ועד מקומי בית נקופה נ' בית נקופה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח' - פסקדין

1.החלטה במסגרת בקשה למתן צו מניעה זמני שנועד לאסור על המשיבה 1 פעולות בשטחים הציבוריים בבית נקופה, ובפרט בנוגע לשיפוץ הקומה העליונה בבניין הציבורי שביישוב (ואשר, ככל הנראה, שימש כמרפאה של קופת חולים עד לפני זמן מה).

2.דיון נערך ביום 8.3.17 וסופו בהחלטה שהורתה לצדדים להגיש אסמכתאות שילמדנו, ולו גם לכאורה, האם קיימת תשתית ראייתית מספקת למתן סעד כמבוקש.

3.אסמכתאות הוגשו על ידי הצדדים, כל צד כפי הבנתו, ועל בסיס זה תינתן החלטת בית המשפט במישור הארעי.

4.ואולם קודם שאשוב לבקשה לגופה, נמצא לתת ביטוי לתמונה הכללית שנגד עיני בית המשפט. למיטב ההערכה, בבית נקופה, ולא בשונה מיישובים נוספים לא מעטים, חל טשטוש תחומין רב בין האגודה השיתופית לבין הוועד המקומי. עצם ההנחה שעל הפרק שני בעלי דין שונים, לוקה, בנסיבותיו של יישוב מסוג זה, במידה יתרה של מלאכותיות, ולמעשה, על הפרק מחלוקת, אולי לגיטימית, אך ללא ספק מצערת, בין שתי קבוצות ביישוב כשהאחת טוענת בשם הוועד המקומי והאחרת בשם האגודה השיתופית. במאמר מוסגר אוסיף, שבהינתן, ואין לי ידיעה מלאה בנושא, ובשתי הקבוצות מצויים חברי האגודה השיתופית, ייתכן שטוב יעשו הצדדים אם יעבירו את האכסניה לבירור המחלוקות ביניהן לרשם האגודות השיתופיות, שזה תפקידו, וניסיונו במחלוקות בדיוק מסוג זה, לבטח, רב. אף סביר שימצאו שם המחלוקות את דרכן לסיום מהר הרבה יותר.

5.מעמד הועד המקומי ביישובים כגון דא, מוסדר בסעיפים 90 – 91ב לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), וסמכויותיו – בהמשך. סעיף 132 קובע את סמכויות הוועד המקומי וכי: "לועד המקומי יהיו בתחום הנהלתו כל סמכויות המועצה שבתחומה לפי סעיף 63 ככל שאצלה לו המועצה על פי החלטה ובהתאם לתנאים שנקבעו בה.. ככל שלא יהא בכך סתירה להחלטות המועצה שהודיעה עליהן לועד ולחוקי העזר שלה". ברם, אין בפניי טענה שהמועצה האזורית האצילה מסמכויותיה לועד המקומי, ויתר על כל זאת, ככל שהבניין נשוא המחלוקת אינו שייך למועצה, ולא נטען בפניי אחרת, ממילא לא יכלה המועצה לשקול כלל האצלת סמכויות ביחס אליו, לועד. ומעבר לכך יצוין שתפיסת המחוקק הינה שהועד המקומי יונק את זכויותיו, לפחות בחלקן, מהמועצה האזורית, וככל שאין בפני בית המשפט ראיה לכאורה שהבניין שייך למועצה, גם מכיוון זה מתחייבת המסקנה שאין לועד סמכויות עודפות ביחס לבניין זה. ולכל היותר רלוונטי במקצת גם סעיף 135 המאפשר לועד רכישה קבלה והחזקה של מקרקעין, אך, כאמור, אין ראיה לקבלה כאמור, וחשוב מכך שבעתיים, שאין בנמצא כל דין לפיו יש לוועד חזקה על נכסים שבשטח היישוב: אין לכך, זכר במי מבין סעיפי הצו. המשיבה 3, המועצה, שואפת כנראה לפשר, תקוותי שתצליח, אך אין לה מעמד ממשי במחלוקות בין הצדדים העיקריים: מתקשה אני לראות, כיצד למועצה האזורית, שתפקידיה שונים, מקום בהליך זה, בודאי משעה שאין בידה להצביע על האצלת סמכויות לועד המקומי או הענקה לו של סמכויות רלוונטיות בדרך אחרת.

ומכאן לשאלה הקונקרטית המונחת על שולחני עובר למתן החלטה זו, והיא האם יש תשתית ראייתית לקביעה, לכאורה, שהזכויות בשטחים הציבוריים בכלל, ובקומה העליונה בבניין הציבורי בפרט, שייכים לוועד המקומי או, שלפחות, ניתן לומר שיש לו זכות גוברת לקבל החלטות ביחס לשטחים אלה.

6.על יסוד משקלו המצטבר של האמור להלן, ותוך שאשוב ואתן ביטוי לטשטוש הרב בהגדרת גבולות הסמכות של הוועד המקומי אל מול ועד האגודה השיתופית, נדרשת המסקנה שלא היה בידי הוועד המקומי כדי ללמד על ראיות לכאורה שיהוו תשתית לסעד שנתבקש.

א.תחילת אתן ביטוי להנחות היסוד עליהן בחרתי להתבסס, לפיהן, על הזכויות בקרקע ניתן ללמוד, או ממסמכים שמקורם בבעלת הזכויות הבסיסית, רשות מקרקעי ישראל, או מהחלטות רלוונטיות, ככל שנתקבלו, על ידי גורם מוסמך (כגון החלטות ועד האגודה השיתופית, המועצה האזורית, וכיו"ב).

ב.אולי החשוב שבמסמכים הינו נספח א' להודעת רשות מקרקעי ישראל - הסכם מיום 11.7.2016 שנחתם בין הרשות לבין המשיבה 1, לפיו – האגודה השיתופית היא בת הרשות בקרקע.