ה"פ 28190-10-11 ש' נ' סלע ואח'

1.בפניי שתי המרצות שהדיון בהן אוחד. הראשונה, תביעה להצהרה על בטלותו של הסכם מיום 20.6.2007 שנחתם בין המבקש, א' ש' (יצויין כי המבקש נפטר במהלך ההליך והוחמלף על ידי עזבונו באמצעות מנהל העזבון. לנוחיות, המנוח יכונה להלן: המבקש) לבין המשיבה 2, אמנון מסילות מעלות בע"מ. נטען כי ההסכם בטל ומבוטל וכי כל פעולה שבוצעה בעקבות הסכם זה מבוטלת ואינה תקפה. נטען כי הסכם זה בא לעולם כתוצאה מעושק, ניצול ציני של מצבו הבריאותי של המבקש ובחוסר תום לב. נטען כי המשיב 1, אמנון סלע (להלן: "המשיב"), שנחזה להיות חברו הטוב, פעל בחוסר תום לב עת החתימו על הסכם לפיו הוא מוותר על זכויות רבות בנוגע למקרקעין ולכספים המגיעים לשותפות בשם האחים ש' בה הוא חבר, בעודו מאושפז בבית החולים יומיים לאחר שעבר ניתוח מסובך להסרת גידולים סרטניים ממאירים בגרון ובמיתרי הקול, בעודו מסומם, מטושטש מתרופות וסובל מכאבים ומפחד והכל כדי לנשלו מזכויותיו. נטען כי השותפות האחים ש' היתה זכאית לתשלום של כ-1,500,000 ₪ בגין עבודות פיתוח, עפר והכשרת המקרקעין והוא עצמו היה זכאי למחצית הזכויות במקרקעין הנ"ל ועל פי הסכם הוא וויתר על כך תמורת סך של 500,000 ₪. נטען כי חולשתו ומצוקתו הגופנית פגעה לחלוטין ביכולתו השכלית ובשיקול דעתו וכי תנאי הסכם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.

2.במסגרת ההמרצה השנייה, התבקש להצהיר כי המבקש הינו הבעלים במשותף של המקרקעין בנהריה הידועים כחלק מחלקות 5, 61 ו-108 בגוש 18161 והידועים בשם "חוות בקל". נטען כי ביום 8.2.99 נחתם הסכם בין שמעוני רבקה ופנחס לבין המבקש והמשיב. במסגרת ההסכם נקבע כי ה"ה שמעוני מקנים למבקש ולמשיב 50% בזכויותיהם במקרקעין בהתאם לתנאים הקבועים בהסכם. נטען כי בין יתר התנאים, התחייבו המבקש והמשיב ליתן ערבות לטובת הלוואה בסך 300,000$ ארה"ב שיטלו ה"ה שמעוני מהבנק. עוד נקבע בהסכם כי ה"ה שמעוני יפעלו מול מינהל מקרקעי ישראל על מנת לבצע עסקה של חליפין על פי החלטה 727 של המינהל לפיה ניתן להמיר חלק מהמקרקעין מיעוד חקלאי ליעוד של מגורים וזאת בתוך 10 שנים ממועד החתימה על ההסכם. עוד נטען כי במידה ולא תבוצע עסקת החליפין תהא למבקש ולמשיב האופציה לרכוש את המקרקעין במחיר מוסכם בהתאם לחוות דעת שמאי מוסכם. נטען כי לאחר החתימה על ההסכם נרשמה הערת אזהרה על שמם של המבקש והמשיב ולאחר מכן נרשם משכון על זכויות ה"ה שמעוני במקרקעין.

