ה"פ 15387-09-14 נוף ים תיכון בבית אורן בע"מ נ' רוזרה בע"מ ואח'

לפניי המרצת פתיחה, במסגרתה עותרת המבקשת כי בית המשפט יצהיר, בין היתר, כי כספים המוחזקים בנאמנות במסגרת הסכם מכר שנערך בין המבקשת לבין המשיבה מספר 2, אינם ניתנים לעיקול על ידי המשיבה מספר 1, אלא לאחר ובכפוף למילוי כל התחייבויות המשיבה 2 כלפי המבקשת בהתאם להסכם המכר.

רקע

בשנת 2007, נחתם הסכם בין המבקשת (להלן: "הרוכשת") ולבין המשיבה מס' 2 (להלן: "המוכרת"), לפיו מוכרת המשיבה 2 למבקשת נכס מקרקעין המצוי בנתניה. לאחר מכן נחתמו מספר תוספות להסכם המכר ולרבות תוספת מיום 14.3.08, שעוד אתייחס אליה בהמשך פסק הדין.

לצורך הבטחת ביצוע תשלומים והתחייבויות, של המוכרת, כלפי הרוכשת, בהתאם להסכם המכר, הופקדה יתרת תמורת המכר בנאמנות אצל המשיבים 3 ו-4 (להלן: "הנאמנים").

בחודש ינואר 2014 ניתן פס"ד לטובת המשיבה 1 וכנגד המוכרת, שלפיו על המוכרת לשלם למשיבה 1 סכומים העולים כדי מאות אלפי שקלים. המשיבה 1 פתחה תיק הוצל"פ לגביית פסק הדין כנגד המוכרת. ביום 29.4.14, ניתנה החלטת כבוד הרשמת שהוצל"פ, לפיה הוטל עיקול על זכויות המוכרת אצל הנאמנים.

כתוצאה מכך, הגישה הרוכשת את תביעתה דנא, לקבלת הצהרה כי הכספים שנותרו אצל הנאמנים, לא ניתנים לעיקול וכי למוכרת אין עדיין זכויות כלשהן בכספים הנ"ל וכי האחרונה תהא זכאית לקבלת יתרת הכספים הנ"ל אך ורק לאחר שתמלא אחר כל התחייבויותיה לפי הסכם המכר.

הרוכשת טוענת כי הכספים שמוחזקים בנאמנות אינם שייכים למוכרת, כי הכספים הועברו לידי הנאמנים על מנת להבטיח כי כספים אלה לא יועברו לידי המוכרת וכי ישמשו לתשלום התחייבויות המוכרת לפי הסכם המכר ורק יתרתם, ככל שתהיה לאחר ביצוע כל התשלומים וההתחייבות של האחרונה לפי ההסכם, יועברו אליה.

לפי טענת הרוכשת, נכון למועד הגשת תביעתה דנא, המוכרת אינה זכאית לתשלום כלשהוא מתוך כספי הנאמנות וגם לא צפוי כי תהא זכאית לתשלום כזה, וזאת לנוכח כספים שמוחזקים בנאמנות מצד אחד והתשלומים הצפויים שחלים על המוכרת לפי ההסכם, שעולים על כספי הנאמנות הנ"ל.

כך למשל טוענת הרוכשת כי ביום 3/8/14, שלח מנהל מקרקעי ישראל מכתב אל המוכרת, על פיו היא צריכה לשלם למנהל מעל 3 מיליון ₪ בגין הסדרת השימוש במבנה, אותה רכשה הרוכשת מהמוכרת. סכום זה עולה על הסכום שמוחזק בנאמנות ותשלומו לפי טענת המבקשת הנו תנאי להעברת הרישום בממכר על שם הרוכשת.

המשיבה 1 מנגד טוענת בתגובה להמרצת הפתיחה, כי החוב למנהל הנזכר במכתב הנ"ל, אינו מוזכר בהסכם המכר, כחוב שעל המוכרת לשלם, כי קיים דין קדימה לחוב שחייבת המוכרת למשיבה 1, לעומת החובות שהיא חייבת לשלם לפי הסכם המכר, כי התוספת להסכם המכר, ובכלל זה התנהלות הרוכשת והמוכרת, עולים כדי ניסיון שלא בתום לב, למנוע מהמשיבה 1 להיפרע מאת המוכרת באמצעות קנוניה. בדיון שהתקיים היום נחקרו המצהירים מטעם הצדדים ונשמעו סיכומים בעל פה.

דיון

בדיון המקדמי שנערך ביום 31.12.14, ציין בא כוח המבקשת כי הסכום שנמצא בידי הנאמנים על פי אישור שאחד הנאמנים שלח, הינו בגובה של 421,736 ₪, נכון ליום 20.5.14.

בתום הדיון, חייבתי את הנאמנים להמציא תוך 7 ימים לצדדים ולבית המשפט צילום של דף החשבון במועד הטלת העיקול על מנת שניתן יהא לדעת כמה כספים בדיוק היו מופקדים בחשבון הנאמנות במועד הטלת העיקול.

מסמך כזה לא הועבר לבית המשפט, אולם לא שמעתי כל טענה לעניין זה מפיו של בא כוח המשיבה 1, כך שאני מניח שאין מחלוקת שכספי הנאמנות עולים כדי הסכום שצוין לעיל על ידי בא כוח המבקשת במהלך הדיון.

ממילא, החוב הנטען של המוכרת, כלפי המנהל, מגיע לסכום גבוה בהרבה, והמחלוקת העיקרית הינה האם חוב כאמור, מהווה חלק מהתחייבויות המוכרת לפי ההסכם אם לאו, כך שהיעדר ידיעה ביחס לסכום המדויק שהוחזק בנאמנות, בעת הטלת העיקול, ביום 29.4.14, מועד מאוד סמוך למועד האישור הנזכר לעיל, אינו משפיע על ההכרעות בתיק זה.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולחומר שלפניי, אני סבור שיש לקבל את התביעה ולדחות את טענות המשיבה 1 וזאת בראש ובראשונה בשל העובדה שכספי הנאמנות אינם שייכים עדיין למוכרת וטרם נתגבשה כל חבות להעברת הכספים לידיה.

על פי סעיף 3ב' (3) להסכם המכר (נספח ג' לבקשה), נקבע כי ניתנות הוראות בלתי חוזרות לנאמנים לשלם מתוך פיקדון הנאמנות בין היתר (ההדגשה בקו שלי-י.ד.): ".. כל יתרת חוב בגין תשלומי החובה החלים על המוכרת בקשר עם מכירת והעברת הזכויות בממכר לרבות למס שבח מקרקעין, מס מכירה, עירייה, ועדה מקומית וכל תשלום שידרוש המנהל – ככל שידרוש – לשם העברת הזכויות בממכר על שם הרוכשת",

בסעיף 4 להסכם, שכותרתו "מיסים ותשלומי חובה", נקבע בסעיף קטן ד' הוראה דומה: "כל התשלומים מכל סוג ומין שיידרשו על ידי המנהל כתנאי להעברת זכויות החכירה, על שם הרוכשת יחולו וישולמו על ידי המוכרת וחשבונה".