ה"פ 45215-05-12 נפתלי נ' ארגון נכי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל

עניינה של המרצת הפתיחה בהחלטתה של ועדת הערר של העמותה "ארגון נכי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל" מיום 06.03.2012 (להלן: "ההחלטה", "ועדת הערר" ו- "המשיבה" או "העמותה"; בהתאמה), שבה הוחלט, בין היתר, להרחיק את העותר מהמשיבה למשך 10 שנים, מתוכן 5 שנים הרחקה בפועל, והיתרה - על תנאי. בנוסף, מופנית המרצת הפתיחה נגד החלטתה של ועדת המשמעת של המשיבה (להלן: "ועדת המשמעת") להרחיק את העותר למשך 10 שנים מכל פעילות. החלטה זו עמדה ביסודם של הדיון וההחלטה בועדת הערר.

רקע

המבקש הועמד לדין משמעתי לפני ועדת המשמעת של המשיבה באשמת השתלחות בעמותה והשמצות של העומדים בראשה. לגרסת המשיבה, בטיול שערכה העמותה, השמיץ המבקש את יו"ר העמותה: הוא חילק עלונים בהם כינה אותו "דיקטטור", והשמיע כינויי גנאי נוספים בפני משתתפי הטיול. עוד נטען, כי המבקש ניסה להשתלט על סניף של העמותה בירושלים, לקח תיקים וקלסרים, העתיק חומרים והפריע לעבודתה של המזכירה. הרוח הרעה בין המבקש לבין בעלי תפקידים במשיבה הוסיפה לנשוב. אין מחלוקת, שנגד המבקש הוגשה תלונה במשטרה ונשקו נלקח ממנו. לגרסת המבקש, מדובר בעלילה שנטוותה נגדו בעקבות מאבקים פוליטיים בעמותה. פרטי התלונות בגינן הועמד המבקש לדין וכן פרוטוקול הדיון בועדת המשמעת אינם מצויים לפני, אולם אין בכך כדי להעלות או להוריד, שכן כפי שעוד יובהר להלן, בדיון שלפני מצטמצם הדיון לבחינת החלטתה של ועדת הערר בלבד.

טענות הצדדים

לטענת המבקש, ועדת המשמעת וועדת הערר הטילו עליו עונש בניגוד לתקנון ובחוסר סמכות. בקשר לועדת המשמעת נטען כי היא פעלה בניגוד אינטרסים, ובקשר לועדת הערר נטען כי היא פעלה בניגוד לפסק דין מוסכם מיום 26.01.2012.

בהמשך לכך, העלה המבקש טענות רבות בקשר להתנהלותה של העמותה. בין היתר, נטען כי בעלי תפקידים בסניף ירושלים הושעו במסגרת מאבקים פוליטיים כאלה ואחרים, הנוגעים גם לענייני ניהול הכספים בעמותה. לגרסתו, בעמותה קיימת מגמה להשתקתם של מתנגדים באמצעות הליכי השעיה, בגין עבירות משמעת שעברו, כביכול. ועדת המשמעת פועלת, בלשונו, כ" 'ועדה מטעם', המקיימת 'משפט מבוים' בסגנון 'בולשביקי' ...". לטענת המערער, הליכי ההשעיה בעניינו היו נגועים בפגמים מהותיים: לא נערך שימוע, התלונות לא נמסרו לעיונו עובר לדיון, הדיון התקיים ללא ייצוג, הפרוטוקולים שנרשמו לא נמסרו, ההחלטה על ההשעיה התקבלה ללא נימוק בצידה. זאת ועוד, אחד מחברי ועדת המשמעת היה נגוע בניגוד עניינים, שכן מבחינה פוליטית פעל להדחתו. לבסוף, נטען כי העונש הושת בחוסר סמכות, מאחר שועדת המשמעת הטילה על המערער עונש שאינו מנוי בתקנון במסגרת סמכויותיה. טענות בדבר ניגוד עניינים וחריגה מסמכות עלו גם ביחס לועדת הערר. לגביה, הועלתה טענה נוספת, לפיה, הפרה הסכמות שגובשו בפסק דין מוסכם מיום 26.01.2012, המפנה, הלכה למעשה, לפסק דין מוסכם קודם של כב' השופט זמיר, ולפיו אם יתנצל המערער תישקל הקלה בעונשו. חרף זאת, הטילה ועדת הערר על המערער עונש הרחקה לעשר שנים, ובהתחשב בגילו של המערער (64) מדובר ב"ענישת יתר לא מידתית".

לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה. ועדת המשמעת, וכן ועדת הערר, מהוות טריבונלים פנימיים. בהתאם להלכה הפסוקה, בית המשפט ייטה שלא להתערב בהחלטותיו של טריבונל פנימי, אלא אם מדובר במקרה חריג, ואין זה המקרה. זאת ועוד, המבקש מיצה את זכות הערעור שלו בפני ועדת הערר, ובית משפט זה אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטותיה של ועדת הערר. יתרה מזאת, התערבות בהחלטותיו של טריבונל פנימי מוגבלת לעילות של חריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי (ע"א 575,579/70 תג'ר נ' התאחדות לכדורגל בישראל; ע"א 7162/06 שטרן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ).

לגופו של מקרה, טוענת המשיבה כי המבקש הועמד לדין משמעתי לאחר ש"בחר לצאת בגלוי ובמפורש כנגד הארגון ומוסדותיו". המבקש בחר שלא לערער על החלטתה של ועדת המשמעת בפני ועדת הערר, אלא פנה לבית המשפט המחוזי, והמועד להגשת הערעור חלף. במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי, הושגה הסכמה לפיה יוארך המועד להגשת ערעור לועדת הערר. ואמנם, המבקש הגיש ערעור ועונשו הופחת. לפיכך, ומשמדובר בפסק דין מוסכם, אין למבקש זכות לפתוח מחדש את עניינו בפני פורום נוסף. יתרה מזאת, הוא מושתק מלשוב ולהעלות טענות נגד ועדת המשמעת, שכן ביקש - וגם קיבל - את יומו בועדת הערר. באשר לחומרת העונש, סבורה המשיבה כי לא חרגה מסמכותה, שכן ועדת המשמעת מוסמכת גם "להוציא חבר מהעמותה".