ה"פ 46123-04-16 עדירן פיורה השקעות (1996) בע"מ ואח' נ' פלג- פיתוח מקרקעין (בנהריה) בע"מ ואח'

בהמשך לדיון שהתקיים אתמול, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי אין טעם להמתין להודעת המבקשים, שכן ממילא סבורני כי דין בקשת המשיבים למתן פסיקתא תהא דחייה בכל מקרה.

לפי המשיבים, יש ליתן פסיקתה הקובעת כי המבקשים חייבים למשיבה 1 סך של 3.5 מיליון ₪, המהווים קרן ההלוואה בלבד, וכי עסקינן בחוב אשר כלל אינו שנוי במחלוקת. וכל כך מדוע? כי הצדדים הגיעו במסגרת הבקשה לסעד זמני שהגישו המבקשים, להסכמה בדיון מיום 22/5/16, אשר באה בעקבות הצעת בית משפט, לפיה "יבוטל צו המניעה הארעי שניתן לגבי קרן ההלוואה בשיעור של 3.5 מיליון ₪ (אחד משני שיקים), ובלבד שתינתן לנו אורכה סבירה לגיוס הכסף הזה. מקובל כי התשלום של 3.5 מיליון ₪ של קרן ההלוואה, ישולמו על ידי המבקשים או מי מהם לא יאוחר מיום 30/6/16".

לטענת המשיבים, הנה לנו הודאה חדה וברורה מטעם המבקשים בהמרצת הפתיחה ולפיה מודים הם בחבותם לתשלום קרן ההלוואה. המשיבים ממשיכים ומפנים להחלטת בית המשפט (כב' השופט ח' שרעבי), מאותו דיון מיום 22/5/16 המבטל את צו המניעה הארעי שניתן "על אודות קרן החוב בשיעור של 3.5 מיליון ₪", ובהמשך לאותה החלטה: "המבקשים ישלמו סך זה לידי המשיבה 1 באמצעות המשיב 3, לא יאוחר מיום 30/6/16".

מוסיפים המשיבים ומפנים להחלטת בית המשפט מיום 29/9/16 ורואים בה עיגון נוסף לבקשתם למתן פסיקתה.

הוגשה תגובת המבקשים ובדיון מאתמול אפשרתי לצדדים להוסיף ולהשלים את טיעוניהם.

כפי שציינתי, דין הבקשה דחייה.

למסקנה זו ניתן להגיע ממספר טעמים, ודי לי בהקשר זה להפנות בדיוק לאותן הסכמות מיום 22/5/16 לפיהן ככל שלא ישולם הסך של 3.5 מיליון ₪ (קרן ההלוואה) בהתאם למועדים שהוסכם עליהם, והמבקשים "לא יעמדו בתנאי מהתנאים דלעיל, ההסכמות בטלות ויתקיים דיון מחדש בשאלת קיומו של צו המניעה הנוגע לתמורת ההלוואה".

ואכן, המבקשים לא עמדו בתנאים אלה, ועל כן בית המשפט קיים דיון במסגרת הבקשה לסעד זמני ונתן את החלטתו מיום 29/9/16. מכאן אין לראות באותן הסכמות הודאה וממילא אלה נתקבלו במסגרת הליך ביניים לסעד זמני.

חשוב מכך, צודק ב"כ המבקשים בטענתו לפיה פסיקתה מהווה את התוצאה האופרטיבית של פסק הדין שניתן והיא אמורה להכיל את תמצית ההכרעה בסכסוך ללא צורך בפירוט הנימוקים להכרעה.

כך מתחייב מתקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (ראה ע"א 109/91 רשות הנמלים בישראל נ. מאיר טובול (11.2.92)). לא רק זאת, מלשון אותה תקנה (ראה גם טופס 16) ופסיקת בית המשפט העליון למדים כי פסיקתה תינתן בהתאם לאותן הוראות אופרטיביות שניתנו בגדרי פסק הדין ולעניין זה גם פסק דין חלקי.

בענייננו לא נתקבלה כל הכרעה במסגרת תיק זה, למעט אותה הכרעה בסעד הזמני. הכרעה כזו טובה לאותה מחלוקת נקודתית – האם יש להיעתר לבקשה לסעד זמני תוך בחינת התנאים למתן סעד כזה.

כמו כן ההחלטה ניתנה מטבע הדברים על יסוד ראיות לכאורה בלבד.