3.לטענת המבקש, זמן קצר לאחר החתימה על ההסכם, החלו המבקש והמשיב לבצע עבודות הכשרת השטח באמצעות השותפות, האחים ש' . נטען כי ה"ה שמעוני נטלו את ההלוואה בסך 300,000$ ארה"ב, עליה ערבו המבקש והמשיב ומסיבות פרטיות הודיעו על רצונם לבטל את ההסכם. בעקבות הודעה זו, החלו הצדדים בהתדיינות משפטית והליך בוררות שנמשך עד לשנת 2007. נטען כי בשנת 2006 מימש הבנק את ההלוואה שניתנה על ידי המשיב והוא פתח תיק הוצל"פ למימוש הנכס. צוין כי המשיב היה המממן אך ההסכמות עם המבקש היו כי המבקש תורם את הידע המקצועי והניהול בפועל ואילו המשיב נושא בעלויות. עוד טען המבקש כי ידוע לו על קיום הליכים משפטיים רבים בהם לא היה מעורב שנסבו סביב עסקת המקרקעין. לדבריו, במהלך השנים נקלע לבעיות בריאותיות קשות ובעקבות כך למצוקה כלכלית ולכן הותיר את נטל ההתדיינות למשיב. נטען כי המשיב ניצל את מצוקתו ודיווח לו דיווחים שקריים לעניין ההליכים המשפטיים והליך הבוררות. נטען כי ידוע למבקש שהמשיב במסגרת תיק ההוצל"פ הגיע להסכמות עם ה"ה שמעוני ובכך קיבל את הזכויות במקרקעין בתמורה לתשלום כלשהו אותו היה עליו לשלם. נטען שהמשיב ניצל את מצוקתו הבריאותית והחתימו על הסכם לא חוקי ובלתי מוסרי לפיו הוא מוותר על זכויות הנוגעות למקרקעין ולחוב בגין עבודות ההכשרה והפיתוח, לטובת המשיבה 2 שהינה חברה בבעלות המשיב והכל בתמורה זעומה של 300,000 ₪ ועוד 200,000 ₪ בגין עבודות שביצע המבקש, בעצמו או באמצעות השותפות. נטען שהחתמתו על ההסכם נעשתה כיומיים לאחר שעבר ניתוח, בעודו מאושפז בבית החולים כשהוא מטושטש. נטען כי להסכם אין כל תוקף משפטי והוא נגוע ברמיה, עושק וחוסר תום לב. כך נטען גם בנוגע ליתר המסמכים עליהם הוחתם המבקש (נטען שלמיטב ידיעתו הוחתם גם על בקשה למחיקת הערת אזהרה והסרת המשכון).

עמדות הצדדים בתצהיריהם

4.מטעם המבקש הוגש תצהיר על ידי בנו, ש' ש' , מנהל עזבונו. נטען כי אביו ז"ל סיפר לו אודות התובענות היות והוא לא היה נוכח בזמן אמת במהלך ההתרחשויות. המצהיר חזר בתצהירו על העובדות המפורטות במסגרת ההמרצה. נטען כי התמורה שניתנה לאביו מגוחכת היות ורק בגין עבודות הפיתוח היתה זכאית השותפות לסך נומינאלי של 1,500,000 ₪ וזאת מבלי לקחת בחשבון את ערך המקרקעין בשווי של מיליונים רבים. הוצהר כי אביו קיבל את הסכומים המפורטים בהסכם. עוד הוצהר שאביו אמר לו מספר פעמים שבכוונתו להגיש תובענה לביטול ההסכם העושק אולם הוא התמודד עם מחלת הסרטן והיה טרוד בענייני בריאות, אשפוזים וטיפולים רבים ורק בשלב מסוים אזר כוח והגיש את התובענות. נטען שיש להכריז על בטלותו של ההסכם והפעולות שנעשו בעקבותיו וכי יש לקבוע שעיזבון אביו המנוח הוא בעל הזכויות במשותף עם המשיב במקרקעין.

5.מטעם המשיבים הוגש תצהיר על ידי המשיב, אמנון סלע. נטען כי הוא איש עסקים ובעל מניות המשיבה 2. לטענתו, בינו ובין המבקש ז"ל התקיימה במשך מספר שנים מערכת יחסים עסקית במסגרתה עסקו יחד בייזום ובנייה בנהריה. לצורך הפעילות העסקית נוסדה חברת "סלע את ש' יזמות בע"מ". נטען כי הרקע לתובענה הינו ההסכם שנכרת ביום 8.2.1999 בין ה"ה שמעוני לבין המבקש ז"ל ובינו. נטען כי תכלית העסקה היתה להפוך את המקרקעין מייעוד חקלאי ליעוד של מגורים, כך שהמבקש והמשיב יוכלו להקים בנייני מגורים. עוד נטען כי זמן מה לאחר כריתת ההסכם התברר כי שינוי הייעוד הינו תהליך מורכב וארוך הרבה יותר מכפי שהוצג וכי צפוי היה להימשך זמן רב ולהיות כרוך בעלויות גבוהות. נטען כי כאשר המבקש הבין שמדובר בתהליך ארוך ומייגע בחר לנקוט בגישת "שב ואל תעשה", בעוד המשיב פועל ללא לאות במשך תקופה של כ-10 שנים בעצמו ובאמצעות עורכי דינו להשלמת העסקה מול מנהל מקרקעי ישראל לפי החלטה 727 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל. נטען כי במהלך השנים הוא נאלץ לממן הליכים משפטיים ולשלם חובות ותשלומים רבים בקשר למקרקעין. נטען כי המבקש זנח את המיזם, כפי הנראה מהחשש שיאלץ לשאת בחלק מהעלויות העצומות של הפרויקט. נטען כי בשנת 2003 עלו היחסים בין המבקש למשיב על שרטון, על רקע סכסוך בנוגע לפרויקט שהוקם על ידם ברח' ויצמן בנהריה. נטען שמאז פרוץ הסכסוך ועד ליום מותו של המבקש, שררה ביניהם איבה ולא היה ביניהם קשר ישיר, אלא באמצעות עורכי דין ונציגים בלבד.

6.נטען כי במהלך חודש פברואר 2007, לאחר הליכים משפטיים בהם היו מעורבים נוכח הסכסוך, החל מו"מ בניסיון להגיע להסכמות לסיום סופי של המחלוקות שנותרו ביניהם, לרבות בנוגע למקרקעין, כנגד תשלום סך של 500,000 ₪ שישולם למבקש על ידי המשיבים. לטענת המשיב, המו"מ התנהל באמצעות באי כוחו והוא לא היה שותף בעצמו להליכי המו"מ או לגיבוש ההסכם. לדבריו, לאחר שהוצגה בפניו דרישה של המבקש לקבלת סך של 500,000 ₪ לסיום סופי ומוחלט של המחלוקות, שקל זאת והסכים על מנת לסיים את הסכסוך וזאת ועל אף שהמבקש לא השקיע בפרויקט דבר. נטען שמאותו שלב, העניק לבאי כוחו את הסמכויות לניסוח ההסכם והם התנהלו מול המבקש עד לגיבוש הנוסח הסופי. נטען כי סכום הפשרה ששולם למבקש לא היה כלל במחלוקת וזהו הסכום שנדרש על ידי המבקש עצמו. לטענת המשיב, הוא הסכים לסכום עוד בחודש פברואר או מרץ 2007, חודשים רבים בטרם נחתם ההסכם הסופי. עד צוין כי בהתאם לעסקה המקורית שנחתמה בין בעלי הזכויות במקרקעין לבין סלע את ש' , חולקו הזכויות בפרויקט בין הצדדים בחלקים שווים, קרי, מחצית לבעלי הזכויות המקוריים ומחצית לסלע את ש' . מכאן, חלקו של המבקש בעסקה הסתכם ב-25% בלבד שהיו מותנים בביצוע העבודות בפועל בפרוייקט. נטען כי להערכת השמאי מטעם הכונס, שווי המקרקעין היה 1,700,000 ₪. עוד נטען כי המבקש לא ביצע עבודות בנייה כלשהן בפועל ולכן לא היה זכאי לתמורה כלשהי בנוגע למקרקעין עצמם. נטען כי הסכמת המשיב לשלם למבקש נבעה מכך שקצה נפשו בסכסוך ובניהול הליכים משפטיים ממושכים.

