ה"פ 47276-02-16 טרבלסי נ' טרבלסי ואח'

1.בפני בקשה למתן פסק דין הצהרתי על פיו המבקש הינו הבעלים היחידים של המיטלטלין המצויים בדירתו ברח' ירושלים 111 בצפת (להלן: "הדירה"), וכן של המיטלטלין שכבר הוצאו מביתו בתאריך 6.1.16 ואוחסנו במחסני נעמן מטעם ההוצל"פ. לטענת המבקש, הוא ואשתו-המשיבה 1 (להלן: "המשיבה"),הינם הבעלים הרשומים של הדירה וחייבים יחדיו בתיק הוצל"פ המפורט, אשר המשיבים 2-4 (להלן: "המשיבים"),הינם הזוכים במסגרתו. לטענת המבקש מאחר שהוכרז כחייב מוגבל באמצעים, קיים נגדו עיכוב הליכים ולא ניתן לעקל את מיטלטליו. המבקש טען כי המיטלטלין שעוקלו ע"י המשיבים הינם מיטלטלין המוגנים מעיקול ע"פ סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל. המבקש הוסיף כי המיטלטלין משמשים אותו לפרנסתו כעצמאי מפעיל משאבת בטון-מייקו וכן כמשכיר חדרים. לטענת המבקש, אישתו עקרת בית, מעולם לא השתתפה ברכישת המיטלטלין והמיטלטלין הינם רכושו הבלעדי. לאור האמור טען המבקש כי יש להורות על ביטול העיקול ומתן פסק דין הצהרתי על פיו כל המיטלטלין בבית, שייכים לו בלבד.

2.המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי המבקש לא פירט את המיטלטלין המצויים בביתו, אלא רק צירף את רשימת המיטלטלין שעוקלו. כן נטען כי אין סמכות לביה"מ להכריע בעניין הטענה כי מדובר במיטלטלין הפטורים מעיקול, או בכלל, שכן היה על המבקש והמשיבה ביחד, להגיש את ההליך לביה"מ לענייני משפחה. בנוסף טענו המשיבים כי המבקש לא הביא כל ראיה כי הוא זה שרכש את המיטלטלין, ממי ומתי רכש אותם וכן לא צירף תצהירים בעניין מטעם המשיבה, או מטעם יתר בני הבית הבגירים. לגופם של דברים נטען כי המבקש לא פירט כיצד המיטלטלין קשורים לעסק משאבות בטון אותו הינו מפעיל וכי בכל מקרה לאור היות המבקש והמשיבה בני זוג נשואים, הרי המדובר בנכסים המשותפים לשניהם.

דיון

3.ראשית אציין כי אין לקבל את טענת המשיבים, כאילו הסמכות העניינית לדון בבקשה נתונה לביה"מ לענייני משפחה. סעיף 1 (2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 קובע את סמכותו העניינית של ביהמ"ש לענייני משפחה ככזו המתקיימת בשני תנאים: האחד כי המדובר "בבן משפחה". התנאי השני, שעילת הסכסוך היא בתוך המשפחה. במקרה דנן,אין המדובר בסכסוך בין המבקש למשיבה שעילתו בתוך המשפחה ,אלא המחלוקת הינה עם המשיבים-צדדי ג', ביחס לבעלות במיטלטלין. לפיכך ביה"מ המוסמך אינו ביה"מ לענייני משפחה אלא ביה"מ זה, המוסמך ליתן פסק דין הצהרתי בעניין.

4.עוד אציין כי בניגוד לנטען ע"י בא כוח המשיבים, טענתו של המבקש אינה רק לכך שמדובר במיטלטלין פטורים מעיקול, אלא המבקש טען גם כי המדובר במיטלטלין המצויים בבעלותו הבלעדית.

