ה"פ 3545-03-16

בפני בקשת המבקשת לעשות שימוש בסמכות לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט ולאכוף על המשיבה בקנס או מאסר לקיים אחר הוראות פסק הדין שניתן על ידי ביום 22.5.16.

במחלוקת שנפלה בין הצדדים סביב דרישתה של המבקשת לממש זכייתה במכרז להפעלת בתי ספר בישוב חורה ועמדתה, מנגד, של המשיבה להשתחרר מן ההסכם עם המבקשת, סברתי, בפסק דין שניתן על ידי ביום 22.5.16, כי יש מקום לאכוף את דבר זכייתה של המבקשת.

בהינתן האמור טענה המבקשת, כי היה זה מחובתה של המשיבה לשלוח הודעה לאלתר למשרד החינוך אודות העברת הבעלות בבתי הספר הרלבנטיים לידי המבקשת, ומאחר ולא עשתה כן יש לראותה כמי שמבזה היא את בית המשפט בכך שאינה מקיימת את פסק הדין.

מנגד טענה המשיבה, כי על פניו המבקשת היא זו שצריכה לקדם את ענייניה אל מול משרד החינוך, נוכח העובדה כי ההודעה למשרד החינוך על ההתקשרות החוזית עם המבקשת נעשתה כבר בשנה הקודמת. התקשרות אשר כאמור, לא מומשה בשל העדר אישור מצד משרד החינוך.

עוד ובנוסף טענה המשיבה, כי משרד החינוך סרב לקדם ענייניה של המבקשת נוכח הודעת המשיבה כי בדעתה לערער על פסק הדין, זכות הקיימת לה על פי דין.

אשר למיצוי הליך הגשת הערעור, טענה המשיבה כי פסק הדין הגיע לידיה רק ביום 23.5.16 ובזמן שחלף מאותו מועד ועד היום שקלה המשיבה צעדיה ונערכה להגשת ערעור על פסק הדין, ערעור אשר הוגש הבוקר לבית המשפט העליון ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע.

בהינתן האמור טענה המשיבה כי זכאית היא למצות זכות הערעור ועל כן אין לראותה כמי שמבזה היא את בית המשפט.

לאחר שחזרתי ושקלתי טענות הצדדים, סבורה אני כי דין הבקשה להידחות.

זכותו של בעל דין למצות זכות ערעור בפני ערכאה גבוהה יותר מקום שאינו שבע נחת מתוצאות פסק דין שניתן כנגדו. ערה אני למצוקת הזמנים המלווה תיק זה נוכח האישורים הנדרשים ממשרד החינוך לצורך הפעלת בית ספר, בחודשים הספורים של ערב פתיחת שנת הלימודים תשע"ז.

יחד עם זאת, סבורה אני כי בנסיבות בהן קידמה המשיבה את הודעת הערעור בתוך שבוע ימים מאז שניתן פסק הדין ועם הודעת הערעור הגישה בקשה לעיכוב ביצוע אין לייחס לה מעשה ביזיון בית משפט ו/או ניצול זכות הערעור שלא בתום לב.

המבקשת תשקול הקדמת מתן תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע התלויה ועומדת בבית משפט העליון כדי לקדם הכרעת בית המשפט העליון בנקודה זו.

סוף דבר הבקשה נדחית.