ה"פ 43359-06-15 רבינוביץ נ' דומב ואח'

לפני שתי בקשות: האחת, בקשה להבהרה מטעם הנתבע 1, והשניה, בקשה למתן פסק דין בהעדר מטעם התובע.

מטעמי נוחות יכונה המבקש – התובע; המשיב 1– הנתבע 1; המרצת הפתיחה – כתב תביעה; המרצת פתיחת מתוקנת – כתב תביעה מתוקן וכו'.

השתלשלות העניינים כעולה מהתיק

ביום 14.4.16 התרתי לתובע לתקן את כתב התביעה לעניין הסעדים כנגד הנתבע 1 בלבד.

ביום 22.5.16 הוגשה המרצת פתיחה מתוקנת.

ביום 22.5.16 הוריתי לנתבע 1 להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום מהמצאה.

ביום 28.6.16 נתבקש התובע להגיש אישור מסירה לתיק.

לא הוגש אישור מסירה אך אין מחלוקת בין הצדדים כי בוצעה המצאה של כתב התביעה המותקן לנתבע 1 בפקס ביום 23.5.16.

לטענת התובע, הנתבע 1 אמר לו כי הגיש כתב הגנה מתוקן אך זה לא נקלט וכי יגישו בשנית.

ביום 12.7.16 הוגשה "הבהרה דחופה מטעם הנתבעים". הבקשה אינה חתומה ולא ברור מי בדיוק הגישה לתיק, וכנראה מדובר בנתבע 1.

ב"הבהרה" נטען, כי ביום 21.6.16 נשלחה בפקס לביהמ"ש תגובת הנתבע 1 ותגובת השותפים. חרף האמור לא צורף ל"הבהרה" אישור משלוח פקס. ב"הבהרה" נכתב עוד, ביום 3.7.16 פנה ב"כ התובע כדי לוודא שכתב התביעה המתוקן התקבל, שכן הנתבע 1 לא הגיב עליו. לכן ביום 5.7.16 נשלחה תגובת הנתבע 1 וכן תגובת השותפים בשנית בפקס. הפקס עבר בהצלחה אך מבירור טלפוני במזכירות עלה, כי החומר לא התקבל. משכך שלח הנתבע 1 את החומר בדואר רשום.

לבקשת ה"הבהרה" צורפה בקשה נוספת "בקשה למחיקת המרצת פתיחה מתוקנת". גם לגבי בקשה זו לא ברור מי בדיוק הגישה לתיק, וכנראה גם היא הוגשה על ידי הנתבע 1. נטען בה, כי התובע לא הגיש את כתב התביעה המתוקן בהתאם להיתר שנתן ביהמ"ש לתיקון. נטען, כי ביהמ"ש נתן היתר לתיקון: