ה"פ 40219-10-11 טאפש נ' קאסם טאפש ז"ל ואח' - פסקדין

בפניי המרצת פתיחה שהוגשה מטעם המבקש- פרחאן מוחמד טאפש (להלן: "המבקש") כנגד 14 משיבים. בהמרצה התבקש להורות כי המבקש זכאי להירשם בפנקס המקרקעין כבעלים בשלמות בחלקה 88 גוש 19570 מאדמות הכפר בית ג'ן (להלן: "המקרקעין").

נטען כי המשיבים 1,8, 9, 13 ו-14 רשומים בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של מלוא הזכויות במקרקעין וכי יתר המשיבים הינם יורשיהם על פי דין של מי שרשום כיום כבעלים בלשכת רישום המקרקעין או יורשיהם של מי שהתחייב לרשום את הזכויות במקרקעין על שם המבקש.

לטענת המבקש, ביום 18/1/77 הוא ערך הסכם חליפין לפיו הוא רכש מהמשיב 1 שטח בגודל 2500 מ"ר בחלקה 108 בגוש 19570 בבית ג'ן תמורת שטח אדמה השייך למבקש בגודל 180 מ"ר בחלקה 90 גוש 19506. נטען כי חלקה 108 הנזכרת בהסכם החליפין שצורף ידועה כיום כחלקה 88. נטען כי הסכם החליפין נערך על דעתו ובהסכמתו המלאה של אחיו המנוח של המשיב 1- המשיב 7. עוד נטען שהסכם החליפין נערך בכתב בנוכחות עדים ואושר בחותמת הרשות המקומית. נטען שסמוך לאחר החתימה על ההסכם, תפס המבקש חזקה בחלקה 88, עיבד אותה, השביח אותה והחל לנהוג בה מנהג בעלים ללא כל התנגדות. עוד נטען כי השטח בחלקה 90 שהועבר למשיב, הועבר לחזקתו ולבעלותו, נבנתה עליו דירת מגורים ואחד מיורשי המשיב 1 מתגורר בה שנים רבות.

נטען כי חלקה 88 הינה חלקה חקלאית ונטועה עצים וכי המבקש נהנה מפירותיה. עוד נטען כי הסכם החליפין לא דווח ללשכת רישום המקרקעין היות ובמועד עריכתו לא היו מקרקעין מוסדרים. המבקש לא דיווח לרשויות המס אולם הוא דיווח לרשות המקומית אודות עריכת הסכם החליפין והצדדים נוהגים על פיו. נטען כי בעלותו בחלקה אינה שנויה במחלוקת וכי פסק הדין נדרש לצורך רישום זכויותיו בלשכת רישום המקרקעין.

עמדת הצדדים בתצהיריהם

התובע בתצהירו חזר על הנטען בהמרצה. עוד הוסף כי המשיב 7 לא חתם על ההסכם ברם נטען כי ההסכם נערך בהסכמתו והטענה שלא חתם על ההסכם נולדה לאחר הגשת ההמרצה שכן היה מוסכם משנת 1977 שהחלקה מועברת בשלמותה לידיו ולא היה מי שחלק על כך. עוד נטען כי המשיבים 13 ו-14 הם חלק מעיזבון המנוח כנג' קאסם טאפש ז"ל (המשיב 7 בהמרצת הפתיחה) ולפיכך הם אינם יכולים לטעון בשם כל העיזבון. הוסף שהמשיבים 8-12 בחרו שלא להתנגד לתביעה. עוד צוין כי המשיב 11 הנמנה עם יורשי המנוח כנג' קאסם טאפש הגיש לתיק בית המשפט הודעה לפיה לאחר בירור העובדות הוא מסכים למתן פסק הדין ההצהרתי לרישום הזכויות ע"ש המבקש, לרבות הזכויות השייכות לעיזבון סבו המנוח כנג' טאפש (המשיב 7). נטען כי לא הוצגו יפויי כח מטעם עו"ד כהן ולפיכך הוא אינו יכול לטעון בשם על העיזבון אלא רק בשם המשיב 13 בלבד. נטען כי המשיב 13, הרשום כבעלים של 1/12 מהזכויות בחלקה, הוא היחיד המתנגד לרישום. באשר לעיזבון המנוח סאלח קאסם טאפש ז"ל (המשיב 1) נטען כי בתשובתם להמרצה לא היתה הכחשה להסכמות העולות מהסכם החליפין, למעט הטענה כי הם אינם מסכימים להעברת הזכויות הרשומות על שם המשיב 7. עוד נטען כי חרף טענותיהם של המשיבים 2, 3 ו-6 בדבר העדר תוקף להסכם החליפין, הם מבקשים לקבל בעלות על התמורה שניתנה על ידו במסגרת עסקת החליפין, דהיינו, הבעלות של 180 מ"ר בחלקה 90 גוש 19506. נטען כי טענותיהם לוקות בחוסר תום לב ובניגוד לדין, כאשר מחד הם טוענים לבטלות הסכם החליפין ומנגד מבקשים לקיים את ההסכם ביחס לתמורה. נטען שזכויותיו של המבקש אינן שנויות במחלוקת וכך גם זכויותיהם של הצדדים בחלקה 90. נטען כי החזקה רבת שנים בהסכמה היא בבחינת ראייה ניצחת באשר לתוקפו של הסכם החליפין. נטען שביצוע ההסכם על ידי תפיסת חזקה מעיד על עריכת ההסכם והפרטים המהותיים של העסקה. נטען שהזכויות לא השתכללו לרישום אך אין בכך לאיין את תוקפו של ההסכם שפעלו לפיו מאז 1977.

