ה"פ 39142-10-15 בית עזרת אחים חברה להקמת הבנין בעמ נ' נאוה גד ואח' 16 אוגוסט 2016

 במסגרת המרצת הפתיחה ביקשה המבקשת להבהיר, להשלים או ליתן הוראות ביחס לפסק דין שניתן על ידי ביום 17.6.2015 בתובענה קודמת שנוהלה בין הצדדים (ה"פ 8629-06-14, להלן: "פסק הדין" ו"התובענה הקודמת" בהתאמה).1.העובדות הרלוונטיותהתובענה הקודמת הוגשה ביום 5.6.2014 על ידי המשיבות נגד המבקשת - "בית עזרת אחים" חברה להקמת בנין בע"מ (להלן: "החברה").בתובענה הקודמת התבקש ביהמ"ש להורות לחברה ולמנהליה לזמן ולכנס במהירות המרבית אספה כללית של כל בעלי המניות, או המחזיקים במניה מקורית וזכאים להירשם כבעלי מניות בחברה, בהתאם להוראות הרשומות על גבי המניות עצמן. כמו כן התבקש צו מניעה זמני וקבוע האוסר על הנהלת החברה להתקשר בעסקאות ארוכות טווח מעבר לשנה אחת. המשיבות טענו כי הן מחזיקות בפועל, מכוח ירושה, במניות מקוריות של החברה.ביום 17.6.15 ניתן, כאמור, פסק הדין בתובענה הקודמת. במסגרת פסק הדין נקבע כי החברה, אשר בתזכירה נקבעו מטרות ציבוריות בלבד ואיסור על חלוקת הרווחים היא "חברה לתועלת הציבור" בהתאם להגדרת הוראות סעיף 345(א)(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").בתובענה הקודמת הועלו על ידי המשיבות טענות שונות ביחס להתנהלות הנהלת החברה. נטען, בין היתר, כי החברה אינה מתנהלת באופן ראוי, אינה מנצלת את פוטנציאל הנכסים המוחזקים על ידה והתנהלותה הכספית אינה מבוקרת. טענות אלו נדחו בפסק הדין הקודם.כמו כן, נדחתה הבקשה ליתן צו מניעה המונע התקשרות של החברה לתקופה העולה על שנה. יחד עם זאת, הוגבלה אפשרות החברה להתקשר בעסקאות ארוכות טווח לתקופה של שנתיים. זאת, עד לרישום בעלי המניות של חברה וכינוס אסיפה כללית.יש לציין כי במסגרת ההליך הקודם לא התנגדה החברה לכינוס אסיפה כללית. עם זאת, נטען על ידה כי אין מקום לכינוס האסיפה, שכן טרם הושלמה בדיקת הזכאים להירשם כבעלי מניות.בפסק הדין נקבע כלהלן:"...ניתן צו על פיו על החברה למנות תוך 30 יום עורך דין מטעמה, אשר יטפל באופן מרוכז ומקצועי בנושא איתור ורישום בעלי הזכויות במניות. החברה תישא בשכר טרחתו.מקובלת עלי העמדה של המבקשות, כי כתנאי לרישום בפנקס בעלי המניות יש להציג תעודת מניה, בנוסף לראייה בדבר ירושה או העברה.מסקנה זו עולה באופן ברור מרישום ההגבלה המצויה על גב שטר המניה המקורי. יש לציין כי מספר שטרי מניה כאמור צורפו להמרצת הפתיחה.המשיבה לא חלקה בסיכומים על טענה זו של המבקשות.על פעולות הבדיקה והרישום להתבצע תוך 60 יום מיום מינויו של עורך הדין. לאור העובדה כי לא התכנסה אסיפה כללית במשך זמן רב, ולאור עמדתה של המשיבה כי היא מוכנה בעקרון לזימון האסיפה, הרי שיש לכנס אסיפה כללית 90 יום מיום מינויו של עורך הדין אשר יבצע את בדיקת הזכויות – גם אם בדיקה זו לא תסתיים מסיבה כלשהי עד אותו מועד.במסגרת האסיפה הכללית יהיה על ההנהלה להציג דוחות כספיים לשנת 2012-2014.על סדר היום של אותה אסיפה יהיה גם נושא מינוי מנהלים".ביום 7.4.2016 הוגשה על ידי החברה המרצת הפתיחה שבכותרת בה מבוקש, כאמור, להבהיר או להשלים את פסק הדין.בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה, הוגשה על ידי החברה בקשה לסעד זמני במסגרתה התבקש בית המשפט לעכב את מועד קיומה של האסיפה הכללית כך שתתקיים 60 יום לאחר ההכרעה בהמרצת הפתיחה.בהחלטה מיום 18.12.2015 נקבע כי אין מקום לסעד הזמני. עוד נקבע כי פסק הדין קבע הוראה חד משמעית באשר לכינוס אסיפה כללית ולדרך הטיפול בבירור הזכויות – וכי אין מקום לשנותו.