7.לטענת המשיב, במהלך חודש יוני 2007 נמסר למשיב על ידי באי כוחו כי הושגו הסכמות סופיות באשר לנוסח ההסכם. נטען שמאחר ושררו יחסי איבה כה מרים בין המשיב למבקש, סירב לפגוש אותו וביקש לחתום על ההסכם בנפרד. נטען כי הוא חתם על ההסכם ורעייתו חתמה על המחאות לטובת חברת המבקש שנמסרו בנאמנות לבא כוחו. נטען כי מספר ימים לאחר מכן הודיע לו בא כוחו כי המבקש עומד על כך שתינתן המחאה בנקאית והוא הסכים בכפוף לכך שההמחאות תימסרנה רק כנגד מילוי התנאים שנטל על עצמו המבקש בהסכם. נטען כי לאחר שהמבקש השלים את התחייבויותיו, נמסרו לו ההמחאות הבנקאיות. נטען כי המשיב לא נכח במעמד חתימת ההסכם ולא ביקר את המבקש בבית החולים מעולם. עוד נטען כי מאז חתימת ההסכם וביצועו הסופי, המבקש לא פנה אליו או לערכאה שיפוטית בנוגע להסכם הסופי או טענות אחרות שהועלו. נטען כי המניע להליך הוא תאוות בצע שהתעוררה נוכח עליית מחירי הנדל"ן בשנים האחרונות.

8.תצהיר נוסף הוגש על ידי עורך הדין רועי שושני, אחד מנציגי המשיבים בהליכי המו"מ מול המבקש. המצהיר חזר על הנטען בתצהירו של המשיב. עוד הוסף, כי במהלך המו"מ השתתף גם ש' ש' , בנו של המבקש ומנהל עזבונו. נטען כי הוא היה דומינטי ביותר בהליכים אלה ושימש כאיש הקשר של המבקש מול המשיבים והפעיל לחץ עצום על מנת לקדם את הסכם הפשרה במהירות האפשרית. נטען כי ש' היה אף מוכן לחתום על כתב שיפוי לטובת המשיבים להבטחת קיום התחייבות התובע כלפיהם. נטען כי נוסחו של כתב השיפוי וכן הסכמתו של ש' לחתום עליו, אושרו על ידי בא כח המבקש דאז, עורך הדין כרמון. עוד נטען כי המבקש, גם בתקופה בה היה מיוצג וגם לאחר מכן, השתתף ולקח חלק פעיל משך כל הליך המו"מ ותיפקד ככל אדם. עוד נטען כי גם בנו ש' היה מעורב ומודע לכל פרטי ההסכם המתגבש וכפי שניתן ללמוד מטיוטות ההסכמים שהוחלפו בין הצדדים, בשלב מסוים הוא אף נדרש והסכים לחתום על כתב שיפוי להבטחת התחייבויות המבקש. נטען כי הוחלפו טיוטות רבות אולם המו"מ לבסוף "התפוצץ" ככל הנראה כי המבקש ניסה להימנע מתשלום שכר טרחת עורך דין והעדיף לפנות ישירות למשיבים. נטען שכחודשים-שלושה מאוחר יותר, בנו של המבקש ש' פנה לשותפו- בני לב קורן בבקשה לחדש את ההידברות בין הצדדים ולחתום על הסכם בהקדם האפשרי. נטען כי ביום 20.6.2007 הודפס העותק הסופי של ההסכם והמשיב הוחתם עליו.