ה"פ 37544-09-14 תעשיות חרט הגליל בע"מ נ' בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

מונחת לפני תובענה למתן פסק הדין הצהרתי בדבר בטלותה של המחאת זכות על דרך השעבוד שנוצרה על ידי חברת שביט הפקות בע"מ (הממחה) לטובת הנתבע (הנמחה), שהחייבת בה הינה התובעת.

בעלי הדין וטיעוניהם:

התובעת – תעשיות חרט הגליל בע"מ, הינה חברה פרטית שהתאגדה כדין העוסקת בתחום המתכת, בשירותי חריטה, כרסום וכו'.

הנתבע, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, הוא תאגיד בנקאי שבסניפו שבכרמיאל ניהלה חברה העונה על השם שביט הפקות בע"מ (להלן: "חברת שביט"), את חשבונה.

טענות התובעת:

על פי הנטען בכתב התביעה ביום 18.11.12, או בסמוך לכך, נחתם מסמך בין הבעלים של חברת שביט לבין הנתבע. המסמך אותו כינה הנתבע "המחאת זכות על דרך השעבוד", נערך מבלי שהנתבע ערך בדיקה יסודית וקפדנית באשר לתקפות ההמחאה (עותק המסמך והעתק הסכם נוסף צורפו לכתב התביעה וסומנו שם באותיות ח' ו- ט').

במעמד החתימה על מסמך המחאת הזכות הנ"ל, ומתוך ידיעה כי התובעת אינה נוהגת לבצע העברות בנקאיות, מר יעקב קדוש המשמש בתפקיד מנכ"ל חברת שביט, פנה אל נציגת התובעת, הגב' נורית גיגי והתחייב בפניה, בכתב, כי יעביר לנתבע כל תשלום בשיקים ו/או בהמחאות, שיגיע מן התובעת לחברת שביט (עותק מכתב התחייבותו הנ"ל של מנכ"ל חברת שביט צורך לכתב התביעה וסומן באות "י"). בעת שפנה אל נציגת התובעת התלווה למנכ"ל חברת שביט אדם נוסף שהוצג על ידי מנכ"ל חברת שביט בתור עורך דינו.

באותו מעמד, מנכ"ל חברת שביט לא טרח כלל להסביר לנציגת התובעת משמעותה של המחאת זכות הנערכת על הדרך השעבוד. נציגת התובעת ציינה באוזני מנכ"ל חברת שביט כי אינה מורשית חתימה וכי עובדה זו ידועה לו היטב כשם שידועה לו העובדה כי אביה של זו, מר דוד גיגי, שהוא מורשה החתימה הבלעדי אצל התובעת, מאושפז בבית חולים איכילוב לאחר אירוע מוחי קשה. מנכ"ל חברת שביט אילץ את נציגת התובעת לחתום על מסמך המחאת הזכות על ידי כך שציין לפניה כי אם לא תחתום תופסק אספקת הארוחות לעובדי המפעל. מנכ"ל חברת שביט הטעה את נציגת התובעת בעת ששכנע אותה לחתום על מסמך שהאחרונה אינה מודעת לתוכנו, למשמעויותיו והשלכותיו המשפטיות.

נציגת התובעת הסתמכה על הבטחתו של מנכ"ל חברת שביט לפיה את השיקים לפקודת חברת שביט יפקיד מנהלה הכללי הנ"ל לחשבון הבנק של חברת שביט אצל הנתבע ובסופו של יום חתמה על המסמך בשם אביה.

בעת החתימה על המסמך לנציגת התובעת לא היה שמץ של מושג לגבי משמעות המסמך "למעט זה שהבינה שהכסף שהיא משלמת עבור אספקת הארוחות אמור לעבור לבנק/הנתבע ודאגה שהוא יחתום, כי הוא מתחייב לעשות כן" (סעיף 28 לכתב התביעה).

בנסיבות אלה, טענה התובעת, "בשל העובדה, כי הגב' נורית גיגי היא זו שנאלצה לחתום על "המחאת הזכות" בשם אביה, ומבלי שתדע מה משמעות המסמך עליו חתמה ואף מבלי שהיתה מורשת חתימה לחתום בשם התובעת, ותוך כדי הטעייתה המכוונת על ידי מר יעקב (קובי) קדוש לגבי משמעות ותוכן המסמך עליו חתמה, אזי דין חתימתה על המחאת הזכות להיות בטלה ומבוטלת ועל כן, המחאת הזכות אינה כשירה וחסרת כל תוקף ומשמעות עובדתית ואף משפטית" (סעיף 31 לכתב התביעה).

בנוסף לכך, "מעיון בטופס הודעה על המחאת זכות סטנדרטי ערוך כדין עפ"י התקנות הנ"ל , עולה כי המחאת הזכות, בין היתר ובעיקר צריכה להיות ערוכה בצורת תצהיר, והגורם החתום עליה צריך להצהיר מפורשות כי הוא מורשה החתימה ו/או מנהלים של החברה ומאושרת בפני עורך-דין. דרישות אלו הינם חסרות בהמחאת זכות נשוא כתב תביעה זה , והמהווים פגם מהותי היורד לשורשו של עניין..." (סעיף 36 לכתב התביעה).

טענות הנתבע:

בכתב תגובה שהוגש מטעמו טען הנתבע כי דין התובענה להידחות על הסף בין היתר בשל העובדה כי התובענה אינה מגלה עילת תביעה, במובן זה שגם אם יתקבלו טענות התובעת, ובהינתן העובדה כי המחאת זכות אינה טעונה אישור מטעמם התובעת, לא תהא זו זכאית לקבלת הסעד המבוקש על ידה.

בכל הקשור להמחאת הזכות עצמה, טען הנתבע כי בתאריך 21.8.12 הוא פתח לחברת שביט, לבקשתה, חשבון עו"ש. במסגרת ניהול החשבון ולצורך אבטחת כלל התחייבויותיה של חברת שביט, המחתה חברת שביט בהמחאת זכות על דרך השעבוד מיום 18.11.12, לטובת הנתבע, את מלוא זכויותיה לקבלת זיכויים ו/או כספים מהתובעת וזאת ללא הגבלה בסכום. דבר החתימה על המחאת הזכות הובא לידיעת התובעת אשר אף אישרה אותה. המחאת הזכות נרשמה כדין ברשם החברות וזאת ביום 3.12.12 (מסמכי השעבוד צורפו לכתב התביעה וסומנו באות א2, המחאת הזכות צורפה לכתב התגובה וסומנה באות א3).

לימים, חברת שביט לא עמדה בהתחייבויותיו כלפי הנתבעת וחשבונה של זו הפך דביטורי בגין משיכות יתר ו/או אי פירעון הלוואות שהועמדו בחשבון. לפיכך, ביום 3.19.13 פנה הנתבע אל התובעת בבקשה להעברת כספים בהתאם להמחאת הזכות. פנייתו האמורה של הנתבע אל התובעת לא זכתה למענה כלשהו מצד התובעת.

חובה של חברת שביט הועמד על ידי הנתבע לפרעון מיידי והנתבע פנה אל התובעת פעם נוספת בכתב ודרש ממנה להעביר לידיו את כלל הסכומים והכספים המגיעים לחברת שביט מאת התובעת. גם מכתב אחרון זה של הנתבע לא זכה לכל מענה מצדה של התובעת.