ה"פ 36261-12-12 בע"מ תדמור נ' הרצליה ואח'

מונחת לפניי בקשה לתיקון כתב תביעה.

לטענת המבקשת/ התובעת (ביה"ס המרכזי למלונאות בע"מ – תדמור) בבקשתה, טרם הוגש כתב הגנה בתיק ועל כן במקרה בו ביהמ"ש יעתר לבקשה לא יגרם כל נזק; בתביעה המקורית עתרה המבקשת ליתן פס"ד הצהרתי המכריז כי על הנתבעת 1/המשיבה 1 (עיריית הרצליה) לחייב אותה בתשלומי ארנונה בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 13.1.2005 (להלן: "ההסכם") וזאת בתנאי שיש מקום לחייב את המבקשת ולא חל פטור; ליתן צו עשה המחייב את המשיבה 1 לפעול על פי ההסכם ולבטל את חיובי הארנונה אשר חורגים ממנו; להורות על השבת כספים ששולמו ביתר; ליתן צווים זמניים בהתאם להתפתחויות. במסגרת כתב התביעה המתוקן עותרת המבקשת שביהמ"ש יתן פס"ד הצהרתי הקובע כי ההסכם תקף ויש לאכוף אותו; שביהמ"ש יורה על השבת הכספים שולמו ביתר בסך 12,952,548 ₪, 7 שנים קודמות; שביהמ"ש יורה על השבת הכספים ששילמה המבקשת בגין שירותי שמירה אשר היו אמורים להיות משולמים ע"י המשיבה 1, 7 שנים קודמות, בסך 1,008,000 ש"ח.

עוד טוענת המבקשת, שהתביעה המקורית הוגשה כתביעה אזרחית רגילה לסעד הצהרתי שלא ראוי לבררה כעתירה מנהלית. המדובר בתביעה חוזית אשר נמצאת בגדר סמכותו של ביהמ"ש, הגם והמשיבה 1 הינה רשות מקומית ומדובר בענייני ארנונה ולאור הצורך הראייתי והסעדים המבוקשים. המבחן הקובע את הסמכות העניינית הוא מבחן הסעד. התיקון נדרש לצורך הכרעה שלמה בכל המחלוקות ובהמלצת ביהמ"ש לתקן את הסעדים לסעדים אופרטיביים. במסגרת כתב התביעה המתוקן עתרה המבקשת גם לסעד נוסף, הוצאות שמירה, אשר התגלה לה במהלך הכנת כתב התביעה המתוקן. עילות התביעה בתביעה המתוקנת הינן אותן עילות בתוספת עילה נוספת של הוצאות שמירה, כאמור. ככל שהבקשה תדחה תאלץ המבקשת להגיש תביעה נוספת. או אז, יתנהלו שני הליכים מקבילים בין אותם בעלי דין בנוגע למסכת עובדתית זהה וישמעו דיוני הוכחות נפרדים.

המשיבים/ הנתבעים (העירייה ומנהל הארנונה בעירייה) מתנגדים לבקשה. לשיטתם, התובענה הוגשה כהמרצת פתיחה, זאת ניתן ללמוד מסוג ההליך ומהסעד ההצהרתי שנתבקש. ככל שהמבקשת מעוניינת לתקן את התובענה כך שתהיה תביעה אזרחית הרי שהמשיבים מותירים זאת לשיקול דעתו של ביהמ"ש. יחד עם זאת, אין להיעתר כאמור לבקשה. שכן אין היא מנומקת, לא ברור מדוע נדרש התיקון, מדוע לא נכלל התיקון בתביעה המקורית, כיצד התיקון מסייע ליעל את ההליך ולקדם את המחלוקת האמתית שבין הצדדים; התצהיר שצורף נעדר פירוט לסיבות בגינן מוצדק לתקן את כתב התביעה; אין הצדקה לכך שהעילה בנוגע לשמירה לא נכללה בתביעה המקורית; קבלת הבקשה לתיקון תביא לשלילת הגנה קיימת של המשיבים שכן עילת התביעה החדשה בנוגע לשמירה התיישנה ביחס לתקופה שמעבר ל-7 שנים שקדמו להגשת הבקשה לתיקון. עילת התביעה המקורית נותרה בכתב התביעה המתוקן והתיקון נסב רק על הוספת עילת תביעה חדשה שעניינה הוצאות שמירה. עילת התביעה מתבססת על תשתית עובדתית נפרדת ושונה ועל מקור נורמטיבי שאין בינו לבין עילת התביעה המקורית ולא כלום. מדובר בשתי תביעות נפרדות שכל אחת עומדת בפני עצמה ואין קשר בניהן. התיקון לא ייעל את ההליך אלא יסרבל אותו. ככל שביהמ"ש יעתר לבקשה הרי שבקשת המשיבים לסילוק על הסף לא תתייתר ויהיה צורך בהכרעה. לסיום מוסיפים המשיבים שהמבקשת לא עמדה במועדים שהוקצבו לה להגשת הבקשה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה סבורה אני כי דינה להתקבל, בכפוף לאמור להלן ובכפוף לתשלום הוצאות.

