ה"פ 45577-11-15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מכון תערובת אזורי כפר יהושע ואח'

כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן-"המבקשת") הגישה כנגד הטוענים שבכותרת בקשה למתן סעד בדרך של טען ביניים. הבקשה עניינה תגמולי ביטוח בגין הנזקים שנגרמו לטוענים 2-5 כתוצאה מפעילות הטוענת 1 מכוח פוליסה שהוציאה המבקשת למבוטחת- הטוענת 1.

לאחר שהתנהל דיון בפניי ביום 3.4.16, הגיעו הצדדים להסכם פשרה ולפיו תשלם המבקשת לטוענת 6 את כל הסכומים האמורים בסעיף 15א' ו-ב' לטען הביניים (בסך של 54,869 ש"ח ו- 347,579 ש"ח) וזאת בתוך 30 יום מיום אישור ההסדר. כן הוסכם כי כל צד יישא בהוצאותיו. בנוסף, הגיעו הצדדים להסכמה באשר לנושא שערוך הסכומים המצוי במחלוקת בין הצדדים ולפיה יוגשו טיעונים קצרים בכתב ובימ"ש ייתן החלטה מנומקת בהקשר זה.

הטוענים 3-5 טוענים, כי משנכנסה המבקשת בנעלי המזיקה, היא מחויבת לפצות את הנפגעים במלוא הנזק שנגרם להם כתוצאה ממחדליה של המשיבה 1 הן בשל הנזק הישיר, כפי שנקבע בחוות הדעת השמאית, והן בשל הנזק העקיף שנגרם להם כתוצאה מאי העברת הכספים אליהם במועד הרלוונטי, הוא מועד התרחשות הנזק. בסיכומיהם, הציגו הטוענים 3-5 הסבר מפורט מדוע לדעתם יש לחייב את המבקשת בשערוך הסכומים הנקובים מעלה מכוח הסכם הפשרה והציגו שיטות חישוב שונות וחלופיות, כאמור בסעיפים 11-15 לכתב הסיכומים. הטעם העיקרי העומד ביסוד עתירתם לשערוך הסכומים מקורו בטענה, כי שיעור החוב לטוענת 6 גדל ב- 47% מאז חודש 9/12 (מועד הגשת תביעת הטוענת 6 נגד הטוענים 2-4 ) ועד לחודש 1/16, דבר שגרם לטוענים 3-5 נזק עקיף הנובע מכך, שכספי הפיצויים הנ"ל חסרו מכיסם והם לא יכלו לשלמם על חשבון חובם העומד על 47%, כאשר המבקשת ידה על הטלת העיקולים, ובכך היא הייתה מודעת לנזקים הנגרמים בשל העדר התשלום והנובעים מנקיטת הליכים משפטיים וחיוב הטוענים 3-5 בריבית פיגורים על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה. משלא שילמה המבקשת את הכספים לטוענת 6 במועד, זאת בהעדר סיבה אמיתית לכך, וכאשר היא הייתה מודעת לחבותה לעשות כן, יש לחייבה בתוספת שערוך על הכספים שהחזיקה, בהתאם לחלופות השערוך שהוצגו על ידי הטוענים 2-5 כאמור בסיכומיהם.

המבקשת מתנגדת לשערוך הסכומים במסגרת הליך של טען ביניים. לטענתה, היא פעלה במהלך הפגישה מיום 16.6.13 להגיע להסכמות, ברם משנותרה בין הצדדים מחלוקת שלא באה על פתרונה, ובשים לב לעיקולים שהוטלו על סכומי הפשרה, לא הייתה המבקשת רשאית להכריע בעצמה בין הזכויות הסותרות. המבקשת, שהגישה את טען הביניים, לא טענה במסגרתו שיש לבצע שערוך ולא הסכימה לכך, אלא היא עתרה בבקשה זו העוסקת בסכומי הפיצוי המוסכמים בפשרה, וזאת מבלי להודות בטענת הנזקים של הטוענים. הדרישה לבצע שערוך בהליך של טען ביניים, לשיטתה, מנוגדת לדין, במיוחד שהליך זה אינו מהווה תביעה כספית אלא בקשה לסעד הצהרתי להעברת סכום כספי בו מודה המבקשת, הניצבות בפניה דרישות סותרות ממספר טוענים, ובהינתן האמור אין תחולה להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה העוסק בסעיף 2 שבו, בפסיקת סכום כסף לבעל דין, ולא כך מהותו של הליך טען ביניים. המבקשת אף עמדה על הטעם מדוע אין להכיר בשערוך מחמת התנהלותם של הטוענים 3-5, אשר אילו סברו מתחילת הדרך שהטוענת 6 היא הזכאית לסכומים, שומה היה עליהם לא להתנגד, כפי שעשו בפועל, ולא לגרום לעיכובים. עוד נטען, כי לא הוכח כי פוליסת הביטוח מכסה נזקים עקיפים ואין בימ"ש זה מוסמך בשלב זה לבחון את השאלה, האם היו לטוענים 3-5 נזקים, לא כל שכן לקבוע את שיעורם, נושא שמקומו להתברר בהליך נפרד ומתאים.

לשיטת המבקשת, ככל שעומדות לטוענים טענות לקבלת כספים נוספים מעבר לסכומי הפשרה, היה עליהם לתבוע זאת בתביעה נפרדת בהליך רגיל, דבר שלא ניתן לעשותו במסגרת ההליך שבדנן- הליך טען ביניים.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי, בניגוד לדרישת הטוענים 3-5 בסיכומיהם, אין תחולה לסעיף 28א לחוק חוזה ביטוח העוסק בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מאחר ובענייננו לא מדובר בתביעה משפטית המוגשת כלפי המבטחת לאחר שזו לא מילאה אחר תביעה ביטוחית שקיבלה ללא הצדק סביר. לסיום, עותרת המבקשת לדחיית טענת השערוך וחיוב הטוענים 3-5 בהוצאות משפט.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, מקובלת עלי עמדת המבקשת וטיעוניה ולפיהם אין מקום לפסוק לטוענים 3-5 כספים נוספים על ידי ביצוע שערוך לסכומים הנקובים בהסכם הפשרה, במסגרת ההליך הנוכחי – טען ביניים. להלן הנימוק בתמצית.