ה"פ 4256-05-14 נצר נ' מקרקעי ישראל ואח'

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. לפני המרצת פתיחה במסגרתה עותרת המבקשת לסעד הצהרתי, באשר למועד שבו על המשיבה מס' 1 לחשב את דמי ההיוון בנוגע למגרש נשוא התביעה לצורך הסדרת זכויות החכירה של המבקשת.

    

2. מכתב התביעה עולה, כי המבקשת היא גרושתו של המשיב מס' 3 (להלן: "דב") אשר היה במועדים הרלוונטיים חבר באגודה השיתופית כפר ברוך (להלן: "האגודה"). התביעה הוגשה נגד רשות מקרקעי ישראל (להלן: "המשיבה" או "הרשות"). האגודה ודב הינם משיבים פורמאליים.

    

3. לטענת המבקשת, הוריו של דב היו חברי אגודה ובעלים במשותף של זכויות בר רשות במשק 66. לטענתה, בשנת 89 מינו ההורים את דב לבן ממשיך במשק 66 והודיעו על כך לאגודה. בין ההורים לבין האגודה והמנהל הוסכם על הקצאת חלקה במשבצת האגודה לדב ולמבקשת וכן הוסכם, כי החלקה האמורה תצורף למשק 66. לטענתה, הוקצתה להם חלקה 102 עליה היה בנוי בית מגורים והיא ודב חתמו על הסכם עם האגודה לפיו הם רוכשים את הבית שנמצא על החלקה האמורה, תוך שהם מאמינים, כך על פי הנטען, שחלקה 102 הינה חלק מנחלה 66. לטענת המבקשת, מאחר והאגודה מימנה את בניית הבית, הרי שהיא דרשה סכום של 29,000$ והסכום האמור מומן באמצעות הלוואת משכנתא אשר היא ודב נטלו מבנק טפחות. לטענתה, האגודה ראתה בבית חלק בלתי נפרד מהנחלה והנפיקה לבנק התחייבות לרישום משכנתא בה צוין, כי הנכס אשר עתיד להיות משועבד הוא נחלה מספר 66. המבקשת טוענת, כי היא ודב התגוררו בבית המצוי בחלקה 102 עד לגירושיהם.

    

4. המבקשת ציינה, כי בעקבות סכסוך בין דב לאמו, ביקשה האם להעביר את הנחלה על שם אחיו ובשל כך דב הגיש תביעה לבית משפט לענייני משפחה לשם הצהרה, כי הוא בן ממשיך. דב בחר להפסיק את התובענה אשר נדחתה במישור יחסיו מול האם, אולם אין בכך בכדי להשליך על המחלוקת בה עסקינן ועל הסתמכות המבקשת על כך שהמגרש הינו חלק מהנחלה של הוריו של דב ועל כן אינו מחויב בתשלום דמי היוון כלשהם.

    

5. לטענת המבקשת, במהלך המשבר שפרץ בין דב לאמו נודע להם, כי הרשות אינה מכירה במגרש 102 כחלק מנחלת ההורים וכי בכדי שיהיו לה ולדב זכויות כלשהן במגרש, עליהם להסדיר זכויותיהם מול הרשות ולשם כך עליהם להגיש בקשה לחכירת מגרש ולשלם דמי היוון על פי ערך הקרקע נכון למועד הגשת הבקשה.