ה"פ 17277-05-15 דדון ואח' נ' אוליאל ואח'

1. המבקשים והמשיב הם בעלי זכויות במקרקעין הידועים כחלקות 233 ו-255 בגוש 3797 (להלן: "המקרקעין"), מכוח חוזה חכירה מיום 1.6.2009 שנחתם בינם לבין המשיבה 3. קודם לחתימת הסכם החכירה, ביום 9.1.05 נחתם בין המבקשים, המשיב והמשיבה 3 הסכם פיתוח. במקרקעין אלו פועל אולם שמחות בשם "שאטו".

המשיבים 1-2 הינם בני זוג לשעבר, אשר חתמו ביום 30.7.08 על הסכם גירושין. ביום 7.9.08 אושר ההסכם גירושין וניתן לו תוקף של פסק דין. בסעיף 16(א) להסכם נקבע כי לצורך איזון כלל הנכסים ישלם המשיב למשיבה 2 סך של 1,000,000 ₪. להבטחת תשלום זה הוטל עיקול על זכויות המשיב במקרקעין כאשר המשיבה 2 התחייבה לבטל את העיקול עם קבלת הכספים לידיה. ביום 10.9.08 נרשם בספרי המשיבה 3 העיקול שהטילה המשיבה 2. המשיבה 2 לא פתחה תיק הוצאה לפועל לגביית סכום החוב ולשיטתה די לה בעיקול שנרשם בכדי להבטיח את תשלום החוב.

ביום 26.10.08 נחתם זכרון דברים בין המבקשים למשיב ובהמשך, ביום 21.7.09 נחתם הסכם מכר במסגרתו התחייב המשיב למכור למבקשים את מלוא זכויותיו במקרקעין.

2. המבקש הגיש תביעה לביטול ההסכם בטענה כי זה נחתם בכפייה תוך ניצול מצבו הנפשי ובאמצעות איומים מגורמים עברייניים ואלו המבקשים הגישו תביעה שכנגד בטענה כי המשיב הפר את ההסכם, בין היתר בכך שלא פעל להסרת צו עיקול על חלקו במקרקעין שהוטל על ידי המשיבה 2 (ת"א 3310-05-10). ביום 18.12.2014 דחה בית המשפט המחוזי (השופט פרופ' ע' גרוסקופף) את שתי התביעות. בפסק הדין נקבע כי ההסכם תקף ומחייב את הצדדים. בכל הקשור לעיקול שהוטל על ידי המשיבה נקבע כי דבר קיומו היה ידוע למבקשים , או אמור היה להיות ידוע עוד במועד חתימת זיכרון הדברים, ובוודאי בעת חתימת הסכם המכר. עוד נקבע כי על המשיב, מכוח חובת תום הלב בביצוע ההסכם, לסייע למבקשים להסיר את העיקול, בכדי לאפשר את השלמת רישום הזכויות על שם המבקשים.

המבקשים והמשיב הגישו ערעור על פסק הדין, 2 הערעורים נדחו ( פסק הדין המנומק הדוחה את ערעור המשיב צורף בהודעת המבקשים מהיום).

3. בין הצדדים התנהל הליך נוסף, כאשר המבקשים הגישו המרצת פתיחה (40395-02-10) במסגרתה עתרו לקבוע כי העיקול יבוטל או ייוחד לחלקו של המשיב. ביום 31.5.11, ולאחר שהמבקשים חזרו בהם מהעתירה להורות על ביטול העיקול, ניתן תוקף של פס"ד להחלטה מיום 21.11.10 לפיה העיקול לא ימנע רישום הזכויות במרשם המקרקעין בכפוף לכך שהעיקול ייוחד לחלקו של המשיב בלבד.

4. ביום 10.5.2015, הגישו המבקשים את המרצת פתיחה שבפני למתן צו עשה אשר יורה למשיבים 1-2 להסיר או לבטל את העיקול ולבצע כל פעולה נדרשת לשם השלמת רישום הזכויות במקרקעין על שם המבקשים אצל המשיבה 3 ובלשכת רישום המקרקעין. ביחד עם הבקשה הגישו המבקשים בקשה לסעד זמני המורה למשיבים לחתום על כל מסמך נדרש לשם הסרת העיקול בכפוף להפקדת בטוחות מתאימות. הבקשה נקבע לדיון בפני השופט שפסר. בפתח הדיון נטענה הטענה כי בית המשפט לענייני משפחה הוא המוסמך לדון בתובענה. ביום 4.8.15 התקבלה טענה זו והתביעה הועברה לבית המשפט לענייני משפחה בת"א. המבקשים הגישו ערעור על החלטה זו , ביום 4.1.16 התקבל הערעור.

