Tewidamdihan נ' לאור ואח'

רקע ועובדות:

המבקש 1 הועסק ברשת המסעדות "אפרופו". על פי מסמכים שצורפו לתגובתה של המשיבה 2 (להלן- המשיבה), המסעדה הייתה בבעלותה של חברת א.ת.א. בהיכל בע"מ (להלן- החברה), והמשיב 1 (להלן- המשיב) היה הדירקטור היחידי בחברה, ובעל 51% מהון מניותיה.

כנגד החברה ניתן צו כינוס נכסים וצו פירוק בבית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק 5869-03-13.

המבקשים הגישו תביעה בבית דין לעבודה האזורי בתל אביב, וביום 13.3.13 ניתן כנגד החברה והמשיב פסק דין במעמד צד אחד, על פיו חויבו בתשלום שכר עבודה ורכיבים סוציאליים שונים שלא שולמו למבקשים. משלא שולם החוב, נפתחו תיקי הוצאה לפועל לגביית החוב.

בחודש אוקטובר 2016, לאחר פתיחת ההליך דנן, הגיש המשיב בקשה לביטול פסק הדין האמור.

בסוף חודש יוני 2016, חוקר פרטי, איתר את מקום מגוריהם של המשיבים. נטען כי המשיבים מתגוררים בדירה מפוארת, באזור מגורים יוקרתי, ברחוב הוברמן 10 בתל אביב (להלן- הדירה). המשיבה המציאה במצורף לתגובתה חוזה שכירות, ועל פיו שכר הדירה החודשי עומד על 7500 ₪, צמוד למדד, כהגדרתו בחוזה, ודמי ניהול הבית הם בסך של 550 ₪ בחודש.

ביום 08/09/2016 בוצע הליך של הוצאת מעוקלים מהדירה בתיק ההוצאה לפועל שנפתח לגביית החוב לו זכאי המבקש 1 (תיק 17-11890-13-1). מהדירה הוצאו שלושה ציורים מקוריים (להלן- הציורים) וכן 2 שטיחים, שולחנות אוכל גבוהים, 8 כסאות, שולחן סלוני, כורסת טלויזיה, ספסל מחדר השינה, ספרייה מעץ וטלויזיה 50 אינץ'.

המשיבה פנתה לרשם ההוצאה לפועל, אשר קבע בהחלטתו מיום 11.9.16, כי הנטל להוכיח את הבעלות בהם רובץ על צד ג' (המשיבה). עם זאת, לאור פסק הדין ההצהרתי שניתן בעבר, הורה הרשם כי על המבקש 1 לפנות לבית המשפט על מנת להמציא פסק דין מתאים.

פסק הדין אליו התייחס רשם ההוצאה לפועל, ניתן בתיק 32617-03-14 בבית משפט השלום בתל אביב, ובו התקבלה בהסכמת המשיבה באותו הליך, החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ, עתירתה של המשיבה 2 בהליך דנן, למתן הצהרה כי המיטלטלין שצוינו בבקשה הם בבעלותה, אך זאת כנגד תשלום של 1500 ₪ עבור פדיון המיטלטלין. יובהר כי בפסק הדין האמור לא נקבעו ממצאים עובדתיים כלשהם, אלא כאמור עסקינן בהסכמה שהושגה בין הצדדים.

בהתאם להחלטתו של רשם ההוצאה לפועל, הגיש המבקש 1 ביום 11.9.16, את הבקשה לסעד הצהרתי, המונחת בפניי.

יצוין כי ביום 19.9.16 נתן רשם ההוצאה לפועל החלטה נוספת, בה ציין כי לא קיימת חפיפה מלאה בין המעוקלים שהוצאו מהדירה ביום 8.9.16 לבין המיטלטלין אשר בהתייחס אליהם ניתן פסק הדין ההצהרתי בתיק 32617-03-14, ואף לא חפיפה בזהות הזוכים בשני התיקים. לפיכך, קבע הרשם כי על המשיבה מוטל לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה.

כאמור, באותו מועד הוגשה כבר הבקשה לסעד הצהרתי מטעם המבקש, ומסיבה זו, יש להניח, לא הוגשה בקשה לסעד הצהרתי מטעם המשיבה.

המבקש 2, פתח תיק הוצאה לפועל שמספרו 17-11887-13-1 לגביית החוב לו הוא זכאי. ביום 5.10.16 בוצע הליך נוסף של הוצאת מעוקלים מהדירה וזאת במסגרת תיק הוצל"פ האמור. בהליך זה הוצאו מיטלטלין נוספים, כגון סלון דמוי עור, שתי שידות עץ, שואב אבק, מחשב, טלויזיה 32 אינצ'.

הצדדים הסכימו על צירופם של המבקשים 2-3, וכי הדיון וההכרעה בבקשה דנן, יחולו על המיטלטלין שהוצאו בשני תיקי ההוצאה לפועל שצוינו לעיל. בהתאם לכך, המיטלטלין שהוצאו מהדירה בשני ההליכים שננקטו בהוצאה לפועל ייקראו להלן –המיטלטלין. עם זאת, אתייחס בנפרד לציורים.

המבקש 1 צירף לבקשה חוות דעת מומחה בהתייחס לציורים, על פיה ציור אקריליק בגודל 158/118, "שני ראשי כבשים" של האומן קדישמן, הוא בשווי של 40,000 ₪, ציור אקריליק בגודל 60/60 "כבש", של האומן קדישמן הוא בשווי של 4000 ש"ח, וציור של האומן איון שוובל בגודל 100/80, "ספורטאי", הוא בשווי של 12,000 ₪. חוות דעת זו לא נסתרה על ידי המשיבים, אשר לא ביקשו לחקור את המומחה.

המשיבה המציאה חוות דעת שמאי מיום 23.10.16, לפיה שוויי המיטלטלין שהוצאו מהדירה (למעט הציורים), הוא 16,450 ₪. המבקשים לא ביקשו לחקור את השמאי ולא המציאו חוות דעת נגדית.

המשיב הגיש תגובה מטעמו ביום 7.12.16, אך בתגובתו נמנע מכל התייחסות שהיא לעניין הבעלות במיטלטלין ומגוריו בדירה, וענין זה עוד יידון.