ה"פ 43216-04-14 בזנוסוב נ' רוימי ואח'

1.לפניי תובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, למתן סעד הצהרתי בדבר בעלותה של המבקשת במיטלטלין המצויים במבנה המצוי ברחוב לזרוב 3, ראשון לציון (להלן: הנכס או המושכר). לטענת המבקשת, הנכס שימש אותה לעסק של ייצור סלטים, ואף שהמבנה החליף ידיים מאז שעזבה אותו, נותרו בו מיטלטלין השייכים לה.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

2.מן החומר המונח לפניי ומעדויות הצדדים עולות העובדות הבאות:

ביום 14.2.2012 נחתם הסכם שכירות בין המשיבים 2-1 לבין המבקשת. לפי ההסכם שכרה המבקשת את הנכס לתקופה מיום 1.3.2012 ועד ליום 28.2.2013 (הסכם השכירות צורף כנספח א להמרצת הפתיחה). מטרת השכירות הייתה מפעל לייצור סלטים. מסתבר, כי עוד ביום 31.7.2011, כלומר עובר לחתימת הסכם השכירות, נחתם בין המבקשת לבין חברת מנו ברוס שיווק בע"מ (להלן: מנו ברוס) "זיכרון דברים", אשר לפיו רכשה המבקשת, תמורת סכום של 1,050,000 ₪, את "הציוד במפעל כמפורט בנספח א' להסכם זה, המוניטין, והעברת פסי היצור של המפעל..." (ראו סעיף 2 לזיכרון הדברים, אשר צורף כנספח ב להמרצת הפתיחה).

3.לזיכרון הדברים מיום 31.7.2011 (בין המבקשת לבין מנו ברוס) צורף נספח שהוא רשימה בכתב-יד אשר כותרתה "ציוד שנשאר במפעל". הרשימה כוללת, בין היתר, מיטלטלין כגון מחשב ומסך, שולחנות וכסאות, ארונות, שעון עובדים, מזגן, מתקן מים, כיורים, שידה, משקל, קולט זבובים, מדפים, ונטה, חדר קירור + 4, קוצץ ירקות, סולם, עגלות עבודה, מאוורר, צינורות גז ופחי זבל. להלן תקרא רשימה זו: הרשימה בכתב-יד או רשימת הציוד ממנו ברוס.

4.המבקשת טוענת כי בנוסף למיטלטלין שרכשה ממנו ברוס – אותם מיטלטלין המצויים ברשימה בכתב-יד – היא רכשה והכניסה למפעל ציוד נוסף. המבקשת צירפה לתובענה רשימה נוספת של מיטלטלין – נספח ג להמרצת הפתיחה – הכוללת הן את הציוד שלפי הנטען נרכש ממנו ברוס (לידו נכתב ברשימה: "חוזה קודם"), והן את הציוד הנוסף שלדבריה הביאה בעצמה (לידו נכתב ברשימה: ד1-ד11 ו- "אישי").

5.במשך התקופה שהמבקשת שכרה את הנכס היא פעלה להכנסת גורמים נוספים לעסק. נראה שכמה ניסיונות בכיוון זה לא הגיעו לכדי מימוש (ראו התייחסות לכך בסעיף 25 לתצהירו של המשיב 1 וכן בעדותו בעמוד 21 לפרוטוקול), אך בשלב מסוים – כנראה היה זה בשלהי שנת 2012 – נוצר קשר בין המבקשת לבין המשיב 4. אומר כבר עתה, כי פרטי הסיכום שהיה בין הצדדים שנויים במחלוקת, ואין מסמך בכתב שיסיר את העמימות. עם זאת, מן החומר שלפניי עולה כי במסגרת הקשר קיבלה המבקשת כספים מאת המשיבים 4-3, וכי הסיכום היה שהמבקשת תממש את כישוריה בתחום המזון כדי שהעסק יפעל ויניב רווחים. עוד ידוע, כי בתאריך 24.2.2013 נחתם הסכם שכירות חדש לגבי הנכס, שלפיו הושכר הנכס למשיבים 3 ו- 4 וכן לאדם נוסף בשם שייב גנדי (יצוין, כי המשיבה 4 היא חברה בשם מעדני ארגו בע"מ, אשר לפי הנטען הוקמה במיוחד לצורך המיזם). יודגש, כי בהסכם שכירות זה המבקשת אינה מופיעה.

6.הקשר בין המבקשת לבין המשיבים 4-3 נפרם לאחר זמן לא רב בטונים צורמים. לטענת המשיבים, הסיבה לכך הייתה שגילו כי המבקשת הונתה אותם ועשתה שימוש אישי בכספים שהעבירו לידיה לצורכי העסק. אין מחלוקת כי המבקשת לא הורשתה להיכנס למושכר, וכי המנעולים הוחלפו. כעבור מספר חודשים, ביום 1.6.2013, הושכר הנכס למשיבה 5 – עמותה בשם בית התבשיל מפעלי צדקה וחסד "רומם קרן דוד" (להלן: בית התבשיל). אציין, כי הסכם השכירות בין המשיבים 2-1 לבין בית התבשיל (מיום 13.5.2013) הוגש בישיבת ההוכחות וסומן ת/1.

7.בחודש אפריל 2014 הוגשה התובענה שלפניי. בהמרצת הפתיחה טענה המבקשת כי המשיבים 4-3 – שנכנסו למפעל כשותפים – לא עמדו בהסכם עם המבקשת, ועשו יד אחת עם המשיבים 2-1 כדי לנשלהּ מהמבנה. המבקשת טענה עוד כי במבנה, המושכר כיום למשיבה 5, מצויים עדיין אותם מיטלטלין השייכים לה, קרי: הציוד שרכשה ממנו ברוס והציוד האישי שהוסיפה בעצמה (שווי המיטלטלין, אליבא דהמבקשת, הוא מאות אלפי ₪). מכאן דרישתה של המבקשת להצהיר כי הציוד הוא בבעלותהּ וכי יש להחזירו לחזקתהּ.