חמאם נ' יורודרייב ניהול ציי רכב והשכרה בע"מ ואח'

בפני בקשה למתן החלטה בבקשתה של הנתבעת 1 לעיכוב הליכים בהליך, בשל הליכי פירוק כנגד הנתבעת מס' 2.

עסקינן בתובענה למתן פסק דין הצהרתי לבעלות על רכב אשר כנטען בכתב התביעה, נמסר לשיווק על ידי הנתבעת 1 הרשומה כבעלי הרכב, לנתבעת 2, כאשר לטענת התובע שילם את מלוא תמורתו לנתבעת 2, ואף קיבל את הרכב לחזקתו.

דין הבקשה להידחות בלא צורך בתשובה. מעבר לעובדה שהליכי הפירוק הינם כנגד הנתבעת 2 ולא כנגד המבקשת – הנתבעת 1, אין לי אלא להפנות להחלטה עקרונית שנתתי בעניין זה, בבקשה דומה בה"פ (שלום קריות) 22475-04-18 טרייד אין מוטורס בע"מ נ' תום יצחקי [ניתן ביום 4.6.2018], ולצטט את הנמקתי משם:

המבקשת שם בבקשתה לעיכוב הליכים, טענה, כי בית המשפט המחוזי בחיפה, הורה מכוח סמכותו שבסעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות"), על עיכוב כל ההליכים המתנהלים כנגד החברה, ועיכוב זה חל גם על ההליך הנוכחי. לטענת המבקשת שם, העיכוב הינו אוטומטי, ומטרתו חלוקה שוויונית של נכסי החברה בפירוק, וכן מניעת המפרק מלהתרוצץ בהליכים שונים בבתי המשפט באשר לנכסי החברה.

המשיב שם, לעומת זאת, טען כי סעיף 267 לפקודת החברות, כלל אינו חל על ענייננו, וממילא גם לא החלטת בית המשפט המחוזי שניתנה מכוחו. לטענת המשיב שם, המשיב כלל אינו נושה של המבקשת באותו הליך, המבקשת כלל אינה טוענת לבעלות ברכב, הבעלות נרשמה על שם צדדים שלישיים, והמשיב שם אף שילם את מלוא תמורתו של הרכב למבקשת שם. ממילא לא רואה המשיב שם כל הצדקה לעיכוב ההליכים בתובענה.

ברע"א 5306/04 אוסאמה ביאעה נ' אחים בולוס חברה לבנין ושיכון 1978 בע"מ [ניתן ביום17.3.2005], השאיר בית המשפט העליון בצריך עיון, את השאלה האם יש לפרש את סעיף 267 לפקודת החברות, בדומה לפרשנותו של סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"מ-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"). שאלה זו מחייבת הכרעה בענייננו.

במה דברים אמורים? סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע:

"משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע".

(ההדגשות שלי – ש.א.).

לעומתו קובע סעיף 267 לפקודת החברות כדלקמן: