ה"פ 34543-05-13 צדרבאום נ' אטיאס

עיינתי בטיעוני ב"כ הצדדים לעניין ההוצאות ושכ"ט עו"ד בגין ההליך שהתקיים בפניי עפ"י פקודת ביזיון בית המשפט.

ב"כ המבקשת, עו"ד סימיס טען כי אלמלא הליך זה, לא היתה המשיבה משלימה את החלטת המפקחת על צמצום המרפסת כולל מוטות ברזל, ומשנדרשה המבקשת לשירותיו, על מנת להתחיל בהליך ולהביא להשלמת ביצוע פסק הדין של המפקחת על רישום מקרקעין לצמצם את רוחב המרפסת למרחק של 1.30 מ', יש לחייב את המשיבה בהוצאות שכר הטרחה של המבקשת.

לעומת זאת, טען ב"כ המשיבה כי מדובר בפרשנות סעיף של הסכם הפשרה, שהצריך בסופו של דבר התייחסות של המפקחת על בתים משותפים.

אין מדובר על כן בצד "מפסיד" ולכן, יש לחייב בהוצאות כנגדו, אלא במחלוקת פרשנית. המשיבה פירקה את המרפסת כפי שנדרש, והיות ולא היתה התייחסות למוטות הברזל, הרי בתום לב לא פירקה גם אותם, ומשקבע בית המשפט כי יש לבצע זאת כך עשתה.

המרפסת עצמה (ללא המוטות) פורקה עוד לפני תחילת ההליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט, למרות שלא צוינו מועדים בהסכם הפשרה.

עוד מוסיף ב"כ המשיבה כי אילו היתה המבקשת פונה לאפיק הידברות הליך זה היה מתייתר וממילא היו נחסכות הוצאות ושכ"ט טרחת ב"כ.

הטיעון כי מדובר במחלוקת פרשנית של הסעיף, שובה את העין, אך אינו נכון מבחינה מהותית, ובסופו של דבר הבהרת המפקחת לא ניתנה, מעבר לכתוב בה.

"פרשנות" בית משפט זה הבהירה את אשר היה אמור להיות ברור מלכתחילה, ובין אם בתום לב לא פורקו המוטות, בין אם לאו, אין זה משנה את המצב הראשוני של ההסכמה לצמצם את רוחב המרפסת.

אכן, אלמלא פנתה המבקשת לבית המשפט, לא היתה מתבצעת בשלמותה עבודת צמצום המרפסת, ולשם כך נאלצה המבקשת לפנות לבית המשפט.