ה"פ 24837-03-15 זמל נ' מדינת ישראל

בפניי בקשת המשיבה לביטול החלטה מיום 30.3.2015, המורה על ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא כנגד המבקש ביום 17.11.2014 על ידי בית משפט השלום בנתניה.

1.ביום 11.3.2015 ,הגיש המבקש בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ. הבקשה נדחתה, מאחר והמבקש לא ציין בבקשתו איזו רשות הוציאה את הצו, לא צירף העתק הצו ולא הוכיח כי המשיבה היא זו אשר הוציאה את הצו.

2.ביום 13.3.2015 ,הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש בבקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, וצירף לבקשתו את הבקשה לעיכוב יציאה מהארץ וצו העיכוב שניתן על ידי בית משפט השלום בנתניה ביום 17.11.2014. בהחלטה מיום 19.3.2015 נתבקשה תגובת המשיבה בתוך 10 ימים. בהעדר תגובת המשיבה, בוטל ביום 30.3.2015 צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא כנגד המבקש.

3.ביום 31.3.2015 הגישה המשיבה בקשה לביטול החלטה מיום 30.3.2015, וכן, תגובה לבקשת המבקש לביטול הצו.

4.בתגובת המשיבה נטען, בין היתר, לחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה. לטענתה, לצורך ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, על המבקש לפנות לבית המשפט אשר הוציא את הצו, או לחילופין לערכאה המוסמכת לדון בערעורים על החלטות אחרות של בית משפט השלום בנתניה.

5.המבקש בתגובתו מיום 8.4.2015 מתנגד לבקשה וטוען, בין היתר, כי מעולם לא התגורר ולא היה רשום בכפר טירה במשולש במשרד הפנים, והבקשה הוגשה לבית משפט השלום בנתניה שלא כדין ודי בעובדה זו להביא לבטלות הצו וכן, הטיפול בתיק הועבר לרשות המיסים, וניתן לתבוע את המדינה כנתבעת בכל מקום בארץ.

6.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי יש מקום תחילה להידרש לטענת המשיבה בעניין הסמכות העניינית ולקבלה. צו עיכוב היציאה מהארץ ניתן כנגד המבקש על ידי בית משפט השלום בנתניה, על כן, בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בבקשה.

7.החלטתי מיום 30.3.2015 המורה על ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ- מבוטלת. 

8.המבקש יגיש בקשה מתאימה לבית המשפט המוסמך לדון בבקשה, הוא בית משפט השלום בנתניה.