ברסלב נ' אלעד

לפני בקשה לנקיטת הליכי בזיון לפי פקודת בזיון בית משפט, זאת בהתייחס לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים (עש"א 11193-04-15).

1.הצדדים לסכסוך הם שכנים המחזיקים בדירות בבית משותף המונה 5 דירות הנמצא ברח' יערות 28 בחיפה ומזוהה כחלקה 106 בגוש 10785. המשיב הוא הבעלים והמחזיק בדירה הממוקמת בקומת קרקע בבית המשותף וצמודים לה שני מחסנים וחניה, ואילו המבקשת היא הבעלים של אחת משתי הדירות בקומה השניה , שלה צמודים מחסן וחניה.

2.בשנת 2008 ביקשו הצדדים לבנות תוספות בניה, כל אחד בדירתו, ולצורך כך הם הגישו בקשות לאישור תוספות בניה לוועדה המקומית לתכנון ובניה בחיפה. לשם הסדרת הנושא ביניהם חתמו הצדדים ביום 22.12.08 על הסכם, אשר מפרט את תוספות הבניה שכל אחד מהם רשאי לבצע. ההסכם כולל הוראות שונות לעניין הצורך בקבלת היתרי בניה, אי התחלה בביצוע עבודות הבניה על ידי אחד הצדדים במקרה שבקשתו של הצד האחר לקבלת היתר בניה תידחה ושימור זכויות הצדדים להתנגד לבקשות שמגיש הצד השני ולבניה שבכוונתו לבצע במקרה שהוועדה תאשר בקשה של אחד הצדדים ותדחה את בקשתו של הצד האחר. בהתאם להוראת סעיף 4 להסכם, פעל המשיב להרחבת דירתו בהתאם לנספח ה' להסכם, והיתר כאמור ניתן.

3. בכתב התביעה שהגישה המבקשת למפקחת על המקרקעין (280/13) היא טענה כי המשיב הפר את ההסכם שנכרת ביניהם ואת היתר הבניה שניתן לו, וביצע פעולות בניה בניגוד להיתר, תוך השתלטות על חלקים מהרכוש המשותף והפיכתו לחצר פרטית שלו. בנוסף טענה, כי בניגוד למוסכם ובניגוד להיתר הבניה הרס המשיב את שביל הכניסה המשותף לבית המשותף, ובמקום שביל רחב אשר משני עבריו אדמה בגובה פני המגרש, חפר המשיב ויצר מעין חצר פנימית פרטית הצמודה לדירה הנוספת שיצר. כתוצאה, הפך שביל הכניסה לשביל צר מן המופיע בתוכניות ובהיתר כשמצידו האחד (הצד הקרוב לדירת המשיב) בנוי קיר תומך.

זאת ועוד, המשיב, השתלט על השטח אשר נוצר בין השביל החדש שבנה ובין קירות דירתו, הפך אותו לחצר פרטית תוך ריצוף השטח, גידורו והקמת אלמנטים מבטון שאינם מופיעים בתוכניות הבקשה להיתר, תוך מניעת שימוש של יתר הדיירים באותו שטח. כמו כן השתלט המשיב על אזור המכונה "החלל האטום" שהינו חלק מהרכוש המשותף, וסיפח אותו לדירתו. המשיב אף הפך את המחסנים בקומת המרתף ליחידת דיור נוספת להשכרה, מבלי שהגיש בקשה לשינוי יעוד ומבלי לקבל היתר לשימוש שנעשה במחסנים.

פסה"ד של המפקחת מיום 26.2.15

4. בפסק הדין שניתן על ידה התייחסה כב' המפקחת לכל אחת מהפרות הבניה שטענה המבקשת ונתנה הוראות בהתאם. לעניין ההשתלטות על החלל האטום נקבע, כי המשיב הודה שסיפח שטח זה לדירתו, אולם נוכח התנגדות המערערת, הוא הסיג את קיר דירתו באופן שהחלל חזר למתחם הרכוש המשותף. על כן, לא ראתה כב' המפקחת צורך במתן צו אופרטיבי בעניין, אם כי ניתן על ידה צו המצהיר כי החלל האטום הוא רכוש משותף ואין למשיב זכות לספחו לדירתו.

5. לעניין ההשתלטות על חלק מהחצר שהיא בגדר רכוש משותף קבעה המפקחת, כי לא הייתה מחלוקת כי החצר כולה היא רכוש משותף, וכי המשיב יצר לעצמו בתוך חלק מהרכוש המשותף חצר פרטית, שכלל פיתוח גינוני שאין לו ביטוי בתוכנית הבקשה להיתר, שאושרה על ידי הוועדה ושלפיה ניתן ההיתר. המפקחת הוסיפה , כי הותרת המעקות והקירות כפי שהם בנויים היום הופכים את החצר שיצר המשיב לבלתי עבירה. נוכח ממצאים אלה הורתה המפקחת למשיב ליצור "נתיב מעבר שרוחבו לפחות 80 ס"מ נטול צמחיה ואשר נותן מענה להפרשי הגבוה, אפשר בדמות מהלכי מדרגות או דרך אחרת ובלבד שתהייה נטולת סיכונים למשתמש בה" (סעיף 8 "ה" לפסק הדין).

6.לעניין שביל הכניסה קבעה המפקחת, כי התשריט אינו מפורט דיו, אינו מדגים בבהירות את השינויים הטופוגרפיים שיחולו בחזית הדרומית, אינו מאזכר תוואי גישה, אינו מדגים קירות תומכים או גובהם. לשיטתה של המפקחת, אין זה סביר להותיר את נתיב הכניסה לבית המשותף בצמוד לתוספת הבניה. המפקחת הוסיפה וקבעה, כי הסעד הכוללני שלפיו על המשיב לפנות את כל הגדרות, קירות, שערים, ריצוף ואלמנטים מבטון, ככל שהוא מתייחס לקיר התומך בחזית הדרומית ולרצועת הקרקע שנוצרה במרווח, אינו ריאלי.

נוכח האמור, חייבה כב' המפקחת את המשיב לבנות על חשבונו תוואי גישה חלופי לזה שהיה קיים עד לחדר המדרגות המשותף. עוד קבעה המפקחת שככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה לעניין התוואי החדש, ימונה אדריכל לפי בקשת צד מעוניין, כאשר שכרו יחול על המשיב.

7. לעניין המחסנים קבעה כב' המפקחת, כי השימוש שנעשה במחסנים לצורך מגורים נעשה זה מכבר. על כן, דחתה כב' המפקחת את התביעה בנוגע לשימוש במחסנים, תוך ציון ההערה שאין בדחיית הסעד כשלעצמה כדי להקנות למשיב זכות לשנות תיאור או יעוד המחסנים בפנקס הבתים המשותפים.