ה"פ 46727-05-14 איט אירועים בע"מ ואח' נ' רסין ואח'

זו תובענה בדרך של המרצת פתיחה, ליתן סעד הצהרתי, לפיו ההסכם שבין הצדדים תקף, מחייב, שריר ואכיף, וכן ליתן צו המורה למשיבות להימנע מלהתקשר עם צד שלישי כלשהוא בקשר למכירת משקאות, או הפעלת מסעדה, פאב ובית קפה במתחם ממלכת האבירים או אולמות האבירים או המצודה הצלבנית בעכו (להלן: המתחם), ולבטל כל התקשרות כזו אם קיימת. המשיבות מודות שההסכם תקף, מחייב ושריר, אבל טוענות שהוא אינו אכיף, ואין ליתן את הצווים המבוקשים.

אני דוחה את הטענה שאין ליתן סעד הצהרתי שההסכם אכיף מן כאשר לא נילווה להצהרה סעד מהותי לאכיפת ההסכם, שכן המבקשות אכן ביקשו סעד מהותי בנוסף לסעד ההצהרתי.

שותפות לא רשומה בין חברת פאנץ' ליין בע"מ והמשיבה 1 זכתה במכרז להפעלת המתחם, ועוד לפני כן התקשרה עם המבקשת 2 בהסכם לאספקת מערך המזון והקייטרינג של הפעילות במתחם, הפעלת אירועים, מופעים, פאב ובית קפה. זאת, על פי תוכנית עיסקית שנערכה מטעמה של השותפות הבלתי רשומה. במקום השותפות הבלתי רשומה נכנסה החברה המשיבה 2, שהוקמה לשם כך, וקיבלה את זכויותיה וחובותיה לפי המכרז וההסכם.

אין יריבות בין המבקשות לבין המשיבה 1. המשיבה 1 היתה אחת השותפות בשותפות הבלתי רשומה, שבמקומה באה המשיבה 2. המשיבה 1 בעלת מניות במשיבה 2, אבל לא הוכח אף לכאורה טעם המצדיק הרמת מסך בין המשיבה 2 לבעלת מניותיה, המשיבה 1. העובדה שהיא היתה האורגן שפעל מטעמה של השותפות כלפי המבקשות אינה עושה אותה אחראית באופן אישי. גם אם פעלה למכור את מניותיה במשיבה 2 לצד שלישי, אין הדבר מקים למבקשות זכות לתבוע אותה אישית. ככל שהמשיבה 1 התנערה מההסכם, היא עשתה זאת כנציגה של המשיבה 2 ולא באופן אישי. על כן, אני דוחה את התובענה כלפי המשיבה 1.

טענת המבקשות, שהמשיבה 2 מנהלת מגעים עם צדדים שלישיים להתקשרות הסותרת את ההסכם התקף בין המבקשת 2 למשיבה 2, הוכחה בתצהירו של איתן פאוקר, שלא נסתר. איני מאמין לגירסת אליהו כהן שלא נעשתה שום פנייה לאחרים, למרות שאיים לעשות כן. לכל היותר ניתן להבין את עדותו בעמ' 14 שהוא עצמו לא פנה לאחרים. על כן, אני קובע שהוכח שהמשיבה 2 אכן ניהלה מגעים עם אחרים להתקשרות בהסכם במקום ההסכם עם המבקשות. מגעים כאלה הם "מעשה בניגוד לחוזה" כלשון חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970, ועל כן הם הפרה של ההסכם, המזכה את המבקשות בתרופות לפי חוק זה, כאשר התרופה הראשית היא אכיפה.

המחלוקת העיקרית היא האם יש ליתן צו אכיפה, כאשר המשיבות טוענות שחל הסייג האמור בסעיף 3 (3) לחוק החוזים (תרופות), לפיו בית משפט לא יאכוף חוזה, מקום בו האכיפה תחייב את בית המשפט למידה בלתי סבירה של פיקוח. לטענת המשיבות, מדובר בהסכם מורכב ביותר, המשתרע על מתחמים ופעילויות רבות ורחבות היקף; ההסכם מחייב שיתוף פעולה הדוק בין הצדדים; ההסכם מחייב את הצדדים לנהוג האחד כלפי השני באמון ונאמנות מוגברים, כאשר יחסי האמון לא קיימים; ההסכם חסר הוראות מהותיות; ההסכם מעורר בעיות פרשניות קשות; ההסכם מופר עוד לפני תחילת ביצועו; ההסכם מיועד לארבע שנים, שזו תקופה ארוכה.

