ה"פ 12748-03-16 - פסקדין

המבקשות התקשרו עם המשיב, כל אחת בנפרד, בהסכם מיום 18.3.15, שכותרתו "הסכם זכיינות".

תכלית ההתקשרות הייתה להסדיר הכשרתן של המבקשות כ"מנטור עסקי" מטעם המשיב, לפי שיטה שהוא פיתח ללווי עסקים וקידומם, כאשר המשיב עתיד להפנות אליהן לקוחות שיסתייעו בשירותיהן, והתמורה תחולק בין המשיב, כיזם וכהוגה השיטה, לבין המבקשות, הזכייניות, בשיעור שנקבע בהסכם.

משסבר המשיב, בנסיבות שאינן צריכות להליך הנוכחי, שהמבקשות מפרות את הוראות ההסכם, הוא הפעיל את מנגנון הבוררות הקבוע בסעיף 17 שם, והמוסד לבוררות של לשכת עורכי הדין מינה בורר לדון, בנפרד, בשני הסכסוכים שבהם התבקשה הכרעה, כלומר - לברור בין המשיב לבין כל אחת מהמבקשות.

בהמרצת הפתיחה, נשוא פס"ד זה, התבקש סעד הצהרתי ולפיו תניית הבוררות, בהסכמים שעליהם חתמו המבקשות, בטלה, בהיות תניה זו "תנאי מקפח", לפי חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "החוק").

המשיב הקדים וטען, כי כלל אין מדובר בחוזה אחיד הכפוף להוראות החוק. טענה זו - אין בה ממש. החוק מגדיר "חוזה אחיד" בתור "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם". המשיב אינו כופר בכך, שהסכם הזכיינות, על כל תנאיו, נוסח על ידו, על מנת לשמש בהתקשרות העתידית שבינו לבין מספר בלתי מוגדר מראש של מנטורים עסקיים שהוא יעסוק בהכשרתם, תהא זהותם אשר תהא. כמו-כן, משהציע המשיב למבקשות שההתקשרות עמו תהיה לפי החוזה שנוסח על ידו כאמור לעיל, עומד הוא בהגדרת "ספק" לפי סעיף 2 בחוק, והוא הדין במבקשות, שהן בגדר "לקוח", כמוגדר שם.

המשיב טען, כי אחדים מבעלי דברו, המנטורים המיועדים, ניהלו מו"מ אודות סעיפי ההסכם, ואף הביאו לשינויים ולכריתת הסכם, שנוסחו אינו זהה לזה שהוצג בפניהם תחילה. אין בכך לשנות מאפיונו של ההסכם שנכרת עם המבקשות, כחוזה אחיד. אף אם ביחס למתקשרים אחרים, הפך הנוסח המקורי לחוזה "אינדיבידואלי", שאיבד את אופיו המקורי בשל שינויים והתאמות בעקבות מו"מ שנוהל, הרי, אין זה המקרה בעניינן של המבקשות, שאין חולק שחתמו על נוסחו, כפי שנקבע בידי המשיב, כמקשה אחת, וללא כל שינוי.

מדובר, איפוא, בחוזה אחיד.

המבקשות מפנות לסעיף 4(8) לחוק, כפי שתוקן במסגרת תיקון 5 משנת 2014. התיקון נעשה בסעיף 4, הקובע "חזקת קיפוח" בנסיבות הנקובות שם. המשמעות היא שהנטל עובר אל כתפי הספק להוכיח שתנאי מסוים אינו מקפח. אם לא כן - יוגדר אותו תנאי כמקפח, ודינו ביטול או שינוי בידי ביהמ"ש, לפי סעיף 3 של החוק.

קודם לתיקון, נקבע בחוק, כי קיימת חזקת קיפוח ביחס ל"תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסויימות בערכאות משפטיות או להיזקק להליכי משפט אחרים, והכל למעט הסכם בוררות מקובל".

לאחר התיקון, הנוסח הוא: "תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסויימות בערכאות משפטיות, או הקובע כי כל סכסוך בין הספק והלקוח יידון בבוררות".

על פני הדברים, עסקינן ב"מהפך" של ממש. טרם התיקון - הסכם בוררות "מקובל" הוחרג במפורש מתחולת הפיסקה, וקיומו של הסכם כזה בחוזה אחיד, לא התפרש כשלילה או כהגבלה של זכות הלקוח לגשת לערכאות משפטיות. לאחר התיקון - נהפכו היוצרות לכאורה, וסעיף בוררות חוזי יוחזק כתנאי מקפח, כל עוד לא נסתרה החזקה, ודינו יהיה ביטול או שינוי.