ה"פ 29396-05-10 - פסקדין

לפניי בקשה "דחופה" להורות על השבת ערבות למבקשים, שהופקדה על ידם בבית המשפט בעקבות ניהול ת"א (מחוזי י-ם) 2002/00, שם הם היו נתבעים (והתובעים שם הם המשיבים כאן).

להלן יובא הרקע העובדתי הנדרש:

1. הצדדים התקשרו זה עם זה בהסכם שותפות לביצוע פרויקט לבניית יחידות דיור על מקרקעין הנמצאים בשכונת מלחה בירושלים. בין הצדדים התגלעו סכסוכים, נחתם הסכם פירוק שיתוף (להלן: "ההסכם"), ומונה בורר – רו"ח שלמה גדי (להלן: "רו"ח גדי" או "הבורר"). ביום 8.12.99 ניתן פסק בורר. בת"א 2002/00 תבעו המשיבים לאכוף על המבקשים למלא אחר התחייבויותיהם בהתאם להסכם ולפסק הבורר, כאשר במקביל התנהל הליך לאישור פסק הבורר – ה"פ 141/00 (ראו ת"א 2002/00 (14.8.00)). על פי החלטת כב' השופט (בדימוס) י' שפירא, (מיום 18.10.04) בת"א 2002/00, הופקדה ערבות בנקאית (מיום 19.11.14) על סך 403,171.99 ₪ לטובת בית המשפט, שנועדה להבטיח את פסק הדין, צו או החלטה בתיק זה (להלן: "הערבות").

2. מאז הרבו הצדדים בהליכים בערכאות שונות ועד היום הבוררות נמשכת. בין ההליכים השונים נמנה ת"א (מחוזי י-ם) 8072/06. בהליך נבחנה השאלה האם רו"ח גדי הוסמך לשמש כבורר לעניין ההסכם, שעה שנטען כי סיים מלאכתו וכי אינו יכול להכריע בדבר סמכותו, בניגוד לאומד דעת הצדדים. בתיק זה ניתן פסק דין, ביום 31.1.10, על ידי כב' השופט (בדימ') י' שפירא (להלן: "פסק הדין"). בגדרו הכריע שהצדדים הסמיכו את הבורר לפתור באופן בלעדי את כל הבעיות שיתעוררו מההסכם (שם, פסקה 8). עוד נפסק, כי יש לפנות אל הבורר בכל מחלוקת הנובעת מיישום ההסכם (שם, פסקה 11). בפסקה 18 של פסק הדין נרשם כדלקמן:

   "הגם שהטענה נכונה ככלל, הרי יש לבדוק את מהות פסק הבורר. במקרה דנן הפניה לבורר הייתה על פי הסכמה מפורשת של התובעים לפני כבוד השופט זילברטל [הכוונה בת"א 2002/00], הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה כאמור לעיל. לפיכך התובעים מנועים היום לטעון כנגד הפניה לבורר בעניין שחרור כספים, שכן פניה זו נעשתה בהסכמתם ועל דעתם ולמצער בעצם הסכמה זו הסמיכו את הבורר לדון בעניין שחרור הכספים.

   מקובלת עלי הטענה, כי הסכמתם של הצדדים הייתה להסמיך את רו"ח גדי כבורר על מנת לפתור את כל הבעיות, בדרך שימצא לנכון ולפרש את ההסכם בהתאם להבנתו. כמו כן הסכמת הצדדים היתה לשוב לבורר לעניין סוגיית שחרור הכספים. מכאן שהסכמה זו הייתה לכל מחלוקת ולכל עת.  

   לפיכך, לטענת הנתבעים, סמכותו עדין לא פגה וגם כיום הוא מוסמך להחליט בעניין שחרור הכספים ובמחלוקת שבין הצדדים. כך, עדיין חיותה של הבוררות יונקת עד היום מהסכמת הצדדים. 

   ...

   מכאן המסקנה כי סמכות הבורר כוללת את ההכרעה בנושא שחרור הכספים והערבות, באשר אין סייג מפורש בהסכם הבוררות" (ההדגשות שלי – א' פ').

   ולאחר מכן נכתב:

   "התובעים טענו, כי עצם העובדה שהכספים הועברו מחשבון הבורר לקופת בית המשפט, איבד הבורר את סמכותו לדון בנושא. טענה זו אין לה על מה שתסמוך. מדובר באקט טכני בלבד, ואף ניתן ללמוד על כך מעצם אישור פסק הבורר" (שם, פסקה 20).

   יצוין, כי פסק דינו של כב' השופט (בדימ') שפירא חלוט.

3. המרצת הפתיחה דנן החלה בבקשת המבקשים להעביר את הבורר מתפקידו. בדיון מיום 7.10.10 הגיעו הצדדים להסכמה כי לצד הבורר, ימונה בורר נוסף, וניתן לכך תוקף של החלטה. אציין שהבורר שמונה היה כב' השופט (בדימ') ע' קמא, אשר בינתיים התפטר מתפקידו, וזה לאחרונה מיניתי את עו"ד אשר אקסלרוד תחתיו.

   הבקשה שלפניי ועיקרי טענות הצדדים