הליך פלילי, שהוגש באמצע שנת 2013. המשיב סבור שסעיף 2 (5) להסכם שבין הצדדים אינו רלוונטי בהקשר של אי גילוי אותו הליך פלילי ואשר מדבר על תביעת נזיקין מחד , וכאשר מאידך על ענייני הרישוי ידע המבקש וגולה כראוי. המשיב אישר שקיבל בטרם מכר את העסק למבקש התראות מחברות ומוסדות, שיכול ויופסק הקשר עם המסעדה, היה ולא יתקבל או יהיה רישיון עסק למסעדה . לסברת המבקש ובעניין המרכזי לשיטתו, שהוא אישור משרד הבריאות, הנדרש לתיקון נעשה, ולמעשה כל שנותר הוא לקרוא לביקורת נוספת שלו ויש להניח שתאושר, ובעקבותיה ניתן יהיה לקבל את רישיון העסק . לחילופין המבקש מוכן לפעול למיצוי עניין זה מול הגורם הרלוונטי .