ה"פ 11415-02-15 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' שירותי בריאות כללית

1.בפניי בקשה לסילוק על הסף שהגישה שירותי בריאות כללית (להלן: "כללית"), בטענה כי המרצת הפתיחה שהגישה הסתדרות העובדים הכללית (להלן: "ההסתדרות") בה עתרה לסעד הצהרתי מתייתרת לאור החלטתי מיום 13.4.2015, וכן לאור החלטת ביהמ"ש העליון מיום 11.11.2015 (רע"א 3284/15), בה נדחתה הבר"ע. למען הסדר הטוען אחזור תחילה בקצרה על עיקרי העובדות.

2.ביום 1.1.1995 נכנס לתוקפו חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, אשר קבע, בין היתר, כי על קופות החולים להגיש תקנון לאישור שר הבריאות עד ליום 1.3.1997. בפועל לא הגישה כללית תקנון חדש לאישור השר עד תום המועד הנ"ל, ומאז פעלה הכללית על פי הוראה שניתנה על ידי שר הבריאות דאז, המתירה לקופות החולים להמשיך ולפעול באופן מוגבל על פי התקנון הקיים, לשם תפעולן השוטף.

בשנת 2012, בעקבות החלטה שקיבלו מוסדות הכללית לגבי שינוי אופן פעילותם וסמכויותיהם, החלה הכללית בגיבוש טיוטת תקנון חדש.

3.ביום 8.2.2015 אישרה מועצת שירותי בריאות הכללית את טיוטת התקנון החדש, לקראת העברת הטיוטה לאישור השר. לאחר אישור טיוטת התקנון, הגישה ההסתדרות ביום 2.3.15 את המרצת הפתיחה נשוא הדיון, במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר כי על ההסתדרות להימנע מקבלת התקנון, מיישומו, ומהעברתו אל השר, וזאת עד לאישור התקנון על ידי מוסדות ההסתדרות, בהתאם להוראת סעיף 181 לתקנון הקיים. עוד עותרת ההסתדרות להצהיר כי אישור התקנון נעשה שלא בסמכות, שכן הוא נעשה שלא על ידי המוסדות המוסמכים לכך - שהם הוועד המפקח הארצי, ולא מועצת קופת החולים.

4.במקביל להגשת המרצת הפתיחה, הגישה ההסתדרות בקשה לצו מניעה זמני, שיאסור על כללית להעביר את התקנון המוצע לאישור שר הבריאות.

5.ביום 13.4.2015 לאחר שהתקיים דיון בפניי, דחיתי את בקשת ההסתדרות ליתן את צו המניעה הזמני המבוקש, תוך שקבעתי כי: "..השר הוא הגורם המוסמך להכריע בדבר שינויי התקנון, וכי מקומן של העלאת השגותיה של ההסתדרות בבקשה דנן, הוא בפני השר, שהוא הגורם המוסמך על פי דין לדון בהן" (פסקה 11 להחלטה).

6. ביום 12.5.2015 הגישה ההסתדרות בקשת רשות ערעור על החלטה זו לביהמ"ש העליון.

במקביל פנו הצדדים בבקשות שונות בעניין המשך ההליך, כאשר ביום 9.9.2015 הוריתי כי החלטה בעניין המשך ההליכים בתיק תינתן לאחר הכרעת בית המשפט העליון בבר"ע.

ביום 11.11.2015 דחה בית המשפט העליון (כב' השופט סולברג) את הבר"ע, וקבע כדלקמן:

"8. החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת בעיקרה על הטענה כי משרד הבריאות הוא האכסניה המתאימה והראויה לבירור המחלוקת שבין ההסתדרות לכללית, וכי לשר הבריאות נתונה הסמכות לדון בעניין... מכל מקום, ומבלי לנקוט עמדה, אף אם הייתי מניח כי הסמכות לדון בעניין נתונה לבית המשפט האזרחי, אזי בחינת השיקולים הצריכים לעניין מובילה למסקנה כי אין מקום להענקת הסעד הזמני המבוקש".