ה"פ 32313-12-10 טאול כהן נ' כל בו לחקלאי בע"מ ואח'

1) בתביעה דידן, עתרה המבקשת למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא הבעלים היחידי של כל הזכויות, לרבות הזכות לחזקה בלעדית, בנחלה חקלאית (להלן: "הנכס"). יחד עם תביעתה הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל. הן התביעה והן הבקשה לעיכוב הליכים, הוגשו תחילה בבית המשפט המחוזי בירושלים. בהחלטתו מיום 21.12.10, הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' מינץ) להעביר את המשך הדיון בתובענה לבית משפט השלום משלא נמצא רישום של זכויות בנכס בלשכת רישום מקרקעין אלא במינהל מקרקעי ישראל.

בית המשפט (כבוד השופטת מ' אביב) דחה בהחלטתו מיום 16.3.11 את הבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל, והמעיין יעיין בנימוקי ההחלטה שם. בקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים למתן רשות ערעור על ההחלטה האמורה מיום 16.3.11 - נדחתה [ראו החלטה מיום 2.6.11, מפי כבוד השופט ד"ר י' מרזל בעניין 29338-04-11 אסתר טאול כהן נ' כל בו לחקלאי בע"מ ואח'].

2) בהליך דנן התקיים דיון ולאחריו הוגשו תצהירים. עם זאת, בשל התראת פשיטת רגל [הליך בבית המשפט המחוזי בירושלים, פש"ר 59083-01-12] נגד המשיבה 2 - אמה של המבקשת (להלן: "האם") ולאור העובדה כי בהליך פש"ר 46385-05-12 בעניינה של האם, נדרש בית המשפט המחוזי בין השאר לדון בזכויותיה של האם בנכס נשוא המחלוקת בהליך דנן - בוטל דיון ההוכחות שהיה קבוע בהליך זה ליום 11.10.12.

זאת ועוד, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.10.12 בהליך הפש"ר המוזכר, ניתן צו כינוס נכסים נגד האם ומונה מנהל מיוחד. עקב זאת, ההליך דידן נגד המשיבה 2 - הוקפא [ראו החלטה מיום 28.11.12] ונקבע מועד הוכחות נגד יתר המשיבים ליום 20.1.13. בהמשך, בין השאר, לאחר שהמשיבה 1, המנהל המיוחד וכן המבקשת הגישו לבית משפט זה כתבי סיכומים לעניין השאלה בדבר המשך ההליך דנן, הורה בית המשפט (כבוד השופטת מ' אביב) ביום 11.7.13 על עיכוב ההליך דידן נגד כל המשיבים, וזאת עד בירור ההליך בבית המשפט המחוזי.

3)ביום 23.7.14, לאחר שעבר המשך שמיעת התובענה דידן למותב זה, הוריתי על הצדדים להודיע מדוע לא תימחק המרצת הפתיחה שבכותרת, לאור החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט כ' מוסק) בפש"ר 46385-05-12, שניתנה ביום 23.10.13. יוזכר כי לפי אותה החלטה - שם בסעיף 4 - נקבע: "מאחר שהדיון בבקשה לביטול הענקה יתנהל בבית משפט זה [קרי: בית המשפט המחוזי - מ.ח.י.], הדיון בהמרצת הפתיחה מתייתר".

4)לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים שהוגשו בהתאם להחלטתי האמורה, סבורני כי דין התובענה להימחק תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיבה 1 כפי שיפורט להלן.

5)לפי תמצית טיעוני המשיבה 1, דין התובענה להידחות תוך חיוב המבקשת במלוא הוצאותיה. לטענת המשיבה 1, המבקשת זנחה את תביעתה נוכח קלישות טענותיה שכן לדידה, המבקשת העלתה טענות שאינן נכונות עובדתית, התובענה דידן אינה עומדת בתנאי הסף למתן סעד הצהרתי, העדר אפשרות להעברת הנכס בדרך של ירושה, וכן בשל השתק שיפוטי וחוסר מהימנות. עוד טוענת המשיבה 1 כי המשיבים 2-4 צורפו להליך דידן למראית עין בלבד. מנגד, לפי תמצית טיעוני המבקשת, המשיבה 1 נמנעה מהגשת תצהיר התומך בעובדות הבקשה, ובעיקר, כך לטענת המבקשת, התיק כבר הסתיים לפי פסק דין שמחק את התובענה וכי ככל שהמשיבה 1 לא הייתה מרוצה מפסק הדין האמור, היה עליה לערער עליו. לדידה של המבקשת, היות ושאלת בירור הזכויות בנכס עברה לבית המשפט המחוזי זאת לבקשת המשיבה 1 עצמה, אזי היא זו אשר חייבת בהוצאות משפט לטובת המבקשת וכי בכך גם "התהפך" נטל ההוכחה לעניין הזכויות בנכס, מהמבקשת למשיבה 1.

יוער בהקשר זה כי בית המשפט נדרש לעיקר טענות הצדדים ויש לגזור הסדר שלילי לגבי יתר הטענות.

6)כאמור, בית המשפט אינו נדרש עוד להכריע במחלוקת המרכזית שעולה בתובענה דידן והיא מצב הזכויות בנכס, בכלל זה, בשאלה העובדתית האם החובות של משיבה 2 כלפי המשיבה 1, נוצרו עקב פעילות חקלאית של הנכס או שמא מדובר בחובות פרטיים של אחי המבקשת (המשיב 4). בהינתן העובדה כי בית המשפט אינו דן עוד בגוף טענות הצדדים, לא כל שכן בתביעה ההצהרתית ובסעד המבוקש בה לפיו הזכויות בנכס הן של המבקשת, ומשלא נדרש בית המשפט לקבוע ממצאים ומסקנות - דין התביעה דידן להימחק. מובהר כי אין באמור כדי לנקוט עמדה בטענת "היפוך" הנטל. ברי כי טענות הצדדים בדבר נטלי ההוכחה, בנסיבות הקיימות, שמורות להם בהליך בו נדונה בין השאר, שאלת ביטול ההענקה.