ה"פ 17877-02-17 קי ביעקוצת בוני ערים בעמ נ' ישראל ואח'

לפני בקשה להפסקת תובענה לפי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בה עותרת המבקשת להורות על הפסקת הדיון בתובענה, ללא צו להוצאות.

1.מדובר בהמרצת פתיחה בה התבקש צו הצהרתי לפיו המבקשת היא בעלים ב- 50% מהחלקים הסחירים של מגרשים מס' 24 ו-36, לפי תכנית 1/119/03/3 (להלן: "תכנית 119").

התובענה התבססה על הסכם משנת 1985 בין המבקשת לבין מדינת ישראל ביחס לשטחים נרחבים בעיר אשדוד, בו נקבע לגבי מגרשים מסוימים, שבשעתו ייעודם היה "שטח ציבורי פתוח", כי עם שינוי ייעוד המגרשים לייעוד סחיר, תהא המבקשת הבעלים של 50% מהחלק שייעודו שונה. נטען בהמרצת הפתיחה, כי ייעודם של מגרשים 24 ו-36 שונה לייעוד סחיר, ועל כן, בהתאם להוראות ההסכם, הפכה המבקשת לבעלים ב- 50% מהמגרשים.

2.בדיון לפניי ביום 18.7.2017, לובנו טענות המשיבים על כך שהתכנית, מכוחה מתבקש סעד הצהרתי, היא תכנית 119, הייתה בתוקף עובר לעריכת ההסכם משנת 1985, שכן היא פורסמה למתן תוקף כבר בשנת 1980, ועל פיה למגרשים ייעודים מסחריים; וכן טענת הסף כי התובענה התיישנה.

בתום הדיון קבעתי כי על ב"כ המבקשת להודיע עמדתו לגבי אופן המשך ההליכים, וככל שיבקש להותיר את המרצת הפתיחה במתכונת בה הוגשה, תינתן החלטה לעניין ההתיישנות.

3.בהמשך לדיון הוגשה בקשה להפסקת המרצת הפתיחה, היא הבקשה שלפניי.

נטען בה כי לאחר המתנה של 3 שנים למענה מטעם רשויות המדינה, רק במסגרת תשובת המשיבים נודעו למבקשת עובדות חדשות. נכתב בבקשה כי המבקשת שקלה את הדברים, בין היתר לנוכח דברי בית המשפט במהלך הדיון, והיא סבורה כי השלב המוקדם שבו מצויה התובענה, מצדיק את הפסקתה ומחיקתה.

המבקשת הוסיפה כי ככל שתחליט לפנות מחדש לבית המשפט, לנוכח המידע החדש, ייתכן שיהיה מקום לברר את התביעה בדרך של תובענה רגילה. לשיטת המבקשת, בידיה עילת תביעה מבוססת, אולם בנסיבות שנוצרו מתבקשת הפסקת התובענה. לשיטתה, הייתה הצדקה לנקוט בהליך מלכתחילה, ולו בשל העובדה כי הדבר הביא את המדינה להשיב למבקשת. נטען כי ההוצאות שהוציאה המדינה לגיבוש תשובתה היו מוצאות בכל מקרה אילו המדינה הייתה פועלת כדין ומשיבה למבקשת. לפיכך, ובשל אי מתן מענה מצד המדינה במשך 3 שנים, סבורה המבקשת כי אין הצדקה להטיל על המבקשת הוצאות.

4.המשיבות מתנגדות לבקשה וסבורות כי דינה של התובענה כולה לדחייה על הסף, ולחלופין, מחיקתה תוך חיוב המבקשת בהוצאות משמעותיות.

נטען כי כל מטרת הבקשה היא לייצר למבקשת יתרון דיוני ולשפר עמדות, וזאת לאחר שמיעת עמדתו האפריורית של המותב.