ביום 19.4.2016 נערך דיון בהמרצת הפתיחה בו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים - עו"ד אייל רגב מטעם החברה והמשיבה 1 נאוה גד מטעם המשיבות.לאחר מכן, הגישו הצדדים את סיכומיהם. 2.טענות הצדדים טענות החברההחברה טענה כי בהמשך ובהתאם לפסק הדין, פעלה ומינתה את משרד עו"ד ציטבר גלאור ושות' (להלן: "משרד עוה"ד" )לצורך ביצוע הליך איתור ורישום בעלי המניות. לשם כך, פורסמו מודעות בשני עיתונים יומיים נפוצים. משרד עוה"ד יצר קשר עם בעלי מניות אשר נמצאו ברשימות שונות של החברה. בעקבות פעולות אלה פנו למשרד עוה"ד כ-70 אנשים לצורך בדיקת זכאותם להירשם כבעלי מניות בחברה. פונים אלו זומנו למשרד עוה"ד לפגישות אישיות בהן הציגו את תעודות המניה ואת שאר המסמכים התומכים לטענתם בזכאותם.לטענת החברה, כ-15 מתוך הפונים אינם אוחזים בתעודת מניה היסטורית. אולם, הם הציגו ראיות אחרות להיותם בעלי מניות. נוכח היקף הפונים ללא תעודות מניה, החליטה הנהלת החברה לפנות לבית המשפט על מנת לקבל הוראות כיצד לפעול בעניין זה.עוד נטען על ידי החברה כי מניות החברה הן לא מניות למוכ"ז וכי שאלת היותן של המניות מניות למוכ"ז או "על שם" לא הוכרעה בפסק הדין.נטען כי ראיה לכך שמניות החברה אינן מניות למוכ"ז - היא העובדה שמניות החברה הונפקו על שם בעל המניה. בנוסף, לא ניתן להעביר מניה בחברה ללא אישור מנהלי החברה.כלומר, בעוד שביחס למניה למוכ"ז מהווה אחיזה בשטר המניה היא ראיה לבעלות בה ועצם העברתה היא המעבירה את הקניין במניה, הרי שבמקרה הנוכחי אחיזה בתעודת מניה של החברה אינה ראיה לבעלות בה - ללא הסכמת הנהלת החברה להעביר את המניה מבעל המניה לאחר. על כן, לא מדובר במניות סחירות שניתן להעבירן מיד ליד כמו מניות למוכ"ז והעברתן דרושה אישור הדירקטוריון.לטענת החברה, יש אם כן לאפשר לה ולמשרד עוה"ד לקבל ראיות אחרות ולהפעיל שיקול דעת באותם מקרים בהם תעודות המניה ההיסטוריות אבדו, כך שניתן יהיה להגיע לרשימת בעלי מניות אמיתית וממצה.    טענות המשיבותלטענת המשיבות, פסק הדין שניתן הינו חלוט. החברה לא קיימה את הוראות פסק הדין החלוט ומנסה, כעת, בצורה עקיפה ובחוסר תום לב לבטל את קביעות פסק הדין ולקבוע כללים חדשים לעניין בדיקת ורישום בעלי הזכויות במניות. זאת, על מנת לייצר זכויות יש מאין לבעלי מניות לכאורה, באופן שישרת את הנהלתה הנוכחית של החברה ויאפשר את בחירתה על אף שלא נבחרה כדין.לטענת המשיבות, יש לדחות את התביעה על הסף, שכן אין מקום להליך משפטי של מתן הוראות או הבהרות לפסק דין.עד היום לא זימנה החברה אסיפה כללית על אף שעל פי פסק הדין היה עליה לזמן אסיפה תוך 90 יום מיום מינויו של משרד עוה"ד אף אם לא תסתיים בדיקת בעלי המניות בחברה.מאחר ומשרד עוה"ד מונה במהלך חודש יולי 2015, הפרה החברה את הוראות פסק הדין. נטען כי החברה הגישה את התובענה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים על מנת להימנע מביצוע פסק הדין ו"למשוך זמן", עד שהמשיבות תתייאשנה מההליכים המשפטיים היקרים והממושכים. בדרך זו יתאפשר להנהלה הקיימת להמשיך לשלוט בחברה.בנוסף, החברה מסתתרת מאחורי טענתה חסרת תום הלב לפיה היא חברה "לתועלת הציבור". זאת, על אף שלא עשתה דבר לטובת הציבור מזה למעלה מ- 15 שנים.