ה"פ 16031-01-15 אזוט ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

בקשה בהולה לעיכוב מימושה של דירת מגורים, שפורמלית אמורה להיות מפונה היום. המדובר בבקשה שהוגשה ביום ה' (8.1.15) בצהריים, והועברה בנסיבות שונות עד שהגיעה עתה לטיפולי, אף שאין בכך כדי להשפיע על תוצאותיה של הבקשה, שדינה להידחות. אנמק בקיצור יחסי בדוחק הזמנים.

1.מן הבקשה, שאינה מן הסדורות והמלאות, ניתן להבין כי למבקשים דירת מגורים באשדוד, ונושים רבים. המשיב, שלזכותו שעבוד על הדירה, פתח הליכי הוצל"פ ומונה כונס נכסים על הדירה, אולם לעת הזו דואגים המבקשים לשלם את חובם למשיב. לעומת זאת, לנושים אחרים כנראה אין המבקשים משלמים את חובם, ולפחות אחד מהם פועל להביא למכירת הדירה. ההליכים מתנהלים מזה שנתיים ימים בלשכת ההוצל"פ בתל אביב, ועד הנה לא הגיעו המבקשים לפתחו של בית המשפט, לפחות בהקשר הנוכחי.

2.מנספחי הבקשה עולה כי המבקשים עתרו ביום 1.1.15 ללשכת ההוצל"פ בדרישה לעכב את פינוי הדירה, הקבוע לעת הזו ליום 12.1.15, לאחר שכבר נדחה. זאת, בנימוק מרכזי שהסכם המשכנתא עם הבנק המשיב כלל ויתור שלא הוסבר למבקשים על זכותם לדיור חלוף בהתאם להוראת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, ולפיכך הוא בטל. כב' הרשם דניאל הורוביץ דחה בהחלטתו מאותו יום את הבקשה (נספח ב' לבקשה הנוכחית). הוא ציין כי מדובר בתיק הפתוח מזה שנתיים, וניתנו בו שלושה צווי פינוי במועדים שונים. "בנסיבות אלה", ציין כב' הרשם, "אני רואה טעם לפגם בכך שרק כיום 'נזכרו' החייבים לטעון שלא הוסברה להם משמעות הויתור על הגנות הדיור והסידור החלוף". הרשם הוסיף כי המבקשים שבו והגישו בקשות עד הנה, ולא טענו דבר וחצי דבר בעניין זה, אף שמדובר בטענה מהותית שהיה על המבקשים להעלות בהזדמנות הראשונה. עם זאת, הוסף, אין לרשם ההוצל"פ סמכות להורות על בטלות הסכם משכנתא אלא לבית המשפט סמכות זו. המבקשים בחרו לצטט חלק זה בלבד מן ההחלטה (תוך השמטת ראשיתה) בבקשה שלפניי, הבאה לבאר מדוע נדרש סיועו של בית המשפט דווקא.

3.התובענה שהגישו המבקשים עתה, נגד המשיב לבדו, היא לצו הקורא לבטלות הסעיף בהסכם המשכנתא שעניינו בהגנות הדיור והסידור החלוף. בגדרי תביעתם – הבקשה שלפניי, לצו שיורה על עיכוב המימוש, וזאת נוכח מצבם הקשה של המבקשים, ובנם הקטין והחולה. ניתן להבין, אף שהדבר לא נאמר, כי הכוונה היא שיינתן צו במעמד צד אחד תחילה – ולכך אידרש, כאשר בהמשך תתברר הבקשה לסעד זמני. המדובר בבקשה שהוגשה בחופזה, שעליה מצרים המבקשים עצמם, המבארים כי קיוו שבשלב זה יהיו כבר במצב שבו ישלימו את ההסדרים עם נושיהם, ולכן לא פנו לבית המשפט עד הנה.