נטען כי טענת המשיבים 13 ו-14 לפיה סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות מקרקעין מבטל את זכויותיו של המבקש אינה יכולה לעמוד בנסיבות המקרה, שכן כפי שעולה מתזכורת התביעה, הליכי ההסדר שמתייחסים לחלקה 88 התקיימו בשנת 1962 וההסכם נחתם לאחר מכן. נטען כי לא ידוע למבקש מדוע הרישום על פי ההסדר נעשה רק בשנת 1980 על אף שנערך בשנת 1962. נטען כי המשיבים 13 ו-14 טוענים שהמשיב 7 אינו רשום כצד להסכם משום ששמו לא אוזכר בהסכם ואין הוא חתום עליו ולפיכך על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין, המתנה תוקף של עסקה בקיומו של הסכם בכתב, לא ניתן יהא לאכוף את ההסכם ככל שהדבר מתייחס למחצית הרשומה על שם המשיב 7. נטען שההסכם הוא הסכם בכתב העומד בדרישת הכתב ונערך על דעתו ובהסכמתו של המשיב 7 וכי אחיו נכח בעת עריכת ההסכם במועצה המקומית וחתם על ההסכם במקומו בהיותו יודע קרוא וכתוב. נטען כי התנאים של סעיף 8 מתקיימים, הזכויות המועברות ברורות והעדר שמו או חתימתו של המשיב 7 אינה מאיינת את הסכמתו להסכם ודי בתצהיר אחיו על מנת להבהיר את הסיבה לכך ולתת תוקף להסכם. נטען שהמשיב 7 לא ידע קרוא וכתוב ומינה את אחיו לחתום על ההסכם באותו המעמד. נטען כי מכלול הפרטים בהסכם קובע כי הוא מסוים דיו ומכאן יש לבחון את גמירות הדעת של הצדדים וכי במקרה דנן תפיסת החזקה מספקת. באשר להעדר החתימה נטען כי חתימה על מסמך אינה תנאי הכרחי לצורך עמידה בתנאי של "הסכם בכתב" ולהוכחת גמירות דעתם של צדדים להסכם. עוד נטען שביחס לעסקאות במקרקעין, דרישת החתימה הוכרה כדרישה שאינה מהותית אלא ראייתית וכי ניתן להמירה בדרכי הוכחה אחרות. נטען שביצוע מלא של עסקת מקרקעין, כגון במקרה דנן, עשוי לייתר את דרישת הכתב הן מכח עקרון תום הלב והן מכח דוקטרינת הביצוע.

המשיב 6 טען בתצהירו כי עסקת המקרקעין שבוצעה בין אביו המנוח סאלח טפאש ז"ל לבין המבקש התייחסה לחלק (1/2) מחלקה 88 בלבד ולא לחלקה בשלמותה מאחר והחצי השני הינו בבעלות דודו, כנג' טפאש ויורשיו. נטען כי הוא היה מעורב אישית עם אחיו, קאסם ואביו המנוח, בעסקת המקרקעין בשנת 1977 וכי סוכם סופית בין אביו המנוח לבין דודו- המבקש שאביו ימסור את החזקה והבעלות בחלקו + 4500 לירות ישראליות במזומן ששולמו לידי דודו בסוף שנת 1976, תמורת החזקה והבעלות בשטח של 180 מ"ר בחלקה 106 גוש 19506 בבית ג'אן. עוד הוצהר, כי אביו לא ידע קרוא וכתוב וכי החתמתו על ההסכם נעשתה ללא נוכחותו ובהטעיה על ידי המבקש ובניגוד להסכמות ביניהם. עוד הוצהר שמחצית מהזכויות בבעלות דודו כנג' טפאש ולא הוזכר בפניו, על ידי אביו שנפטר בשנת 2004, שחלק זה נמכר למבקש. תצהירים זהים הוגשו מטעם המשיבים 2 ו-3.