סמארה ואח' נ' אלעין - תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ

בפני בקשה של המשיב – תאגיד מים וביוב- לסילוק התביעה נגדו על הסף בטענת העדר סמכות עניינית.

עניינה של התובענה הינו טענות להתחשבנות כספית בגינה נטענות על ידי המבקשים טענות באשר לחובותיהם כלפי המשיב, ומתבקש בהליך הנוכחי סעד הצהרתי לעניין היקף חובותיהם.

המשיב טוען, כי הסמכות העניינית לדון בטענות המבקשים נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים מאחר ועסקינן בהחלטת רשות מקומית, לגביה חל סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000. עוד טוען המשיב לחילופין, כי המבקשים מנועים מלפנות לבית משפט זה, מאחר ולא מיצו את ההליכים על פי סעיף 108 לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 באי פניה בתלונה לרשות הממשלתית למים וביוב.

לאחר שעיינתי בבקשה לסילוק על הסף, נחה דעתי לדחותה על הסף בלא צורך בתגובה.

אשר לטענה, כי העניין בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, החלטות תאגידי מים וביוב באשר לחובות כלפיהם, אינם במסגרת העניינים שהוכללו בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000. תאגיד מים וביוב גם אינו בגדר רשות מקומית, כטענת המשיב. לפיכך, לאחר שהיתה אי בהירות בנושא תקיפת החלטות תאגידי מים וביוב, בהעדר הסדר מפורט בחוק, קבע בית המשפט העליון בבג"צ 4439/11 מסעדת קדרים נ' מי כרמל בע"מ [ניתן ביום 9.1.2013], כי הדרך לתקיפת החלטות אלה, בהעדר הסדר מפורש בחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, הינה בדרך של פניה לבית המשפט האזרחי, אם בדרך של פניה מראש למתן פסק דין הצהרתי, ואם בדיעבד בדרך של תביעת השבה. הלכה זו אושרה גם בפסיקתו המאוחרת יותר של בית המשפט העליון (ראה: בג"צ 65/16 חוצות היוצר חיפה בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים וביוב [ניתן ביום 9.8.2016]; בג"צ 6805/16 סגולת יואב – תיירות אירועים וכנסים בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב [ניתן ביום 17.5.2017]). זו הדרך בה נקטו המבקשים במקרה דנן, ובדין נקטו בדרך זו. זאת ועוד, ענייננו הינו בבירור כעולה מכתב התביעה, בירור כספי מול המשיב, וגם הסעד המבוקש משמעותו כספית. בנסיבות אלה, גם אם תתעוררנה שאלות מנהליות בגדר ההליך אין היא הופכות את ההליך להליך מנהלי טהור וממילא הסמכות העניינית על פי מבחן הסעד הינה לבית משפט זה ולא לבית משפט מנהלי, (ראה: ע"א (חי') 40060-12-10 גלי גיל מרכז לספורט ונופש בקרית מוצקין בע"מ נ' פלגי מוצקין בע"מ [ניתן ביום 8.1.2012]).

אשר לטענת העדר מיצוי ההליכים, דינה להידחות משני נימוקים מצטברים. ראשית, סעיף 108 לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 אין עניינו, בהליך של ערר המוסדר בחוק. אילו היה עסקינן בהליך ערר, היה צדק בטענת המשיב כי על בית המשפט להימנע מלדון בעניין בשל קיומו של סעד חילופי ואי מיצוי הליכים (השווה למשל: ע"א 6365/00 בר אור נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז צפון, פ"ד נו (4) 38 (2002)). סעיף 108, לעומת זאת, אינו עוסק בהגשת ערר, וגם לא בחובת הפניה המוקדמת לתאגיד המים אשר מבקשים לתקוף את החלטתו, אלא באפשרות הפניה לגוף מפקח – הרשות הממשלתית למים וביוב, וזאת לצורך בירור תלונות. האפשרות להגיש תלונה, להבדיל מערר, אינה נחשבת בגדר סעד חילופי אשר שולל את סמכותו של בית המשפט (ראה: בג"צ 453/84 איתורית שירותי תקשורת בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד לח (4) 617 (1985)).

זאת ועוד, להבדיל מהליך מנהלי, שהינו הליך מדיני היושר, בו אי מיצוי הליכים הינו טעם סף שלא לדון בעתירה, בתביעה שעניינה כספי שאני. אכן, על פי פסיקת בית המשפט העליון, גם במקרים אלה יכולה לקום חובה למצות הליכים מנהליים בטרם הגשת תביעה לבית המשפט כנגד הרשות. עם זאת, גם במקרים בהם לא קיים האזרח את חובתו למצות את ההליכים המנהליים, אין סנקציה אוטומטית של דחיית התביעה על הסף למעט במקרים של חוסר תום לב ממש ושימוש לרעה בהליכי משפט. במקרים אחרים, יבוא הדבר כשיקול נוסף בעת פסיקת הסעד כגון בשאלה האם יזכה התובע בהוצאות משפט, והאם יזכה בתביעתו במלואה או שמא יש להפחית את הסעד כגון משיקולי הקטנת הנזק (ראה: עע"מ 2978/13 מי הגליל – תאגיד הביוב האיזורי בע"מ נ' יונס [ניתן ביום 23.7.2015]; רע"א 2063/16 הרב יהודה גליק נ' משטרת ישראל [ניתן ביום 19.1.2017, בפסקה לד לפסק דינו של השופט רובינשטיין]). נוכח הזכות החוקתית לגישה לערכאות, בהעדר הוראה חוקית הקובעת במפורש אחרת, אין באי מיצוי הליכים כדי לגרור סילוק התביעה על הסף (ראה החלטותי במקרים המעוררים שאלות דומות בת.א. (שלום קריות) 982-04-17‏ ג'מעיית אלקלם ללתמיוז ואלאבדאע ע"ר נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 29.10.2017]; ת.א. (שלום קריות) 6314-08-16 עירית טמרה נגד מועצה מקומית שעב [ניתן ביום 20.11.2016]).

מהטעמים האמורים, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"א (ב"ש) 38704-10-12 כהן נ' עין נטפים – מפעלי מים וביוב אילת בע"מ [ניתן ביום 27.3.2013], כי אין בסעיף 108 לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 כדי לשלול את סמכותו של בית משפט זה.

אשר על כן, הבקשה לסילוק על הסף נדחית. המשיב ישלם למבקשים הוצאות משפט בסך 2,500 ₪.