ה"פ 46046-05-13 מחאמיד נ' בע"מ

לפניי מונחת תביעה שעניינה מתן פסק דין הצהרתי ולפיו במועד בו לקה התובע במחלת הסרטן, הוא היה עמית בקרן הפנסיה שנוהלה ע"י הנתבעת.

כן נתבקש בתביעה דנן סעד הצהרתי נוסף, לפיו התובע עונה על ההגדרה של מי שאיבד את כושר העבודה, כמשמעה בפוליסה שהנפיקה הנתבעת, ובתור שכזה זכאי לכל התשלומים והקצבאות המגיעות לו מכוח הפוליסה.

לאחר הגשת התביעה, הלך התובע לעולמו כתוצאה ממחלת הסרטן בה לקה ובשלה הוגשה התביעה דנן. לאור זאת, התייתר המשך בירור התובענה, ועל כן אני מורה על מחיקתה.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת ההוצאות.

ב"כ התובע טוען, כי לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשל העיכוב שחל בבירור זכאותו של המנוח לקבלת הגמלאות והתשלומים המגיעים לו מכוח הפוליסה שהנפיקה הנתבעת. לטענתו, כל פניותיו של המנוח אל הנתבעת, טרם הגשת התביעה, לא זכו למענה ראוי, חרף מצבו הבריאותי הסופני של המנוח ועל אף ההכרה בו כנכה בשיעור 100% ע"י המל"ל, באופן שחייב טיפול זריז וענייני בפנייתו לקבלת התשלומים המגיעם לו מכוח הפוליסה. תחת זאת, עיכבה הנתבעת את הטיפול בעניינו של המנוח ללא כל הצדקה ועל התנהלותה זו יש "להענישה" בפסיקת הוצאות הולמות, לרבות שכ"ט עו"ד. בטיעוניו, גולל ב"כ התובע בפניי את שלל ההתכתבויות שהחליפו הצדדים ביניהם לפני הגשת התביעה על מנת להמחיש את הסחבת בה נקטה הנתבעת, לטענתו, כלפי המנוח, על אף שזה האחרון המציא לה כל מסמך אשר נתבקש ממנו.

מנגד, מתנגדת הנתבעת לבקשה וטוענת, כי אין מקום לחייבה בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לטענתה, הטיפול בעניינו של המנוח היה ענייני ונעשה בקצב הראוי והמתאים למקרים כגון דא. לטענתה, פנייתו הראשונה של המנוח אליה הייתה בחודש ינואר 2013 ואילו הטיפול בענייננו הסתיים בחודש מאי 2013, היינו כעבור 4 חודשים בלבד ממועד הפנייה הראשונה, שבמהלכם אספה הנתבעת תיעוד רפואי ביחס למצבו הבריאותי של המנוח לצורך גיבוש עמדתה הסופית בעניין זכאותו. לשיטת הנתבעת, פרק זמן זה הינו, לכל הדעות, סביר לצרכי מיצוי הטיפול בתביעות מסוג זה.

אחר עיון בטענות הצדדים, אני מחליטה להעתר לבקשת התובע ולחייב את הנתבעת בהוצאות, כפי שיפורט להלן.

הכלל הוא, כי בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא יצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו, ולכן רק בנסיבות מיוחדות ניתן יהא להימנע מלפסוק לו הוצאות (ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מ (4) 330).בחנתי בקפידה את נסיבות המקרה שלפניי ולא מצאתי בנימוקי הנתבעת טעם המצדיק סטייה מהכלל האמור.

בעניינו, הלך התובע לעולמו בטרם החל בית המשפט בבירור תביעתו לגופה ולכן התייתר, למעשה, הצורך לדון בה. יחד עם זאת, חשוב להבהיר כי תביעתו אושרה ע"י הנתבעת ביום 23.05.13 והודעה על כך נתקבלה בידי בא-כוחו רק ביום 29.05.13, היינו לאחר שכבר הוגשה התביעה דנן.

לפיכך, נשאלת השאלה, אם היה מקום מלכתחילה להגיש את התביעה הנדונה והאם ניתן היה לחסוך מהתובע פנייה לערכאות המשפטיות לקבלת זכויותיו עפ"י הפוליסה, אם לאו.

לצורך מתן תשובה לשאלה זו יש לבחון את התנהלות הצדדים טרם הגשת התביעה.