באשר לטענה לפיה לא נקבע בפסק הדין הסדר ברור כיצד על משרד עוה"ד לפעול - טענו המשיבות כי השאלה נדונה במסגרת התובענה הקודמת והוכרעה בפסק הדין תוך הנמקה ברורה. אין מקום לדיון חוזר בשאלת הגדרת בעלי המניות, שכן אלו שרכשו את המניות לפני 60 שנים - רכשו אותן על פי האמור בהן באופן ברור וחד משמעי - כמניות למוכ"ז. כך גם הודתה המבקשת בטענותיה בתובענה הקודמת (סעיף 6 לתשובת החברה).עוד נטען כי אין זה מעניינה של החברה כמה בעלי מניות יחזיקו במניה מקורית ומה תהיה זהותם. אם יש לאדם כלשהו טענה ביחס לזכותו במניה, עליו לטעון זאת בערכאה המשפטית המוסמכת ולהוכיח את טענתו בראיות קבילות לפיהן הוא אכן זכאי להירשם כבעל מניות.משרד עוה"ד לא הוסמך להיות ערכאה שיפוטית ולטעון בשם אלה שטוענים כי יש להם זכויות במניות.הרחבה של הקריטריונים לקביעת הבעלות במניות מדללת הלכה למעשה את זכותם הקניינית של בעלי המניות המחזיקים במניות המקוריות. יש בה גם כדי לפגוע פגיעה משמעותית בזכויות הקניין של בעלי המניות ששילמו עבור המניות. 3.דיון והחלטההמשיבות טענו כטענת סף, כאמור, כי יש לסלק את התובענה שכן פסק הדין בתובענה הקודמת מהווה מעשה בית דין. שאלת אופן בירור הבעלות במניות הוכרעה במפורש בפסק הדין ואין מקום לשנות את ההכרעה. מנגד, טענה, כאמור, החברה, כי פסק הדין לא יצר מעשה בית דין. בית המשפט לא דן בתובענה הקודמת במהות מניות החברה, האם הן מניות למוכ"ז או לא, ולא מדובר בקביעה שנדרשה לצורך הכרעה בטענות הצדדים.דוקטרינת מעשה בית דין בנויה על שני אדנים מרכזיים: השתק עילה והשתק פלוגתא. כלל השתק העילה מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין שניתן בסיומו של ההליך השיפוטי להוביל לסיומה המוחלט של התדיינות בין הצדדים. זאת באותו הליך או כלפי כל מי שהוא ביחסי "קרבה משפטית" עם אחד מהם, כך שאלו לא יוכלו עוד לחזור ולהתדיין ביניהם בעתיד בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו במסגרת פסק הדין שניתן. משניתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות פלונית, מקים הוא מחסום דיוני בפני בעלי הדין המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעה במסגרתו. כל עוד פסק הדין עומד על כנו, מחייב הוא את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו. איש מהם לא יכול להעלות במסגרת התדיינות אחרת ביניהם טענה העומדת בסתירה לקביעה זו (ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו); ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כ"ב (2) 561, להלן: "פרשת קלוז'נר")).כלל השתק העילה משמעותו שכאשר תביעה נדונה לגופה והוכרעה, אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, כאשר מדובר בעילה זהה. כך נאמר בפרשת קלוז'נר: "מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. במקרה כזה, אם במשפט הראשון זכה התובע בדין, כי אז אומרים שעילת תביעתו שם 'נבלעה'...בפסק הדין אשר הכיר בזכותו ובא במקום העילה שאיננה עוד...וכן אם במשפט הראשון זכה הנתבע בדין, אזי אומרים שקם מחסום... המשתיק את התובע מלחזור על תביעה שניה המבוססת על אותה עילה, בחינת היותה חסומה או מושתקת...".המבחן לשאלה אם קיימת זהות עילות בין שתי תובענות אינו נערך על ידי השוואה של שני כתבי התביעה זה מול זה, אלא בבחינה רחבה יותר של השאלה האם מדובר בשתי התדיינויות באותו עניין עצמו.מקום שהתובע יכול היה לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות - ואלה שבתובענה החדשה בכלל זה - במסגרת ההתדיינות הראשונה, תיחשבנה שתי התובענות כבעלות עילות זהות.    