כידוע, תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת כך:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות."

כידוע, גישת ביהמ"ש לבקשות כגון דא הינה ליברלית מהטעם שבדרך כלל התיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמתיות השנויות במחלוקת. עם זאת, אין מתירים בדרך כלל תיקון שיש בו הוספת עילה חדשה או החלפת עילה בעילה אחרת ולכן יש חשיבות להכריע בכל מקרה בשאלה אם מדובר בתיקון המתייחס לעילה קיימת אם לאו. המונח "עילת תביעה" לעניין תיקון כתב טענות מקבל משמעות רחבה הכוללת את ה"עסקה" או ה"מעשה" המובא לדיון. ככל שהתיקון אינו חורג מעילת התביעה המקורית יעתר ביהמ"ש לבקשה. על העותר לתיקון כתב התביעה לשכנע את ביהמ"ש כי התיקון אינו מוסיף "עילה חדשה" לתביעה שכן במקרה כזה קומץ ביהמ"ש את ידו במתן ההיתר (סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, אורי גורן 349 – 365).

במקרה שלפנינו יש להבהיר ראשית כי אין מדובר בהמרצת פתיחה, למרות הכותרת שהוכתרה ע"י המזכירות. למעשה התובעת מבהירה כי פתחה בתובענה רגילה לקבלת סעד הצהרתי, והנתבעות אינן מתנגדות לבירורה ככזו, שכן הליך המרצת פתיחה אינו הולם במקרה הנדון. מכאן – יש להבהיר כי מדובר בתובענה רגילה ויש לשנות את מספר ההליך בהתאם.

שנית יש לזכור כי במקרה שלפנינו הוגשה בקשה לסילוק על הסף בטרם הוגשה כתב הגנה. התקיים דיון בבקשה זו וככל הנראה הוחלפו דברים גם מחוץ לפרוטוקול. לאחר הדיון הוגשו גם בקשות למתן אורכות להגשת כתב תביעה מתוקן, ואלו נענו.

סבורה אני כי בדין היה מקום לתקן את כתב התביעה כך שיכלול את הסעד האופרטיבי ולא את הסעד ההצהרתי, וזאת מכוח ההלכות המחייבות. למעשה התביעה כפי שהוגשה במקורה לא הייתה שמה "סוף פסוק" לפרשה, ואם הייתה מתקבלת עמדת התובעת לגבי פרשנות ההסכם הנטען, אזי מן הסתם הייתה מוגשת תביעת השבה. התובעת הפנימה הערות אלו וזו הסיבה בגינה ביקשה לתקן את כתב התביעה; כך הסירה את המחדל של ניהול כפל תביעות; כך הסירה את המחדל של "התחמקות" מתשלום אגרה, באיצטלה של הגשת תביעה לסעד הצהרתי גרידא.

לפיכך, גם אם טוענות הנתבעות שהתובעת לא נימקה כדבעי את הסיבה לתיקון בשלב זה, דבר ברור ועולה מפורשות מהדיון שהתקיים בתיק. כיוון שטרם הוגש כתב הגנה, אין כל מניעות שבשלב זה תתקן התובעת את תביעתה, תתכבד ותכלול את הסעדים האופרטיביים הנכונים ותתכבד בתשלום האגרה.

כן איני רואה מניעה בהכללת הסעד הנוסף של שירותי השמירה. מדובר בסעד כספי והתובעת רשאית לכלול מספר עילות בכתב תביעה אחד. אמנם, לא ניתן מענה מניח את הדעת מדוע מלכתחילה לא נוסחה התביעה כתביעה כספית הכוללת גם את הטענות בעניין השמירה, אולם זהו אינו נימוק לאי מתן היתר לתקן את כתב התביעה, אלא לחיוב בהוצאות (אם כי לא הוגש כתב הגנה, אך היה צורך בקיום דיון בבקשת הסילוק על הסף; בהגשת הבקשה שבפניי; במתן התגובות לה).

ככל שסוברות הנתבעות שגם את כתב התביעה המתוקן יש לסלק על הסף – רשאיות הן כמובן להגיש כל בקשה בעניין זה שכן הגשת כתב תביעה מתוקן כמוהו כהגשת תביעה חדשה – גם לעניין ההתיישנות. לכן גם בנימוקים אלו אין כדי לשלול את מתן התיקון המבוקש.

סוף דבר, הנני מתירה את תיקון כתב התביעה כמבוקש. המזכירות תשנה את ההליך להליך אזרחי רגיל. על התובעת לשלם את האגרה כמתחייב מסכום התביעה. ממועד ביצוע התשלום יעמדו לנתבעות 30 יום להגשת כתב הגנה מתוקן, כשהפגרה אינה באה במניין הימים.

התובעת תשלם לנתבעות יחדיו הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.