ה"פ 35090-05-14 אבו ליל ואח' נ' אבו ליל(המנוח) ואח'

1.לפניי בקשה להתיר למבקשים לצרף מסמך חדש לסיכום טענותיהם בתיק.

2.במסגרת הדיון בתיק, הוסכם כי הצדדים יגישו טיעונים בכתב, באשר לשאלת המועד ממנו יש לחשב את פיצויי ההפקעה המגיעים למבקשים. המבקשים הגישו את סיכום טענותיהם בעניין ביום 19.10.14

3.ביום 18.11.14 הוגשה הבקשה שלפניי. לטענת המבקשים, ברצונם להוסיף מסמך רלוונטי, אשר לטעמם מהווה הודאה למועד הקובע לעניין חישוב הפיצוי. כעולה מטיעוני המבקשים ומהמסמך עצמו, הרי המדובר הינו הסכם פיצויים בין מינהל מקרקעי ישראל ובין אדם אחר, בנוגע לפיצוי אותו קיבל באשר למקרקעין שהופקעו בעין מאהל. לטענת המבקשים, יש ללמוד מההסכם שצירופו מבוקש ומהתאריכים המתוארים בו, אודות המועד הקובע לענייננו.

4.המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה. לטענתה, המבקשים הגישו את סיכומיהם זה מכבר ואין כל מקום לאפשר להם לצרף להם מסמכים באיחור. לגופו של עניין טענה כי המסמך שצירופו מתבקש כלל אינו מתייחס לצדדים או לחלקת המקרקעין נשוא התיק ולפיכך, לא ניתן ללמוד ממנו דבר. הוסיפה כי מכל מקום המסמך שצירפו מבוקש הינו בבחינת טענה עובדתית, אשר יש לשמוע לגביה ראיות. עוד טענה, כי אם בית המשפט ייעתר לבקשה בניגוד לעמדתה, אז תבקש כי יתאפשר לה להתייחס למסמך באמצעות הגשת ראיות סותרות וכן שמיעת ראיות בעניין, במידת הצורך.

דיון והכרעה: 

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, בחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה לצירוף המסמך להידחות.

כידוע, נקבע לא אחת כי על בעל דין להגיש את כל ראיותיו במקשה אחת: "הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו: ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו (3) 738, 742; ע"א ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח', פ"ד יט (4) 337, 339). בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר" (ראו: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז (1) 661, 665), (רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, מיום 30.7.02)

בענייננו, בחינת המסמך שצירופו מתבקש מגלה כי המדובר במסמך שהמבקשים יכלו לדעת על קיומו ולהשיג אותו טרם הגישו את סיכומיהם, ללא כל קושי משמעותי. לגופו של עניין, לא מצאתי כי צירוף המסמך המבוקש, הינו הכרחי לצורך הכרעה בסכסוך הקיים בין הצדדים. כאמור, עניין לנו במסמך המתייחס לעסקה שכלל לא נערכה בין הצדדים לתיק דנן ומתייחסת לחלקת מקרקעין שונה. בנסיבות אלו, לא ניתן ללמוד "גזירה שווה" בין ההסכם שצירופו מתבקש ובין המקרה שלפנינו. זאת ועוד, צודקת המשיבה בטענתה כי המסמך האמור והקשר הקיים בין ההסכם שהושג במסגרתו ובין המקרה שלפנינו, מהווה טענה עובדתית, אשר מצריכה את בירור העובדות לעומקן. בירור מעין זה אינו עומד בקנה אחד עם הסכמת הצדדים להכרעה במחלוקת בדרך של הגשת סיכומים בכתב ואף מסיבה זו דין הבקשה להידחות.

6.לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה לצירוף מסמך חדש ע"י המבקשים.

הוצאות הבקשה יוכרעו בסיום ההליך.

7.מאחר וסיכומי המשיבה לעניין שיטת החישוב של פיצויי ההפקעה הוגשו רק היום וטרם ניתנה החלטה לעניין זה, כך שהדיון הקבוע ליום 09/12/14 לא יקדם את העניין בטרם מתן ההחלטה.