ה"פ 3550-09-14 דבש נ' דבש ואח'

החלטה זו עניינה הודעה שהוגשה על ידי המשיבים בדבר צירופו של תצהיר משלים של הגב' שרה כהנים.

ביום 4.1.16 הוגשה הודעת המשיבים אליה צורף תצהירה של הגב' כהנים, וזאת במסגרת "הודעה", ותוך ציון כי תצהיר זה נמסר ביום 21.5.15, אלא כי נוכח הליכי הגישור בין הצדדים, מצאו המשיבים שלא להגישו עד לאותו מועד.

עוד הובהר כי התצהיר המשלים עניינו אירועים אשר התרחשו לאחר הגשתה תצהיר הנוסף, ותצהירי התשובה לתצהיר הנוסף.

הודעה זו הועברה לעיון/תגובת המבקש אשר עתר להוציאה מתיק בית המשפט, בהינתן דרך הגשתה, ומקום בו כבר הוגשו כל תצהירי הצדדים. עוד עתר המבקש כי בית המשפט יתן דעתו למועד קבלת התצהיר, מועד סיום הגישור ומועד הגשתה של הבקשה, כטעם נוסף לאי קבלתו של התצהיר.

כב' בית המשפט העליון נתן דעתו לא אחת כי ייתכנו מקרים בהם תותר הגשת ראיות בשלב מאוחר, לעיתים אפילו בשלב הערעור.

מתן ההיתר נעשה תוך מתן הדעת למכלול שיקולים לרבות מהות הראייה אשר מבקשת הגשתה, המועד בו הוגשה, יכולתו של בעל הדין להגישה קודם לאותו מועד, הנזק שייגרם מאי הגשתה של הראייה והיכולת לאזן בין האינטרסים הנוגדים של הצדדים על דרך של פסיקת הוצאות.

בעניינם של הצדדים שבפני אני מוצאת לאבחן באופן ברור, בין שאלת דרך הגשת התצהיר הנוסף, לבין שאלת ההצדקה למתן היתר להגשתו.

ויודגש, איני עוסקת בהכרעה ראייתית ביחס לאותו תצהיר, אלא בשאלת מתן ההיתר להגשתו, נוכח האופן בו הוגש.

לעניין זה אני מוצאת כי אין ולא היה מקום להגשתו של התצהיר בדרך בה הוגש. המשיבים אינם "מודיעים" לבית המשפט, לאחר שהוגשו כל התצהירים, כי הם מוסיפים תצהיר נוסף, וככל שסברו שיש חשיבות בהגשתו של אותו תצהיר, היה עליהם להגיש בקשה מפורשת בעניין זה.

מאידך, נתתי דעתי לעובדה כי האירועים הנטענים במסגרת התצהיר המשלים התרחשו לכאורה, לשיטת המצהירה, באמצע חודש מאי 2015 לערך, וזאת לאחר שהוגשו כל תצהירי הצדדים, וממילא המשיבים הינם אלו אשר הגישו תצהירים אחרונים.