ה"פ 29355-09-13 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' נסאר ואח'

עניינה של התובענה בעתירה של המבקשת למתן צו למסירת חזקה במקרקעין מכח סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "הפקודה"). המבקשת עותרת למתן הצו בנוגע לחלק ממגרש 7 לפי תב"ע 2668 (להלן: "התב"ע") בשכונת ואדי קדום בירושלים. מגרש 7 הוא אחד המגרשים המיועדים על פי תכנית התב"ע (מש/2) לשמש כשטח לבניין ציבור, כאשר על פי התכנית אמור לקום על מגרש זה בית ספר הכולל 27 כיתות לימוד (סעיף 14(7) לתכנית התב"ע). הודעה בעניין הפקעת השטח לצרכי ציבור, בהתאם לסעיפים 5 ו-7 לפקודה פורסמה בילקוט הפרסומים ביום 16.7.09 (י"פ 4978, בעמ' 4986). את הבקשה למסירת חזקה במקרקעין המופקעים הגישה המבקשת לבית המשפט ביום 15.9.13, כארבע שנים לאחר פרסום ההפקעה.

הבקשה הוגשה בתחילה כנגד שני משיבים מתוך ההנחה כי הם המחזיקים במקרקעין. ניתן במסגרתה פסק-דין בהעדר הגנה. לאחר שניתן פסק-הדין הגיש המשיב 2 בקשה לביטול פסק הדין, ובגדרה טען כי במקרקעין הוקמו ארבעה בתים המוחזקים על ידי המשיבים 2 – 5 (המשיב 1 הוא אביהם של יתר המשיבים). הבקשה תוקנה בהתאם. המשיבים הנוספים הצטרפו לטענות המשיב 2 בכתב התשובה שהגיש לבקשה המקורית. לאחר מכן באו הצדדים בדברים. לאחר שניסיונות הצדדים להגיע לכלל הבנה לא עלו יפה, נחקרו המצהירים על תצהיריהם ביום 17.1.16, והצדדים הגישו סיכומיהם בשאלות השנויות במחלוקת.

טענות הצדדים

המבקשת טוענת כי הקרקע נחוצה לה בדחיפות לצורך יישומה של התב"ע והקמת בית ספר במקום. היא הבהירה כי קיימת מצוקה של ממש בכל הנוגע להקמת בתי ספר במזרח העיר, עניין שנדון בהרחבה במסגרת בג"צ 5373/08 אבו לבדה נ' שרת החינוך, מיום 6.2.11 (להלן: "הלכת אבו לבדה"). עוד נטען כי למשיבים אין כל זכות בקרקע. על כל אלה הוסיפה המבקשת וטענה כי כל המבנים שבנו המשיבים על הקרקע נבנו ללא היתר. המבקשת טוענת כי היא עומדת בכל התנאים שקבע בית המשפט העליון בהלכות המחייבות לעניין הפעלת הסמכות שבסעיף 8 לפקודה, ולפיכך מבקשת היא כי תימסר לה החזקה במקרקעין המופקעים.

המשיבים בחרו שלא להתעכב בתשובתם או בתצהירם על מקור זכותם במקרקעין. נראה שהם מסתפקים בהסתמכות על העובדה כי הם מחזיקים במקרקעין ובהעלאת טענה סתמית בנוגע לבעלותם במקרקעין, שלא הוכחה בכל דרך שהיא. בתשובתם לבקשה העלו טענות טכניות בעיקרן, תוך שהם טוענים כי לא קיימת זהות בין הקואורדינטות בהודעה על ההפקעה לאלה שבבקשה (טענה עליה לא שבו בסיכומים, ובדין לא עשו כן שכן השטח בבקשה נכלל בשטח שבהודעה); טוענים שלא נמסרה להם הודעה אישית בדבר ההפקעה; וטוענים כי הפרסום אודות ההפקעה לא היה בהיר דיו ולא כלל זיהוי מספיק של המקרקעין. עוד טענו כי לא קיימת תכנית של ממש לבניית מבני הציבור. על כל אלה הוסיפו המשיבים וטענו בהמשך ההליך כי אחד המבנים המוחזקים על ידם במקרקעין מושא התובענה נבנה בהיתר, כשהם מסתמכים בעניין זה על היתר בניה שניתן למשיבה 4 ביום 1.1.04 (היתר בניה 52353).

בסיכומיהם טענו המשיבים כי גם במסגרת הליך לפי סעיף 8 לפקודה על המבקשת להוכיח שהקרקע דרושה לה באופן דחוף לצרכי הציבור למענם היא מופקעת, ואילו במקרה דנא לא עלה בידי המבקשת להוכיח את הדחיפות שבמסירת המקרקעין לצורך ביצוע המטרה הציבורית. לטענתם עלה מעדות המצהיר מטעם המבקשת עולה שלא ידוע לו כלל אם החל תכנון בית הספר, ומדבריו עולה שלא ניתן להכין פרוגרמה כל עוד לא נמסר המגרש לידי העירייה. מכאן שלא הוכח כי קיימת דחיפות במסירת המקרקעין. עוד טענו שמעדותו של המצהיר מטעם המבקשת עלה כי בשלב זה הוגשו בקשות כנגד חלק מהמחזיקים במגרש 7 אך לא כנגד כולם. גם מטעם זה סבורים המשיבים שלא הוכח שהליך ההפקעה ומסירת החזקה דחופים ונחוצים לשם ההוצאה לפועל של הצורך הציבורי הנדרש.

לבד מהמחלוקת הנוגעת לעצם מסירת החזקה במקרקעין מכח סעיף 8 לפקודה, העלתה המבקשת בסיכומיה טענה לפיה המשיבים אינם זכאים לדיור חלוף או לפיצוי כלשהו בגין הפקעת המקרקעין. היא טענה כי סעיף 194 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), אינו חל במקרה דנא כאשר מדובר בבניינים שנבנו כולם ללא היתר ושעה שהמשיבים לא הוכיחו זכות כלשהי במקרקעין.