5. ביום 28.3.16 התקיים דיון בהמרצת הפתיחה. ב"כ המבקשים הודיע כי המבקשים מוחקים את הסעד בדבר ביטול העיקול. בסיום הדיון קבעתי כי על המשיבה 2 להודיע מהו סכום החוב המדויק ולאחר מכן יודיעו המבקשים האם יש צורך במתן הוראות על פי הבקשה לסעד זמני. המשיבה 2 הודיעה כי סכום החוב עומד על 640,393 ₪.

6. בדיון שנערך ביום 30.5.16 הודיע המשיב כי הוא כופר בסכום החוב הנטען. עוד הוא טוען כי את שאלת גובה החוב יש לברר בבית משפט למשפחה שלו הסמכות להכריע בטענות מעין אלו.

6. המבקשים מציעים כי סכום החוב הנטען על ידי המשיבה 2 יופקד בקופת בית המשפט ולאחר מכן יבוטל העיקול. המבקשים מסבירים כי הם חוששים לשלם לידי המשיבה 2 את הסכום הנדרש על ידה במלואו שמא לבסוף תתקבל טענת המשיב כי סכום החוב נמוך וימצא כי הם שילמו כספים ביתר.

7. המשיבה 2 מתנגדת לבקשה זו. לדבריה יש להסיר את העיקול כנגד תשלום לידיה ולא כנגד הפקדת הסכום בלבד, מאחר והיא זכאית לקבל את הכסף לשימושה כתנאי למחיקת העיקול.

8. כאמור המשיבה 2 מטעמיה בחרה שלא לפתוח תיק הוצאה לפועל כנגד המשיב כך שעד היום לא התבררה טענת הפרעתי אותה מעלה החייב. משלא התבררה טענה זו אזי סכום החוב המדויק אותו על המבקשים לשלם לא ידוע ויש חשש כי אם ישולם לידיה מלוא החוב הנטען ישלמו המבקשים כספים ביתר. על כן נכונה טענתם כי יש לאפשר להם לשלם למשיבה 2 את סכום החוב אך להורות על הפקדתו בקופת בית המשפט ועל עיכוב כספים אלו עד אשר תתברר שאלת היקף החוב. הפקדת הכספים בקופת בית משפט בעבור המשיבה 2 תבטיח לה מחד קבלת הכספים עם סיום ברור טענת המשיב כי סכום החוב נמוך מזה הנטען, ותאפשר מאידך למבקשים לצמצם את נזקיהם בגין אי רישום הזכויות. המשיבה 2 טענה בדיון כי היא מובטחת מעצם הטלת העיקול ועל כן לא פתחה תיק הוצאה לפועל לגביית החוב , נראה כי אותו ביטחון יינתן לה באמצעות הפקדת הכספים בעבורה בקופת בית המשפט. ברי כי הותרת העיקול על כנו גורמת למבקשים נזק רב , מעמידה אותם בפני בעיות מימון (סעיף 22 לתצהיר המבקשים),ומביאה לפגיעה בזכויותיהם. על כן לטעמי יש לקבל את הבקשה.

9. יש לדחות את טענת המשיב 1 כי בית משפט למשפחה ידון בסוגיה זו; בית המשפט העליון אמר את דברו בסוגיה זו, טענות המשיב 1 נדחו ועל כן שאלת גובה החוב תתברר בבית משפט זה. אני דוחה גם את הטענה לפיה אין מקום לברר סוגיה זו בהמרצת פתיחה. המדובר בסוגיה פשוטה שאינה מורכבת ולא השתכנעתי כי הדיון בדרך זו יקפח את המשיב בדרך כלשהיא.

10. לאור האמור אני מקבלת את הבקשה ; המבקשים יפקידו את הסך של 640,393 ₪ בעבור המשיבה בקופת בית המשפט, ולאחר מכן תפעל המשיבה 2 לאלתר להסרת העיקול.

המשיב 1 יגיש תוך 30 יום תצהיר בעניין גובה החוב למשיבה 2. המשיבה 2 רשאית להגיש תצהיר מטעמה 30 יום לאחר מכן.

נקבע להוכחות ליום 17/11/16 שעה 9:00.