ה"פ 24342-05-14, תא"ק 2685-03-14 עבדה ואח' נ' אלאסכאן ואח' - פסקדין

1. בפני שתי תובענות. האחת תובענה בהליך של טען ביניים בתיק 24342/05/15 שהגישו המבקשים כנגד הטוענות, שעה שהם גם הנתבעים בתביעה כספית שהגישה הטוענת 1 נגדם בתא"ק 2685/03/14 בה הוגשה בקשת רשות להגן.

2.הסכסוך הוא בגין הפרה של הסכם הלוואה שניתנה למבקש 1 והמבקשים 2 ו-3 ערבים להלוואה שעה שכל אחת מהטוענות טוענת לזכותה לגבות מהמבקשים את החוב שנוצר בשל אי פירעון ההלוואה.

3.המבקשים טענו כי הסכם ההלוואה נחתם ע"י המבקש 1 והמבקשים 2-3 ערבים להלוואה. לטענת המבקש 1 (סעיף 5 לטען ביניים) הסכם הלוואה נחתם עם נציג של הטוענת 1 והוצג בפניה מצג לפיו ההלוואה נתנה על ידה. בהתאם לכך הוא פרע חלק מההלוואה בתשלומים לטוענת 1 שהגיעו לסך של 25,201 $ . לנוכח דרישה במפתיע של הטוענת 2 או מי מטעמה להחזר ההלוואה לידיה ולא ידי הטוענת 1 הוא חדל מפירעון יתרת סכום ההלוואה.

לנוכח זאת, דרש המבקש 1 מהטוענת 1 לקבל לידיו את שטרי החוב עליו הוא והערבים חתומים כתנאי לפירעון מלוא יתרת ההלוואה. בכך , ימנע החשש לדרישה לפירעון בכפל של יתרת ההלוואה, ע"י כל אחת מהטוענות.

4. הטוענת 1 הודיעה כי אין בידה את שטרי החוב המקוריים המצויים בידיה של הטוענת 2 ושתי הטוענות טענו בדבר קיומו של סכסוך ביניהן בנוגע להלוואות, מקור הכספים, העברתם ללווה ע"י האחת או השנייה וההתקשרות עם הלווה באמצעות מי נעשתה. כפועל יוצא, כל אחת מהן נושה בלווים שניתנו להם הלוואות לצורך הרחבת דיור ובכלל זה ההלוואה שניתנה למבקש 1.

5. הטוענת 1 הגישה תביעה כספית בעילה חוזית מוכוח הסכם ההלוואה (נספח לכתב התביעה) והמבקש 1 הגיש בקשה למתן רשות להגן וטען כי הוטעה ע"י הטוענת 1 כי היא הגוף היחיד שהתקשר עמו בהסכם ההלוואה. לדברי המבקש, הוא פנה לטוענת 2 במשרדיה בתחום הרש"פ בבקשה למתן ההלוואה והופנה על ידה למשרדיה של הטוענת 1 בירושלים. לפיכך סבר כי ההסכם נחתם עם הטוענת 2 באמצעות הטוענת 1 ורק מאוחר יותר טענה הטוענת 1 כי היא אישיות משפטית נפרדת מהטוענת 2.

בהיעדר שטרי החוב בידי הטוענת 1 להשבתם לידי המבקש ולנוכח טענותיה של הטוענת 2 לזכותה להחזר ההלוואה ושאלת קיומה של יריבות ביניהם ובין הטוענת 1 הואיל וההסכם נחתם לכאורה עם הטוענת 2 , יש ליתן להם רשות להגן.

6.בנסבות אלו ביקשו המבקשים בטען הביניים להורות להם למי מהטוענות עליהם להחזיר את יתרת ההלוואה (סעיף 23 לבקשה בטען ביניים) לאחר ששלמו לטוענת 1 עד שנת 2009 סך 25,204$ בגין ההלוואה. לדידם, אי פירעון יתרת החוב נבע מחששם מגבייה בכפל ומשלא רצו להעדיף צד אחד על משנהו , בין הטוענות (סעיף 24 לבקשה בטען ביניים).

המבקשים 2-3 טענו כי הם פטורים מתשלום יתרת ההלוואה שכן המניעה מהחזר ההלוואה ע"י המבקש 1 נוצרה בשל התנהלותה של הטוענת 1. לפיכך הדרישה מהם אינה בהתאם לסעיף 6 לחוק הערבות תשכ"ז – 1967 ואף לא מולאו התנאים לפנייה לערב לפי סעיפים 8 ו- 24 לחוק הערבות ובהיותם בגדר "ערב מוגן" (סעיף 27 לחוק הערבות).

7. הטוענת 1 טוענת כי תנאי לבירור הליך בטען ביניים הוא הפקדת מלוא סכום התביעה מה שדין התובענה להידחות משהוגשה לאחר חלוף המועד שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, משלא הוגשה תוך 10 ימים ממועד המצאת התביעה בתא"ק למבקשים. הטוענת הוסיפה וטענה כי היא נתנה את הלוואה למבקש 1 וערבו לה המבקשים 2-3. המבקש 1 השיב לה סך של 24,591$ בעת שההלוואה שניתנה לו היא בסך של 45,000 $. המבקש 1 דחה אותה בלך ושוב לגביית החוב וטען להיעדר יכולת כלכלית וכן טען בנוגע לסכסוך בין הטוענות זאת על מנת להתחמק מפירעון החוב. לפיכך, ומשניתנה ההלוואה מחשבונה למבקש 1 והסכם הלוואה נחתם עימה ובהתחשב בהיעדר בדל ראיה מטעם הטוענת 2 שהכספים שולמו על ידה יש להורות על פירעון החוב לידיה.

8. הטוענת 2 טענה כי היא הביאה לרישומה של החברה הטוענת 1 וכי היא עצמה, הטוענת 2 פעילה בישראל באופן לא פורמלי תחת שמה של החברה, הטוענת 1 (סעיף 6 לתשובת הטוענת 2). היא העסיקה את העובדים במשרדה של הטוענת 1 והיא מימנה את ההלוואה והכספים הועברו ממנה. בהתאם לכך גם שטרי החוב נערכו על ידה ומוחזקים אצלה. לפיכך, יש להורות למבקשים להעביר אליה את יתרת החוב בגין ההלוואה. בנוסף ביקשה להורות למבקשים להפקיד בקופת בית המשפט את מלוא החוב הואיל והבקשה מהווה הודאה בחוב. לענין התביעה בתא"ק שהיא אינה צד לה נטען כי ככל שהמבקשים ישיבו לידיה את החוב, יוחזרו להם שטרי החוב המקוריים.