ה"פ 24928-09-14 בפני: כב' השופט אלכסנדר רון

1.טען ביניים.

2.החלטה בבקשת המבקשת למחיקת ההליך; ספק אם בנסיבות העניין נדרש היה להעביר החלטה זו לתגובת הצדדים, ועם זאת סברתי, ולו מפאת כבודם, לעשות כן, ואגב כך מתברר לי שמתנגדת לכך הטוענת 3, אלא אם כן ייפסקו לטובתה הוצאות.

3.על פני הדברים, מופרכת בקשת הטוענת 3 להוצאות, ואף ספק אם אין בכך כדי ללמד על כשל בהבנת טיבם ואופים של הליכים מסוג זה.

4. אין על הפרק בעל דין, במקרה דנן, הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומים הטוען לעצמו דבר. יוטעם, שאין על הפרק בעל דין, שנקט בהליך סרק, תוך גרימת הוצאות למי מבין המשיבים, ונמלך בו לאחר מכן. אילו כך היה, ראוי היה לשקול בשאלת ההוצאות.

5.כל עניינו של ההליך בו נקטה המבקשת, הוא לוודא שכסף המצוי בידה ישולם לבעל הדין הנכון, וכאמור, היא לעצמה, אינה מבקשת דבר. מי שכן סבור שמגיעים לו כספים, הם דווקא המשיבים ( = הטוענים), ותמונת המצב הדיונית שונה לחלוטין מהליך רגיל. ואם סבורה, למשל, המשיבה 3, שנגררה להליך סרק וכי לא מגיעים לה כספים כלשהם, יכולה הייתה ללא כל קושי להימנע מהגשת הודעת פרטים מטעמה, וקיימים גם קיימים משיבים בהליכים מסוגים אלה שאכן מוותרים על זכותם להגיש הודעת פרטים תוך הבנה שממילא יגיעו הכספים לאחרים. עמדת המשיבה 3 כה תמוהה, עד כי ייתכן והיה עלי לשקול לחייבה בהוצאות הדיון בתגובתה ובעצם התנגדותה למחיקת טען הביניים. עם זאת, בכל זאת, אניח גם לכך.

6.סוף דבר, אין הדעת נותנת שבעל דין שאך סבר לנקוט זהירות במסגרת הליך המוכר על ידי תקנות סדר הדין, ובשלב מסוים מגלה שאין עוד טעם להליך, כי הספק בשאלה למי לשלם כספים שבידיו, ממילא, מצא את פתרונו, יידרש לתשלום הוצאות.

הבקשה – נמחקת, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ה, 10 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.