ה"פ 31911-04-16 חלפון נ' אלקטרה השקעות (1998) בע"מ

 1.בהחלטתי מיום 29 במאי 2016 נדחתה בקשת המבקש-התובע לסעד זמני מכיוון שסברתי, שקלושים סיכויו של המבקש להצליח בהליך העיקרי, ובשים-לב לכך, שעומדת למבקש, בהנחה שגרסתו תתקבל, אפשרות לתבוע פיצוי כספי. בשלב הנוכחי עותר המבקש "לעיכוב ביצוע החלטת ביהמ"ש...ולעכב את החלטת בית-המשפט ולמנוע מצב בו המשיבה תמכור את הדירה ותתייתר התובענה". קבלתי טענות בכתב מאת בעלי-הדין לעניין הבקשה האחרונה.

2.בקשתו של המבקש לא נתמכה בתצהיר לאימות העובדות הנטענות, וזאת בניגוד להוראות תקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. העובדה שהמבקש צרף תצהיר בתגובה לטענות המשיבה, אין בה כדי לרפא את הפגם. לגופו של עניין: הנימוקים שבבסיס החלטתי מיום 29.05.16 יפים גם להנמקת דחיית הבקשה האחרונה.

3.ראוי לציין, כי בעוד שבראשית הדרך טען המבקש שיש לראות בבקשת רכישה שחתם ביום 18.01.16 משום הסכם, הרי בבקשה הנוכחית כתב תחילה (סעיף 15) כי "בין הצדדים התנהל מו"מ שהחל מיום 18.1.16 והתגבש לידי הסכם מחייב אשר נחתם ביום 22.3.16...". בהמשך אותו מסמך (סעיף 18) כתב, כי ב-22.3.16 "ההסכם נחתם ברובו". ב"הודעה על המצאת התגובה לידי המשיבה", שהגיש המבקש אתמול, הוא כותב "כי בין הצדדים התגבש הסכם מחייב אשר נחתם ברובו ביום 22.3.16". (הדגשות הוספו).

אין מחלוקת בין הצדדים, שהתנהל ביניהם משא-ומתן ממושך, כאשר ברור, כי חוזה מחייב יבוא לעולם רק כאשר יחתם על-ידי בעלי-הדין. מסמך כזה לא נחתם. אינני מכיר חוזה ש'נחתם ברובו'. המבקש, עורך-דין במקצועו, הסביר, כי היו חילוקי דעות בנושאים מהותיים בין הצדדים, ומכאן זכותה של המשיבה, שלא להתחייב כלפי המבקש מכוח חוזה.

4.אין בפניי הסבר להימנעותו של המבקש מפנייה לערכאת ערעור מאז דחיית בקשתו לסעד זמני כאן. גם בהנחה, שהמבקש יהיה זכאי לסעד על בסיס טענותיו, הרי לכל היותר מדובר בסעד כספי, שבשלב זה לא נתבע על-ידי המבקש. אין מקום לטענה כי מדובר בדירת מגורים (שטרם נבנתה). כפי שכבר ציינתי הרי גם בהקשר זה מדובר בטענות של המבקש, שאין להן על מה לסמוך.

5.בשים-לב לשיקולים דלעיל, הבקשה "לעיכוב ביצוע" ההחלטה מיום 29.5.16, נדחית.

ניתנה והודעה בפומבי היום, כ"ט אייר תשע"ו, 06 יוני 2016, בהעדר הצדדים.