ה"פ 31097-09-16 שילניקוב נ' פורמן ואח'

לאיזה בית משפט נתונה הסמכות העניינית להכריע בתובענה בה מבקש מי שרכש זכות במקרקעין, ורשם הערת אזהרה, להצהיר כי זכותו גוברת על עיקול מאוחר יותר?

ערה אני לכך שהסעד מנוסח בהמרצת הפתיחה באופן שונה – על כך, להלן.

בתאריך 8.6.15 התקשר המבקש בהסכם לרכישת דירה, עם המשיב 1, בעל זכויות החכירה בדירה המצויה ברחוב ז'בוטינסקי 28 בקרית ים, הידועה כתת חלקה 5 חלקה 33 בגוש 10451. עוד קודם לכן, בתאריך 1.6.15, נרשמה לטובת המבקש הערת אזהרה על זכויותיו של המשיב 1 בדירה (להלן:"המשיב").

בתאריך 15.7.16, בטרם השלים המבקש את העברת הזכויות על שמו, נרשם לטובת המשיבה 2 (להלן:"המשיבה"), צו עיקול על זכויות המשיב בדירה.

בתובענה זו מבקש הרוכש כי בית המשפט יורה על הסרת העיקול, מהטעם שזכויותיו שלו, שנרכשו עובר לרישום צו העיקול, גוברות על זכויות המשיבה מכח צו העיקול.

ביקשתי לקבל את התייחסות בעלי הדין לסוגיית הסמכות העניינית (להעלאת הטענה ביוזמת בית המשפט ראו: בג"צ 2117/99 מנסור נ' ביה"ד השרעי, פ"ד נד (1) 211).

לטענת המבקש, נתונה הסמכות העניינית לבית משפט השלום, משום שהסעד המבוקש הוא ביטול העיקול, ולא סעד שעניינו מקרקעין, ולפיכך הסמכות העניינית נגזרת מסכום החוב בגינו הוטל העיקול. לתמיכה בטענה מפנה המבקש להחלטתו של כב' השופט רטנר בה"פ(חי') 15788-06-15 דינה סלם ואח' נ' ו.י.ר. מעוף מסחר שירותים והשקעות בע"מ (19.8.15) ולפסיקה המובאת שם.

המשיבה לעומת זאת, סבורה כי הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית המשפט המחוזי, מכח הסמכות השיורית הנתונה לו, שכן המבקש עותר למתן סעד הצהרתי בדבר בעלות במקרקעין, ואין מדובר בתביעה שעניינה שימוש וחזקה. המשיבה מפנה להחלטה התומכת בעמדתה זו, שניתנה על ידי כב' השופט אטדגי בה"פ (ת"א) 200312/07 אילן אסתר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (7.2.08).

בהחלטה מאוחרת יותר, בשבתו בבית המשפט המחוזי, שינה כב' השופט אטדגי את עמדתו, וקבע כי הסמכות העניינית לדון בתביעה כגון זו נקבעת על פי שווי החוב בגינו נרשם העיקול, שכן אין מדובר בתביעה במקרקעין (ה"פ(מחוזי ת"א) 19779-09-13 דביר כהן נ' קומפיו דיל בע"מ ואח' 20.2.14).