בע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש-מושב עובדים, פ"ד לח(4) 797, נקבע:"מבחן זהות העילה לעניין טענת מעשה-בית-דין רחב הוא, והעיקרון של מעשה-בית-דין יחול, גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זהה ביסודה, אפילו בתביעה המאוחרת יותר נכללים פרטים ומרכיבים, שלא פורטו בתביעה הקודמת. אין לדקדק במרכיבים משניים, ויש לראות את העיקר - את התשתית הבסיסית של העילה". בבסיס הכלל של השתק עילה והשתק פלוגתא (וכן מעשה בית דין) עומד האינטרס הציבורי בדבר הקלת העומס המוטל על בתי המשפט, הקטנת עלויות ההתדיינות וכן האינטרס של בעל הדין שלא יוטרד בשנית בשל עילה או פלוגתא בה התדיין בעבר בפני בית המשפט. כך, לא יצטרך בעל הדין לשמור על ראיותיו ולא לחשוש כי בעתיד נכון לו מאבק משפטי נוסף המצריך השקעת משאבים רבים בעניין זהה לזה שכבר הוכרע בעבר (נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (התשנ"א, 1991), בעמ' 15-12).  במקרה שבפניי לא יצר פסק הדין בתביעה הראשונה מעשה בית דין מפני דיון בתובענה הנוכחית. ראשית, התובענות לא דנות בעילות זהות והפלוגתא שעלתה בהליך הנוכחי לא נדונה ולא הוכרעה בתובענה הקודמת.הקביעה בפסק הדין, לפיה מקובלת עלי עמדת המשיבות כי כתנאי לרישום בפנקס בעלי המניות יש להציג תעודת מניה וכן ראיה בדבר ירושה והעברה, נקבעה כהוראת ביצוע כדי לאפשר את הסעד האופרטיבי אשר ניתן בפסק הדין - כינוס אסיפה כללית של החברה.סוגיית היות המניות למוכ"ז או על שם לא נדונה כלל. הסעד האופרטיבי שניתן במסגרת פסק הדין התייחס לעניין כינוס האסיפה ומינוי גורם אשר יבחן את הזכאות להירשם כבעל מניה.על כן, לא הייתה התדיינות בנוגע לפלוגתא זו לגופו של עניין ולא נקבע לגביה ממצא פוזיטיבי או נגטיבי (רע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' בן ברוך (פורסם בנבו, להלן: "פס"ד בן ברוך").בענייננו, הצורך בהכרעה בדבר אופן רישום בעלי המניות בחברה התעורר רק לאחר מתן פסק הדין, לאור העובדה כי פנו לחברה אנשים שאין בידם תעודת מניה היסטורית וטענו לזכאות. על כן, לא יכלה החברה להעלות טענות ביחס לסיטואציה מעין זו בתביעה הקודמת.שנית, פסק הדין יכול להוות מעשה בית דין לכל היותר ביחס לצדדים שהיו צד לתובענה הקודמת כלומר, החברה והמשיבות. פסק הדין אינו יכול להוות מעשה בית דין ביחס לצדדים אחרים שלא היו צד לתובענה הקודמת, כגון ובמיוחד הטוענים לזכאותם להירשם כבעלי מניות בחברה.התוצאה מהאמור לעיל היא כי על אף העובדה שאין מקום לדחות את התובענה על הסף מחמת מעשה בית דין - אין מקום להיענות לסעד המבוקש שכן בעלי הדין הדרושים והנכונים - הטוענים לזכויות במניות - אינם צד לתובענה.אין גם מקום ליתן הוראות למשרד עו"ד שמונה ואף לא למנות את בא כוח המשיבות כנאמן לצורך השלמת עריכת רשימת בעלי מניות תקיפה.כל מי שסבור כי יש בידו ראיות רלוונטיות לצורך רישומו כבעל מניות בחברה גם אם אינו מחזיק בתעודת מניה – תעודה אשר היוותה את הבסיס לרישום על פי הוראות פסק הדין הקודם - יהא זכאי לפנות לערכאה מוסמכת לשם בירור טענותיו. 4.סיכום לאור כל האמור לעיל התובענה נדחית.אין בקביעות פסק דין זה כדי לשנות את הקביעה בפסק הדין הקודם לפיה יש לזמן אסיפה כללית גם אם בדיקת הזכויות לא תסתיים.  החברה תישא בהוצאות המשיבות, ביחד ולחוד, בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.  ניתן היום, י"ב אב תשע"ו, 16 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.       התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: