ה"פ 22389-04-13 בפני: כב' השופט אלכסנדר רון

1.פסק דין בטען ביניים; במוקד סך של 171,305 ₪ המהווים חלק מסכום בו זכתה המשיבה 1 על פי פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, לתשלום מהמבקשים.

2.בבסיס המחלוקת השאלה האם על המבקשים לנכות מס במקור בשיעור של 30 אחוז, כדרישת המשיבה 2, או שרשאים הם להעביר למשיבה 1 את מלוא הסכום, כטענתה.

3.אין חולקין שלא אוחזת המשיבה 1 בידה פטור מחובת ניכוי מס במקור, ופשיטא, שאם היה בידה פטור כאמור, לא היה בא תיק זה לעולם כלל. בתוך כך אציין, בשים לב להסבריו של בא כוחה הנכבד של המשיבה 1, שאין לבית משפט זה כל עניין בשאלה מפני מה אין בידי מרשתו פטור כאמור, ומכל מקום, גם אם היה בנמצא פטור חלקי בעבר, עתה, אין פטור זה עוד בתוקף, ותהא הסיבה אשר תהא.

4.מכוח סעיף 164 לפקודת מס הכנסה, אין, למבקשים, ולמעשה, אף לא לבית המשפט, שיקול דעת של ממש, וחובת המבקשים לבצע ניכוי מס במקור – שרירה וקיימת [ראה, ע"א (ב"ש) 1097/99 א.מ.ג. בע"מ – ייעוץ ופיקוח בטחוני נ' מיקי כהן, פורסם בנבו, 13.7.1999 והאסמכתאות שם].

ואולם, עוד קודם שאגש לגופן של טענות, אתקשה להסתיר את תמיהתי ביחס לעמדת המשיבה 1 בבית המשפט. בהינתן שבפני בית המשפט בעל דין המתנהל בניקיון כפיים בכל אורחותיו, לרבות כלפי שלטונות המס, נכון היה מלכתחילה לאפשר את ניכוי המס במקור, זאת כנגד חשבונית מס כדין, במקביל מקבלת הייתה המשיבה 1 את יתרת הסכום עוד לפני חודשים רבים, ומבקשת מרשות המיסים החזרים על פי החוק ועל פי המקובל עוד בהתבסס על הדוחות השנתיים לשנת 2014. תחת זאת, בחרה, המשיבה 1, משום מה, לעכב קבלת כספים המגיעים לה. זאת, למשך חודשים רבים, והכל רק כדי לנסות ולמנוע ניכוי מס במקור, ולמרות, שגם לאחר הניכוי במקור יכלה לבקש ולקבל חזרה את הכסף שנוכה, בהנחה, כמובן, שנכונים היו שלטונות המס להכיר בצדקתה. תמוהה, אפוא, התנהלות זאת, וד"ל.

5.שיעור הניכוי – 30 אחוז. ער אני לטענת המשיבה 1 כי, במועד בו הופקדו הכספים על בסיס החלטת מותב קודם בבית משפט זה, בקופת בית המשפט, היה בידיה פטור חלקי המחייב ניכוי במקור של מס בשיעור מופחת של 5 אחוז, וער אני גם לטענת בא כוחה, שיש לראות את מועד הפקדת הכספים כמועד הפקדת התשלום, ומכאן, לחלופין, להסתפק בניכוי במקור של מס בשיעור של 5 אחוז. ברם, חוששני, שאין בידי לקבל טענה זאת. הפקדת כספים בקופת בית המשפט הינה פעולה שניתן לכנותה כטכנית, אין בה כדי להוות תשלום, ומה לנו יותר מהעובדה שהמשיבה 1 כלל לא קיבלה סכום זה ועתה נאבקת היא על קבלתו כדי ללמדנו שלא ניתן לראות את הסכום שהופקד בתור הסכום ששולם ולגזור את שיעור הניכוי במקור בהתאם. ובינתיים, הפטור החלקי כבר פקע, ורשות המיסים מסרבת עתה לאשר פטור כלשהו.

6.לחלופי חילופין, טענה משיבה 1 ששיעור הניכוי במקור, בנסיבות העניין, עשרים אחוז בלבד, באשר הוגשו על ידה דוחות למס הכנסה לשנת 2013. ברם, אין חולקין, שגם אם הוגשו הדוחות, אלה טרם אושרו, ובנסיבות אלה אין מקום לתחולת סעיף 2(ב) לתקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלומים בעד שירותים או נכסים), תשל"ז – 1977.

7.ועם זאת, טענה מרכזית שבפי בא כוח המשיבה 1, נכון אני לקבל. הקונספציה שבבסיסה ניכוי מס במקור מתייחסת לסכום המשולם לנישום, במקביל לניכוי. אין מקום לחשב ניכוי זה בשים לב לסכומים קודמים שאולי שולמו, ומהם, אולי, מטעמים כלשהם, לא נוכה מס במקור. מכאן, שגם אם על פי פסק דינו של בית המשפט בחיפה שולמו כבר סכומים בעבר ללא ניכוי במקור, לא ראוי לחייב עתה ניכוי במקור בשיעור העולה על הסכום הנקוב בחוק, בגין אותם תשלומים. ולכל היותר, אם סבורה רשות המיסים שמגיעים לה כספים נוספים בגין סכומים קודמים ששולמו למשיבה 1, תשקול את צעדיה בהתאם לכל דין. ובשולי הדברים – עוד טען בא כוח המשיבה 1 שסך של 22,000₪ (מתוך ה- 171,305 ₪), נפסקו למרשתו כהוצאות משפט ומתוכם אין מקום לכל ניכוי במקור. דין טענה זו לדחייה: נפסק פעמים לאין מספר שסכום שנפסק כהוצאות מגיע לבעל הדין הנתון כחלק מהפסיקה הכוללת, וממילא חל על סכום זה הדין כמו ביחס לסכום הפסוק בכללותו – ראה הוראות צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה), התשל"ז – 1977, (וכהשלמה להנ"ל: ומנגד, את הסכום שבאמת שילמה המשיבה 1, למשל, כהוצאותיה המשפטיות לעורך דינה הנכבד, תוכל לנכות ללא כל קשר לטען ביניים זה, על פי החשבונית שקיבלה מעורך הדין במסגרת הוצאותיה).

8.כללו של דיון – 30 אחוז מהסכומים המופקדים, היינו 51,391 ₪, יועברו מקופת בית המשפט לרשות המיסים (במידת הצורך תקבל מזכירות בית המשפט את פרטי החשבון באמצעות בא כוח המשיבה 2) והיתרה, 119,914 ₪, תועבר למשיבה 1 באמצעות בא כוחה.