4.המדובר בבקשה מכמירת לב. הנטייה הרגילה בכל הקשור למימוש דירות מגורים, קל וחומר במקרה בו החייבים הם קשי יום, הוא לעכב את המימוש. ועם זאת, בית המשפט ומערכת ההוצל"פ אינם כר לרעיונות חדשים של חייבים כיצד להביא פעם אחר פעם לעיכוב המימוש ולהתחמקות מתשלום לנושים, בכל פעם שצו פינוי קודם עוכב וצו חדש עומד בפתח. המקרה שלפנינו הוא מקרה שבו, חוששני, אין מקום לכך שבית המשפט יזדעק לסייע למבקשים, חרף מצוקתם המובנת. צו פינוי רודף צו פינוי, בקשת דחיה רודפת בקשת דחיה, ובכל פעם – כך ניתן להבין – מטעמים אחרים. טענת הדיור החלוף וגו' יכולות היו להיות ידועות למבקשים (המיוצגים זה מכבר בידי באת כוחם הנוכחית) לפני זמן ניכר, ולא הייתה כל סיבה להמנע מהעלאתן לפני בית המשפט כבר לפני שנתיים. דומה שמשכלו כל הקצין, תרו המבקשים אחרי דרך נוספת להביא לעיכוב המימוש, ומשמצאו מנסים הם להשתמש בה, ואם לא ברשויות ההוצל"פ, שקצו בעיכובים – אזי בבית המשפט. ההימנעות מהעלאת הטענה משך שנתיים, לרבות בבקשות קודמות לעיכוב פינוי (כך עולה מהחלטת כב' רשם ההוצל"פ), והעלאתה דווקא בעיתוי הנוכחי, רגע לפני הפינוי (הידוע למבקשים מאז יום 20.11.14) – בעייתית במיוחד. היעתרות לבקשה משמעותה מתן יד למשיכת הליכי הוצל"פ עד אין קץ, ומתן גושפנקה להתנהלות בעייתית של חייבים.

5.העובדה שהבקשה הוגשה רק נגד הבנק, אף היא אינה פשוטה. אמנם, הבנק הוא בעל המשכנתא, ומי שערך את ההסכם שסעיפים בו מבקשים המבקשים לבטל. אולם לדברי המבקשים עצמם, מי שפועל מזה זמן בהוצל"פ על מנת להביא למימוש הדירה איננו הבנק המשיב, כי אם אחד אורן עמוס כהן; ורשם ההוצל"פ כבר חיווה עמדתו בהחלטתו מיום 20.11.14 (שאז נקבע מועד הפינוי הנוכחי) כי הסדרת החוב לנושה המובטח אינה מונעת לפי דין את פעילות כונס הנכסים – האמון על טובת כלל הנושים – למימוש הנכס לבקשת נושים בלתי מובטחים. המבקשים פועלים אפוא בבית המשפט נגד המשיב המובטח, אך בקריאה להביא לעיכוב הליכי ההוצל"פ, כאשר כונס הנכסים, וממילא הצדדים המעוניינים האחרים במימוש הנכס, אינם צד לאותו הליך.

6.המסקנה מן האמור היא זו: עד כמה שמצב המבקשים מכמיר לב, הרי שכאשר חרף כל הארכות שניתנו למבקשים בידי רשויות ההוצל"פ לנסות להסדיר את חובותיהם מול נושיהם, אזי אין מקום לכך שבית המשפט ישמש כלי נוסף לעיכוב המימוש, ברגע האחרון ממש.

7.הבקשה לצו ארעי נדחית אפוא. בשים לב לכך שמן הבקשה עולה כי בדחיית הבקשה לצו במעמד צד אחד יש כדי לייתר את הצורך בבירור הבקשה במעמד הצדדים, ואף התובענה העיקרית, הרי שיודיעו המבקשים עד יום 19.1.15 אם יש מניעה להורות על מחיקתם של שני אלה, ללא צו להוצאות. המבקשים יידעו את המשיב ואת כונסת הנכסים בדבר בקשתם והחלטתי זו. למותר לציין שיש לקוות עדיין שיהיה בידי המבקשים להביא לייתור המימוש ולהסרת אימת המימוש, אולם הדבר בידיהם, ולא בידי בית המשפט.

תז"פ ליום 20.1.15.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ה, 12 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.