ה"פ 45469-01-13 דורפמן ואח' נ' הלפרין ואח'

1.ביום 21.2.17 פנה הנתבע 11 בבקשה ליתן לו היתר לפידיון משכונות ולביטול כינוס נכסים עליו הוריתי בתיק זה בפסק דין מיום 10.2.16. בהמשך לכך, ביום 27.2.17 הוסיף הנתבע 11 ופנה בבקשה לעיכוב הכרזה על ההצעה הזוכה במכרז למכירת נכס על ידי כונס הנכסים שמונה בתיק זה, וזאת על רקע הבקשה מיום 21.2.17, שכן על פי הזמנה להציע הצעות לרכישת הנכס שפורסמה בידי כונס הנכסים, ביום 28.2.17 חל המועד האחרון להגשת הצעות.

2.לאחר שהוגשו תשובות לבקשה ובהן הביעו התובעים התנגדות נחרצת לפידיון המשכונות ולבקשה לעיכוב ההכרזה על ההצעה הזוכה במכרז, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הונחה תשתית המצדיקה עיכוב ההכרזה על ההצעה הזוכה, כך שדין בקשה זו להידחות.

3.כעולה מן הבקשה, היא מושתתת על טענתו של הנתבע 11, כי יש לבטל את הליכי הכינוס בכל הנוגע למשכונות הקיימים לטובת התובעים 1-3. לגרסתו, מימוש המשכונות עלול לפגוע בזכויותיו ונוכח כך זכאי הוא, כאמור בסעיפים 13 ו-14 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, לפדות את הסכום המובטח במשכון, וכך למנוע את המימוש ולייתר את הצורך במינוי כונס נכסים.

4.מתקשה אני לקבל כי בשלב זה עדין עומדת לנתבע 11 הזכות לפדות את הסכומים המובטחים במשכונות ולבטל את כינוס הנכסים: זכאותם של התובעים לממש את המשכונות באמצעות כונס נכסים הוכרה זה מכבר בפסק דין שניתן לפני למעלה משנה בהליך זה, שהנתבע 11 היה צד לו. הנתבע 11 לא הגיש ערעור מטעמו על פסק הדין, והערעור מטעם התובעים איננו נסוב על הסעד בדבר מינוי כונס נכסים כלל ועיקר, ובהתאם ביצע כונס הנכסים את מלאכתו והתקדם במלאכת הכינוס לשלבים מתקדמים. דומני שאילו חפץ הנתבע 11 לטעון שאין מקום לממש את המשכונות ולמנות כונס נכסים בשל נכונותו ויכולתו לפדות את הסכומים המובטחים במשכונות, היה עליו להיערך לכך מבעוד מועד ולטעון את הטענות הנחוצות קודם שניתן פסק הדין, ובוודאי לא בשלב מאוחר זה, שעה שקיים פסק דין חלוט הקובע את הזכאות למינוי כונס נכסים ולמימוש המשכונות, ואזי ניתן היה גם להכריע בטענות ההדדיות אודות גובה הסכום שיש להפקיד לצורך פידיון המשכונות במסגרת פסק הדין.

5.יצוין כי מחשבותיו של הנתבע 11 לפדות את המשכון ולייתר את מינוי כונס הנכסים, הועלו במספר בקשות קודמות שהוגשו בדבר עיכוב יישום פסק הדין, ונדחו. בכלל כך, לפני כחודשיים פנה הנתבע 11 ביחד עם נתבעים נוספים בבקשה לבית המשפט העליון, על מנת שיורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין. כעולה מההחלטה שניתנה בבקשה (החלטה מיום 17.1.17 בתיק ע"א 2503/16, מפי כב' השופט נ' סולברג), גם במסגרת בקשה זו הביע הנתבע 11 רצון לשלם לתובעים את סכום הכסף שנפסק לטובתם על מנת לייתר את הצורך במינוי כונס נכסים ולצורך כך לעכב את ביצוע פסק הדין, אך הבקשה נדחתה. מקובלת עליי טענת התובעים, כי הבקשה דנן אינה אלא אותה גברת בשינוי אדרת, והעובדה שכיום, לטענת הנתבע 11, יש בידיו את הסכום הנחוץ לשם פידיון המשכונות, אינה משנה את טיבה ומהותה של הבקשה.

6.עוד עומדים לרועץ לנתבע 11 זכותם של התובעים ליישם את פסק הדין שניתן, כאמור, עוד לפני שנה; עניינם של כל מי שהיו מעורבים בתהליך כינוס הנכסים, הסתמכו עליו ונכנסו להשקעות בגינו; ובאותו הקשר - השיהוי הרובץ לפתחה של הבקשה, שעה שנראה שהנתבע 11 היה מודע להזמנה להצעות שפורסמה בידי כונס הנכסים לפני כחודש, כמו גם למועד סגירת המכרז, אך לא החיש את פנייתו כמחויב מכך, אלא פנה בבקשה ברגע האחרון ממש.

7.נוכח כל אלו, נדחית הבקשה, כך שכונס הנכסים איננו מנוע מלהכריז על ההצעה הזוכה במכרז שפרסם.

8.ככל שהנתבע 11 עומד על הכרעה גם בבקשה 113 (הבקשה שהוגשה ביום 21.2.17), יודיע עד ליום 2.3.17, שאלמלא כן, נמחקת הבקשה והצדדים האחרים פטורים מלהשיב לה.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ז, 02 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.