על פי ע"א 108/84 חייא סתם נ' מרקוביץ, פ"ד מב (1) 757, בעמ' 766, "בבוחנו את השאלה, אם יש מקום ליישם את החלופה השלישית האמורה בכיוון לאי-מתן צו לאכיפת חוזה, יתחשב בית המשפט בעיקר בשיקולים הרלוואנטיים הבאים: 1) מידת מורכבותו של החוזה האמור. ככל שהוא מורכב יותר, כן גדול החשש לצורך בפיקוח של בית-משפט. 2) משך הזמן הצפוי של ביצוע החוזה. כשמדובר בעיסקה אשר ניתן לבצעה במהירות ובאופן חד-פעמי, ייטה השופט לקבוע, כי החשש של צורך בפיקוח אינו גדול. 3) מידת שיתוף הפעולה הנדרש בין הצדדים. גם כאשר שיתוף הפעולה הנדרש אינו מגיע כדי שירות אישי, עדיין ייתכן שיידרשו מן הצדדים שיתוף פעולה ורצון טוב רבים, כאשר החשש להעדרם יוביל למסקנה כי אין לאכוף את החוזה." באותו מקרה, היתה העיסקה עיסקת קומבינציה בין בעל קרקע לקבלן, ועל רקע פסיקה ארוכת שנים, החל מע"א 846/75 עוניסון חברה לבנין בע"מ נ' דויטש, פ"ד ל(2) 398, שאכיפת עיסקת בנייה עשויה לדרוש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית המשפט.

אין להסיק מפסק דין חייא סתם, שכל חוזה יחס בין הצדדים, שמטבעו הוא לתקופה ולא חד פעמי ומטבעו מחייב שתוף פעולה בין צדדים, אינו ניתן לאכיפה. אין להסיק אפילו שכל עיסקת קומבינציה בין צדדים תכנס לתחום הסייג הזה לאכיפה. הדבר תלוי בהסכם ובצדדים. כפי שנקבע

בע"א 3380/97 תמגר בע"מ נ' גושן, פ"ד נב (4) 673 (1998), "אמנם מדובר בעיסקת קומבינציה שמשך הזמן הצפוי לביצועה אינו קצר, אולם החוזה אינו מורכב במיוחד ולאור הפירוט שנקטו הצדדים בזיכרונות-הדברים שאליהם צירפו את המפרט הטכני המיוחד, אין לומר כי קיים חשש שהיעדר שיתוף פעולה ורצון טוב יובילו לצורך בפיקוח בלתי סביר של בית-המשפט. אין גם כל סיבה עניינית לאי-שיתוף פעולה מצד המשיבות עם תמגר לצורך מימוש ההסכמים. כמבואר לעיל, טענות המשיבות לא הצדיקו את מסקנתן שאין הן חייבות במילוי ההסכמים. משהגענו למסקנה זו, אין להתיר להן עתה ליצור אווירה של אי-אמון או אי-שיתוף פעולה שבאמצעותם יותר להן שלא לקיים את התחייבויותיהן על-פי ההסכמים." נעבור איפוא לבחון את מערכת היחסים שבפני.

אני דוחה את טענת המשיבות שמדובר בהסכם מורכב ומסובך. אמנם, הוא מתייחס ל- 5 פעולות שונות, אבל הן דומות וקרובות באופיין. הפעלת אירועים דומה להפעלת קייטרינג ולמופעים, שבהם גם מגישים מזון, והפעלת קייטרינג דומה להפעלת בית קפה ופאב. חזיון נפרץ הוא שמנהלים אירועים או מארגנים מופעים בפאב או בבית קפה. נקבע בין הצדדים פירוט של התנאים, מרזולוציות של מחירי תפריטים, דרך ביצוע הדרכה לצוות המלצרים לגבי הופעות בפני האורחים, ועד עלות תלבושות מיוחדות לכל המלצרים. עיקר ההסכם הוא סדרי תשלומים בין הצדדים, ואין ההסכם שונה מכל הסכם אחר במובן זה. נכון הוא שמדובר בהסכם ל- 4 שנים או 8 שנים, תוך שיתוף פעולה, שבחלקו לובש צורה של שותפות. השותפות היא רק בבית הקפה ובמופעים. במופעים יש שותפות מלאה. לעומת זאת, בבית הקפה נקבעה שותפות מלאה באחזקות ובהשקעות, אך מרגע פתיחת בית הקפה, יהיו המבקשות אחראיות על התיפעול והניהול של בית הקפה. בצדק טען ב"כ המשיבות, שאינו טוען שאי אפשר לאכוף שותפות. אפשר לאכוף שותפות, כאשר כפי שנקבע בפ"ד תמגר, אין סיבה עניינית לאי שיתוף פעולה בין הצדדים.