ה"פ 30889-09-15 עזרן נ' פיאמנטה

בפני בקשה למצן צו לפי סעיף 6 פקודת בזיון בית המשפט (להלן:"הפקודה"), בגין הפרות נטענות מצד המשיבה של פסק דינו של כב' השופט חשין מיום 19.4.2015 בעש"א (להלן:"פסק הדין").

פסק הדין ניתן בערעור על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין בירושלים מיום 30.6.2013 בתיק 299/04 (להלן:"פסק המפקחת").

בפסק המפקחת נדחתה תביעת המבקש לחייב את המשיבה ואת הבעלים הנוספים של יתרת הדירות בבית המשותף, לבצע יחד עמו את כל עבודות ייצוב וחיזוק מבנה דירתו, וכן את שאר העבודות המפורטות בחוות דעת מהנדס מטעמו, המוערכות ביחד בסכום של 246,000 ₪.

הסעדים המדויקים שנדרשו בהליך בפני המפקחת, מפורטים בסעיף 13 לפסק הדין, כאשר העתירה הרלבנטית להליך שבפני היא, להורות למשיבה לפנות ולסלק את פרטי הריהוט והעציצים מהמעבר המשותף ולשמור על מעבר וגישה פנויים אל דירת המבקש.

פסק המפקחת קבע כי בין הצדדים שררה מערכת הסכמית לפיה נהג משטר של הפרדה, לפחות בכל הנוגע לשיפוץ ולתחזוקת כל דירה בבית המשותף, כי המבקש היה שותף להסכמה זו וידע עליה, וכי המשיבה ויתר השכנים הסתמכו על דבר ההסכמה ושינו את מצבם לרעה, שכן השקיעו ממון בשיפוץ דירותיהם ותחזוקתם-שיפוץ שנדרש נוכח מצבו הקונסטרוקטיבי של הבית המשותף- מבלי לדרוש השתתפות מבעלי הדירות האחרים.

המפקחת דחתה את בקשת המבקש לחייב את המשיבה לסלק את פרטי הריהוט והעציצים אותם הניחה במעבר המשותף, וקבעה כי מהראיות שהוצגו בפניה עולה כי המשיבה משתמשת במעבר שנים ארוכות, והוא אף היה סגור ומתוחם שנים רבות עד אשר המבקש פתח את השער שהיה חסום בצמחייה. עוד קבעה המפקחת כי ייעודו של המעבר המשותף הוא גישה של בעלי הדירות אל ביתם וכי הנחת עציצים בו היא ללא ספק שימוש סביר, כל עוד אלה אינם מונעים את השימוש במעבר. אשר להצבת הריהוט, קבעה המפקחת, לאחר ביקור שערכה במקום, כי אין מדובר בשימוש ייחודי שעושה המשיבה במעבר. משכך, נקבע כי במעבר יעשה שימוש של גישה מן הרחוב לדירות, וכי ניתן יהיה להציב בו עציצים כל עוד הם לא יחסמו את הגישה, וכי ניתן יהיה להותיר את השולחן וכסאות הפלסטיק המצויים במעבר המשותף, ובלבד שכל בעלי הדירות יוכלו לעשות בהם שימוש.

בפסק הדין נדחו מרבית טענות המבקש. כב' השופט חשין סמך ידו על קביעת המפקחת בעניין נוהג משטר ההפרדה ואישר את דחיית התביעה הכספית.

יחד עם זאת, לעניין המעבר המשותף קבע בית המשפט בסעפים 63 ו-64 לפסק הדין כי אין בידו להסכים לקביעת המפקחת בעניין התרת הצבת השולחן והכסאות דרך קבע.

מפאת חשיבות הקביעה לעניננו, אביא את נוסח הקביעהבמלואה, כדלקמן:

"אין בידי להסכים לקביעה זו, אף שהיא מתבססת גם על ביקור שערכה המפקחת בבית המשותף. כאמור, המעבר המשותף, צריך להגשים את ייעודו הטבעי-מעבר. הצבת כסאות ושולחן בשטח זה, בנסיבות המקרה שבפניי, אינה תואמת יעוד זה. יתרה מכך, קביעה לפיה כלל הדיירים יוכלו לעשות שימוש בפרטי הריהוט הנמצאים במעבר עשויה אך להגביר את החיכוכים ביניהם ולדרדר אף יותר את מערכת היחסים העכורה ממילא. דומה כי נוכח הטענה כי למשיבה 4 שתי חצרות נוספות בהן היא יכולה לעשות שימוש לצרכי אירוח, הסרת פרטי הריהוט מהמעבר המשותף לא תגרום לכל פגיעה ממשית בה.

נוכח כל האמור מצאתי שיש לקב ל את הערעור בנקודה זו, כך שהמשיבה 4 תסיר את פרטי הריהוט מהמעבר המשותף, וזאת בתוך 30 יום מעת המצאת פסק הדין לידי באת כוחה".

בבקשת הבזיון המונחת לפתחי, טוען המבקש כי המשיבה מבזה את ההחלטה בשני אופנים:

יש במקום ספסל והמבקשת מוציאה ומכניסה את השולחן והכסאות מפעם לפעם.

המשיבה מכניסה שולחן וכסאות לסוכה שהיא מקימה במקום מדי שנה ובכך מפרה את הפסק, האוסר מכל וכל הצבת שולחנות וכסאות בשטח המעבר המשותף.