בית אבות לאנוסי משהד בישראל בע"מ נ' ק' ואח'

בפני בקשה שהגישה המבקשת שעניינה, מתן צו יציאה כנגד המשיבה 1 שבמסגרתו יורה בית המשפט למשיבה 1, לצאת משטח המבקשת למקום שהיה חלופי, וזאת בהתאם לסעיף 8 (א) לחוק לניהול מוסדות (מקרים מיוחדים), התשי"ב -1952(להלן: "החוק" ).

טענות המבקשת בבקשתה 

1. המבקשת (להלן גם- בית האבות) הינה בית אבות בו מתגוררת אוכלוסיה מבוגרת, אשר להם יכולת תפקוד עצמאית. המשיבה 1 הינה אחת מדרות בית האבות.

2. המשיבה 1 ילידת 1942, מתגוררת בבית האבות מיום 27.8.14. המשיבה 1 הינה עצמאית בתפקודה אך סובלת מהפרעות אישיות, סכרת, יתר לחץ דם, ליפידמיה, נפילות חוזרות ללא איבוד הכרה ובריחת שתן.

3. מאז כניסתה התקשתה המשיבה 1 להשתלב אצל המבקשת. התנהגותה מאופיינת בין היתר, באגירת חפצים בחדרה, אי שיתוף פעולה עם הצוות, אי ציות לכללי המוסד, הטלת שתן במרחב הציבורי בבית האבות, סירוב להשתמש במוצרי ספיגה, אי נטילת תרופות באופן מסודר, גניבת ציוד של דיירים אחרים, אינה שומרת על היגיינה, קללות ניבולי פה, עימותים עם דיירים ועם הצוות.

4. המשיבה 1 אינה מודעת להתנהגותה, ובמהלך בירורים עם אנשי הצוות מגיבה בכעס ומשמיעה איומים אובדניים. המשיבה 1 מסרבת לשפר התנהגותה ולקבל את כללי המקום. יחד עם זאת, היא אינה מוכנה לקבל כל אפשרות אחרת מלבד הישארותה אצל המבקשת. המשיבה 1 הודיעה כי אם היא תוצא משטח המבקש היא תעבור לגור ברחוב.

5. בתאריך 26.5.16 ולאחר שהתנהגות המשיבה 1 לא השתפרה, והדבר גרם להפרעה ניכרת לניהול בית האבות ולמטרד לשאר הדיירים, ובהנחיית הפיקוח על המעונות, נערכה למשיבה 1 ועדת קבלה מחודשת לאחריה הודיעה המבקשת למשיבה 1 על סיום שהותה בבית האבות ועל אפשרותה לערער על ההחלטה. המשיבה 1 לא ערערה, אך הודיעה כי היא מסרבת לעזוב את המקום.

6. בתאריך 11.9.16 נמסר למשיבה 1 מכתב מאת המבקשת, המודיע לה על סיום שהותה ועל תאריך עזיבתה הצפוי ביום 26.9.16.

7. המשיבה 2 ניסתה לסייע למבקשת בהתנהלות מול המשיבה 1, אך ללא הועיל. בניסיון לפתור את הבעיה, פנתה המשיבה 2 לבתה היחידה של המשיבה 1 על מנת שתבדוק האם תוכל המשיבה 1 להתגורר עמה בקהילה, אך מהתסקיר עולה כי בתה השיבה בשלילה.