ה"פ 47897-07-16 שאלתיאל נ' שאלתיאל ואח' - פסקדין

רקע כללי בתמצית

1.לפני בקשת המבקשת להשית הוצאות ריאליות על המשיבה בהתאם לפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה ביום 17.1.16, במסגרתו נאותה המבקשת לוותר על ההוצאות להן היא הייתה זכאית בכפוף להצהרת המשיבה כי היא לא תפתח בהליך נוסף כנגדה בעניינים נשוא אותו הליך.

2.המשיבה הגישה תובענה על דרך המרצת פתיחה, במסגרתה נתבקש בית המשפט להצהיר כי הסכם הממון אשר נחתם בין המשיבה לבין המשיב מס' 1 (אודי שאלתיאל) ביום 5.11.95, תקף ומחייב, ומכוחו מתבקש בית המשפט להעניק למשיבה את הסעדים שנתבקשו בין היתר בסעיפים א–ג לבקשה.

בסעיף 21 לבקשה פירטה המשיבה נכסים ביחס למשיבים השונים בתובענה. בסעיף 21.3 צוין כי המבקשת (כאן) הטילה עיקול על נכס מס' 2 כתיאורו בתובענה – דירה ברח' שטיינמן 13 בתל אביב (רח' חנה זמר 1, גוש 6106 חלקה 721 תת-חלקה 10) (ר' נספח 4). לטענת המשיבה, המשיבים הינם נושים של חברת משה שאלתיאל בע"מ השייכת למשיב 1 בחלוקה בינה לבינו. לטענתה היא זכאית להירשם כבעלים יחיד בנכסים 1 ו-2 כפי שפורטו בתובענה.

ביום 7.9.16 הגישה המשיבה (כאן) בקשה למחיקת המבקשת מההליך בלא צו להוצאות. לטענתה, המבקשת נרשמה משום טעות גרידא. בהליך שהתקיים בין המשיב 1 לבין המבקשת (כאן) בבית משפט השלום בתל אביב הגיעו הצדדים לכלל הסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 22.10.14, לפיה המשיב 1 ישלם למבקשת סך של 330,000 ₪, ובימים אלו הופקד השיק האחרון לתשלום חובו של המשיב 1 למבקשת.

3.בהחלטתי מיום 7.9.16 הוריתי על מחיקת המשיבה מס' 4 (המבקשת כאן) ללא צו להוצאות. עוד באותו יום הוגשה בקשת המבקשת לחיוב המשיבה בהוצאות ריאליות, בהתאם לפסק הדין שניתן בבית משפט לענייני משפחה, כמפורט לעיל. לטענת המבקשת, חרף התחייבותה המפורשת של המשיבה, היא הגישה את המרצת הפתיחה מושא תיק זה מתוך שהיא סברה ככל הנראה שהתחייבותה כלפי המבקשת תישכח (ר' בהרחבה סעיפים 4–7 לבקשה). לדברי המבקשת, רק לאחר שהיא פנתה אל המשיבה ועמדה על הוראות פסק הדין, נזכרה המשיבה לטעון כאילו צורפה המבקשת להליך "בטעות". בנסיבות אלו מתבקש בית המשפט לחייב את המשיבה כדלקמן:

"א. בהוצאות הריאליות בהן נשאה המשיבה בגין "ההליך המקורי" בסך של 13,502 ₪, בהתאם לחשבונית המצ"ב כנספח 1.

ב.בהוצאות בצירוף שכר טרחת עו"ד ומע"מ כדין בגין בקשה זו".

4.המשיבה בתגובתה, בדעה כי יש מקום לדחות את בקשת המבקשת. לדבריה, ביום 22.10.14 המבקשת והמשיב 1 הגיעו להסכם פשרה, לפיו התחייב זה לשלם למבקשת סך של 330,000 ₪, סכום אשר נפרע במלואו. לטענת המשיבה, ב"כ המבקשת הסכימה בדיון בבית המשפט לענייני משפחה לוותר על הוצאות בתנאי שהמשיבה תצהיר שלא תפתח בהליך לביטול פסק הדין שניתן בבית משפט השלום לפני שנה ולא נאמרה מילה אחת על כך שהמשיבה תצהיר על ההליך שנפתח בתמ"ש. עוד נטען כי למבקשת לא נגרם כל נזק מהעובדה שבמשך שבועיים היא הייתה כתובה על גבי כתב הטענות ונמחקה.

5.המבקשת בתשובתה, בדעה כי היא הייתה זכאית לקבל הוצאות בגין אותו הליך שננקט בבית משפט לענייני משפחה והיא הסכימה לוותר על ההוצאות בכפוף להתחייבותה של המשיבה שלא לפתוח בהליך נוסף כנגדה באותו עניין. המשיבה הפרה את פסק הדין החלוט והגישה הליך סרק כנגד המבקשת "ושוב אילצה את ישראפרס להידרש לעניין" (סעיף 5), ורק אחרי פנייה למשיבה, הודיעה המשיבה שצירופה של המבקשת היה מחמת טעות. לטענת המבקשת, מי שמוכנים למחול לו על הוצאות פעם אחת – לא יכול לנצל זאת לרעה, ועל המשיבה לשלם את ההוצאות המגיעות למבקשת.