ה"פ 33608-04-13 ויינמן נ' קוט

רקע דיוני

1. עניינו של ההליך שלפניי הינו שאלת אישורם או ביטולם של שני פסקי דין שניתנו על ידי הבורר כב' הרב פנחס פדווא, אב בית דין של קהילת "מחזיקי תורה" באמסטרדם שבהולנד, בסכסוך כספי שבין הצדדים.

2. הצדדים חתמו ביניהם על הסכם בוררות קצר ביום 16.12.12, אשר ערכו ביניהם בכתב יד, ואשר בו נקבע כדלהלן:

   "זאת חנוכה תשע"ג ירושלים

   אנו הח"מ מקבלים עלינו הרב פנחס ליבוש פדווא לדיין יחידי ואנו מתחייבים לציית לפסק, בין הוא פשרה או פשרה הקרוב לדין או כדין תורה, בלי ערעור ובלי שהייה, וכל זה קיבלנו ע"ע בקאג"ס. [חתימות הצדדים]."

3. ביום י"ד שבט תשע"ג (25.1.13) נתן הבורר פסק דין תחת הכותרת "פסק דין ביניים" בו חייב את המבקש לשלם למשיב סכום של 72,000 פר"ש. בפסק דין נוסף שניתן על ידי הבורר ביום כ"ה בניסן תשע"ג, והפעם – בכותרת "פסק דין" - חזר על אותו חיוב שחייב את המבקש כלפי המשיב, ואין בין שני פסקי הדין כל הבדל, פרט לתוספת דלהלן:

   "הוספה לפסק דין אסרו חג פסח חו"ל: אחר שמסרתי את פסק הדין לידי הנתבע [המבקש שלפניי – ב.ג.] אמר לי הנתבע שיש לו ערעור על הפסק דין, ונתתי לו זמן עד תענית אסתר להגיש אלי חומר חדש שישנה את דעתי, לא קיבלתי כלום עד צהריים תענית אסתר, שלח אלי סמס שהוא רוצה לפגוש אותי והשבתי לו שכבר מאוחר אבל אם הוא יקיים הפס"ד וישלם אני מקבל אחריות להחזיר לו הכסף אם הוא מגיש הטענות עד לפני פסח והיות שלא קיבלתי כלום הפס"ד הוא בתוקף."

4. ביום 18.4.13 הגיש המבקש "בקשה לביטול פסק בוררות", בה הוא מעלה טענות רבות נגד הליך הבוררות ואשר לטענתו מקימות עילות לביטול הפסק האמור מכוח הוראות סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות"); וביניהם, כי הבורר חרג מסמכותו; כי לא ניתנה למבקש הזדמנות נאותה לטעון טענותיו ולהביא את ראיותיו; כי הבורר פנה לעד שלא בנוכחות בעלי הדין; ועוד. לאחר שלא הוגשה כל תגובה לבקשה האמורה, ולאחר שעל פניה העלתה הבקשה האמורה טענות אשר על פניהן אכן מקימות עילה לביטול פסק הבוררות, ניתן, לבקשת ב"כ המבקש, פסק דין בהעדר הגנה המבטל את פסק הבוררות כמבוקש.

5. ביום 17.6.13 הגיש ב"כ המשיב "בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ולאישור פסק בוררות". הבקשה האמורה התבססה על שתי טענות עיקריות: ראשית, כי מעולם לא הומצאה לידי המשיב בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות; ושנית, מאחר שבקשת הביטול הוגשה באיחור רב, בהתחשב בהוראות סעיף 27(א) לחוק הבוררות, לפיו ניתן להגיש בקשת ביטול אך ורק תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין, בעוד שבמקרה דנן, בקשת הביטול הוגשה כשלושה חודשים לאחר מתן פסק הבורר. אי לכך, טוען ב"כ המשיב כי ממילא אין כל סיכוי להצלחת בקשת הביטול לגופה, ועל כן, דין הוא כי יש לבטל את פסק הדין בו בוטל פסק הבוררות, ועל כן גם, בהעדר בקשת ביטול תקין, יש כבר עתה לאשר את פסק הבוררות.

6. בתגובה טען ב"כ המבקש כי בקשתו לביטול פסק הבורר אכן הומצאה כדין.

7. לאחר שהתקיימו מספר דיונים בהם נשמעו חלופי טענות של הצדדים בנושא ההמצאה שבמחלוקת, הסכים המבקש בדיון מיום 23.2.14. כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה יבוטל. כתוצאה מן ההסכמה האמורה, נפתח מחדש הדיון בבקשתו המקורית של המבקש לביטול פסק הבוררות.