ה"פ 11441-11-15 קופלביץ נ' חיון ואח'

לפניי בקשת המבקש לביטול פסק דין, שניתן כנגדו ביום 17.4.2016, מאחר שלא הוגש כתב תשובה מטעמו.

1. המשיבה הגישה ביום 5.11.15 תובענה בדרך של המרצת פתיחה במסגרתה התבקש בית המשפט להורות, בין היתר, על ביטולו של הסכם מכר שנערך ביום 19.1.93 בין בעלה המנוח (להלן: "מר קופלביץ'") לבין המבקש בקשר למגרש הידוע כגוש 6606 חלקה 142, אשר רשום בלשכת רישום מקרקעין נתניה, וכן למחוק הערת אזהרה הרשומה לטובת המבקש על זכויות המשיבה ומר קופלביץ' במגרש.

2. ביום 24.2.16 הוגשה על ידי המשיבה בקשה להתיר תחליף המצאה של ההזמנה וכתב התביעה לידי המבקש בהתאם לתקנה 498 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), ובהחלטה מיום 25.2.16 הותרה ההמצאה בדרך של הדבקה על דלת המבקש בכפוף להגשת תצהיר המוסר (מתמחה ממשרד ב"כ המשיבה) ותמונות המתעדות את ההמצאה כאמור. משפעלה המשיבה בהתאם להחלטתו, קבע בית המשפט בפסק דינו מיום 10.4.16, כי משבוצעה המצאה כדין ובחלוף המועד להגשת כתב הגנה, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה (להלן: "פסק הדין").

3. ביום 20.10.16 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. לטענת המבקש, פסק הדין מעולם לא הומצא לו, וכי הוא למד לראשונה על קיומו של ההליך נגדו רק ביום 11.9.16 עת פנה ללשכת רישום המקרקעין בנתניה על מנת להבין כיצד נמחקה הערת האזהרה שהייתה רשומה לזכותו על המקרקעין.

   לשיטת המבקש המדובר במקרה בו יש לבטל את פסק הדין, שניתן במעמד צד אחד, ולא לחסום ממנו לבוא יומו בפני בית המשפט ולממש את זכותו החוקתית להשמיע טענותיו, וזאת על מנת להציל את הנכס שרכש בתמורה מלאה לפני למעלה מ-20 שנה.

   בראש ובראשונה נטען בבקשה, כי אין עניינינו בזלזול בהליך המשפטי המצדיק את הותרת פסק הדין על כנו, אלא באי ידיעה על הגשת כתב התביעה. לטענת המבקש, המרצת הפתיחה לא הונחה בפתח ביתו כפי שנטען, ומאחר שלא היה מודע להליך שהתנהל נגדו, לא עלה בידו להתגונן. כן העלה המבקש סברה, כי ייתכן שהמתמחה מטעם ב"כ המשיבה הגיעה לבנין המגורים ויצרה קשר עם בנו ששהה בבית באותו הזמן, אך האחרון לא פתח את הדלת, מאחר שלא הבין במה מדובר. את אי צירופו של תצהיר תמיכה באמור נימק המבקש בכך שאין המדובר בעובדה, אלא בהשערה בלבד, וממילא אין בידו של הבן לזכור אירועים שוליים לפני למעלה מחצי שנה.

   המבקש שב והדגיש, כי אף אם ייקבע, כי התרשל בהתנהלותו בדבר אי הגשת תשובה להמרצת הפתיחה, הרי שדי יהיה בפסיקת הוצאות, משום שבהתאם להלכה המעוגנת בבית המשפט העליון מימים ימימה, אי עמידה בתנאי זה נופלת בחשיבותה לעומת צליחת התנאי העיקרי שבית המשפט יבחן עת החלטתו האם להותיר את פסק הדין על כנו, והוא – סיכויי ההצלחה של הנתבע באם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן.

   ובעניינינו, לדידו של המבקש – בשעה שהמשיבה טוענת, כי לא שולמה לה תמורה עבור מכירת הנכס, ולא מביאה ולו מסמך אחד לתמיכה בטענות התמוהות, כך נטען, ובעל פה, הרי שהמבקש הציג בפני בית המשפט, בין היתר, שלושה מסמכים מזמן אמת ( לפני למעלה מ-20 שנה): האחד, הסכם המכר בין מר קופלביץ' למבקש, ובגדרו נכתב מפורשות, כי התמורה עבור הנכס שולמה במלואה, השני – בקשה מיום 30.4.95, שעליה חתומה, בין היתר, המשיבה, לרישום הערת אזהרה על שם המבקש, והשלישי – הצהרת המשיבה מיום 30.4.95, כי היא מעבירה את חלקה במקרקעין, ללא תמורה, למר קופלביץ' , וכי היא מסכימה לרישום הערת אזהרה לטובת המבקש ולהעברת הזכויות במקרקעין על שמו.

4. המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה לביטול פסק דין בטענה, כי המבקש זלזל והתעלם מדעת מההליך המשפטי. כעולה מהתגובה כאמור, השערתו, כי ייתכן שבנו ענה באינטרקום למתמחה שבאה למסור את כתב הבי דין – אינה אלא התחמקות, ולא מן הנמנע שהמבקש לא הגיש תצהיר תומך מאת בנו ואף לא ציין מהו גילו.

   באשר לסיכויי הבקשה טענה המשיבה, כי היא זכאית להירשם כבעלת מלוא זכויות הבעלות בנכס מכוח צו ירושה של מר קופלביץ', וכי הסכמתה למכירת המקרקעין לידי המשיב ניתנה בתנאי, שמלוא התמורה שתתקבל בגינו תשולם על ידי המבקש ישירות לידיה, ואולם תשלום זה מעולם לא הועבר לידיה. כן ציינה, כי בחלוף השנים – ניסתה לאתר את המבקש פעם אחר פעם ושלחה מכתבים מטעם באי כוחה, שבהם נדרש המבקש למחוק את הערת האזהרה, אך עקבותיו נעלמו והמכתבים לא נענו.

   הוסיפה המשיבה וטענה, כי רישום הזכויות על המקרקעין מעולם לא הושלם והחזקה לא נמסרה לידי המבקש, ודי באמור כדי להצביע על ביטול כל הסכם בדרך של התנהגות.

5. בתשובתו לתגובה, טען המבקש, כי אין בידי המשיבה ולו מסמך אחד המלמד על התחייבותו לשלם לה כספים, וכי גם עיון במכתבים שנשלחו אליו לאורך השנים לא נטען, כי לא שולמה התמורה עבור המקרקעין.