לעניין הטענה כי המיטלטלין פטורים מעיקול-הרי בהתאם להחלטתי מיום 28.3.16 כבר נקבע כי הטענה הינה טענה שבסמכות רשם ההוצאה לפועל בפניו מתנהל התיק במסגרתו בוצע העיקול וכי אכן בהתאם להחלטת רשם ההוצל"פ מתאריך 11.1.16,אשר צורפה להמרצת פתיחה זו, הטענה להוצאת מיטלטלין האסורים ע"פ החוק, כבר הועלתה והועברה לתגובת הזוכה. ראה סעיף ד' לאותה החלטה. המבקש לא צירף את החלטת הרשם ,אם וככל שניתנה. בכל מקרה, ככל שהמשיבה סברה כי ההחלטה (ככל שניתנה שם),שגויה, הרי הדרך לברר את הטענה הינה בדרך של בקשת רשות ערעור על אותה החלטה ולא במסגרת תיק זה. המבקש מופנה לפסיקה שהובאה בהחלטתי שם לעניין סמכות רשם ההוצאה לפועל להכריע בטענות לעניין מיטלטלין הפטורים מעיקול במסגרת הליכי הוצל"פ. ראה לדוגמא, דברי כב' השופט עמית בעא (חי') 3470/06 דורון רז,  עו"ד נ' מדינת ישראל משרד האוצר אגף מס הכנסה:

"ברגיל, לראש ההוצאה לפועל מסורה הסמכות לברר טענות לפי סעיף 22(א)(4) לחוק ההוצאה לפועל. ..."ראה גם הפ (י-ם) 741/04 לפטה סמדר נ' ש. שווק ישיר בע"מ:

"אשר לטענות שהעלה ב"כ המבקשת ולפיהן חלק מהמיטלטלין הם "מוגני עיקול" על פי סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל וכי בכל מקרה לא ניתן למכור רכוש שהינו בבעלות משותפת. מדובר בטענות שעניינן סמכויות בהליכי הוצל"פ. הדרך להשיג על החלטות כאמור קבועה בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (ר' סעיף 80 לאותו חוק)  ואיני רואה מקום לדון בטענות אלו  במסגרת התביעה נוכחית".

מאחר שהסמכות לדון ולהכריע בטענה כי עוקלו מיטלטלין הפטורים מעיקול הינה סמכותו העניינית של הרשם בפניו מתנהל תיק ההוצאה לפועל וההליך שבפני אינו הליך של ערעור על החלטותיו, דין הבקשה מהטעם של נכסים הפטורים מעיקול ע"פ חוק ההוצל"פ, להידחות.

5.הטענה כי המיטלטלין הינם בבעלותו הבלעדית של המבקש- אכן,כפי שטענו המשיבים,המבקש לא צירף רשימה של המיטלטלין הנמצאים בביתו אליהם מתייחסת הבקשה.לפיכך, אין אפשרות להתייחס לבקשה ביחס למיטלטלין הנמצאים באופן כללי בדירה, אלא רק למיטלטלין שעוקלו כפי שפורטו ברשימה שצורפה לבקשה.

החזקה שבדין, קובעת, כי מטלטלין של חייב שעוקלו בחצרין שבהחזקתו, הינם בבעלותו [סע' 28 בחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967]. אין חולק שהמיטלטלין עוקלו בדירה הנמצאת גם בבעלות המשיבה ולכן חזקה שהינם שלה, כל עוד לא הוכח אחרת.נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על המבקש.

טענת המבקש כי המשיבה עקרת בית ומעולם לא עבדה אינה רלוונטית שכן,צודק בא כוח המשיבים בכך שביסודה של הלכת השיתוף, ההנחה לפיה גם בן הזוג שאינו עובד ומטפל במשק הבית בלבד, שותף במחצית הנכסים, שכן בבסיס השיתוף אין התחשבנות כספית בלבד, אלא התחשבנות הנוגעת לעמל הכרוך בחיים במשק בית משותף וגידול הילדים.

על פי ההלכה הפסוקה, בני זוג הינם בעלים במשותף של מטלטלין הנמצאים בכתובת המשותפת, גם כאשר נישאו לאחר 01.01.74, וזאת מכח דיני החוזים והקנין, סעיפים 9(ב) ו-13 בחוק המטלטלין, תשל"א-1971 [ראו ע"א 1915/91 יעקבי נ' יעקבי פ"ד מט(3), 529, 635; ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר פ"ד מט(2), 223, 243; ע"א 806/93 הדרי נ' הדרי פ"ד מח(3), 685, 692; ע"א 8191/94 לוי נ' לוי פ"ד נ(1), 300, 304-305].