ה"פ 11353-01-16 רוחאנא נ' עאמר ואח'

זו בקשה שהוגשה כ-"בקשה בהולה ביותר למתן צווי מניעה זמניים במעמד צד אחד", לפיה התבקשו צווים המונעים מעשיית דיספוזיציה בדירת מגורים שנמכרה על ידי המבקשת למשיב 1, למנוע מהמשיבים 1,2 לבצע פעולות בכל סכום המצוי בידיהם בקשר למקרקעין, למנוע מהמשיב 2 להשתמש בכל יפוי כח שנחתם לטובתו, להורות למשיב 2 להשלים ולהגיש את הבקשה לביטול העיסקה ולדווח עליה. בבקשה המקורית התבקשו צווים גם כנגד רשם המקרקעין ומיסוי מקרקעין חיפה, אף שהם הוכתרו בכינוי "נתבעים פורמלים", אך לבקשת המבקשת נמחקה התביעה כנגדם, וממילא אין לתת נגדם צו זמני כאשר אין שום תביעה עיקרית נגדם.

הבקשה מבוססת על הטענות שההסכם שנחתם בין המבקשת למשיב 1, באמצעות המשיב 2, אינו משקף את המוסכם, הן בשל כך שננקב בו סכום התמורה 120,000 ₪, כאשר הסכום שהוסכם הוא 180,000 ₪, והן בשל כך שעל פיו על המבקשת לשלם את מס השבח החל על המכירה. לטענת המבקשת, משנדרשה לשלם מס שבח בסכום של 149,000 ₪, הסכימה עם המשיב 2 על ביטול העיסקה, וחתמה ביום 11.9.14 על תצהירים בפניו, שהוא התחייב להגיש תוך 7 ימים מיום החתימה אך הדבר לא נעשה. בבוא הימים ננקטו הליכי גבייה כנגד המבקשת, וביום 27.10.15 דרשה מהמשיב 2 להשלים את העיסקה, והסתבר לה לאחר צילום המסמכים ממיסוי מקרקעין, שהמשיב 2 לא שיתף פעולה עם משרדי המיסוי.

התביעה העיקרית היא לקבוע שהסכם המכר בוטל ביום 11.9.14. אם תצליח המבקשת בתביעתה, כך ייקבע בפסק הדין בתיק העיקרי. המבקשת מבקשת כעת לקבל צו מניעה זמני לפני הדיון בתביעה העיקרית. לצורך כך, עליה לעמוד בתנאים למתן צו מניעה זמני לפני ההכרעה בתביעה העיקרית. כבר עתה אומר שהמבקשת לא עמדה בתנאים אלה.

לעניין סיכויי התביעה, עברתי שוב ושוב על תצהירה של המבקשת בבקשה למתן צו זמני. לא נטען כלל על ידי המבקשת שהגיעה להסכמה עם המשיב 1 על ביטול העיסקה. כל שטענה הוא שהגיעה להסכמה עם המשיב 2. המשיב 2 הוא עורך דין המחזיק ביפוי כח מטעם המבקשת ואשר ערך את ההסכם בינה לבין המשיב 1. היה ידוע למבקשת שהמשיב 1 הוא הרוכש את המקרקעין ולא המשיב 2, כעולה הן מנוסח הסכם המכר מפברואר 2013, והן מסעיף 9 לתצהירה של המבקשת. אפילו לא נטען על ידי המבקשת, שהמשיב 2 הוא מיופה כח של המשיב 1 במסגרת עיסקה זו. על כן אין ראיה מספקת לכך שהמשיב 1 הסכים לבטל את הסכם המכר בינו לבין המבקשת, וסיכויי התביעה להצהיר שהסכם המכר בין המשיב 1 למבקשת בטל, נמוכים, על פי מה שהוכח בשלב זה של הדיון.

על המבקש צו מניעה זמני עד להכרעה בתביעה להראות שפעל למימוש זכויותיו הנטענות ללא שיהוי.

כאמור, טוענת המבקשת שהסכם המכר בוטל ביום 11.9.14, כאשר היא חתמה על תצהיר ביטול העיסקה בפני המשיב 2. לפי טענתה היה עליו להגיש את הביטול למס שבח מקרקעין בתוך 7 ימים. בבקשה ובתצהיר נטענו העובדות בצורה מעורפלת המוליכה למחשבה שרק סמוך ל-27.10.15 נודע למבקשת שהעיסקה לא בוטלה. ואולם, בחקירתה הנגדית של המבקשת הסתבר שהיא יודעת כבר מפברואר 2015 לפחות שהעיסקה לא בוטלה, על ידי הטלת עיקולים על חשבונה, ותשלום על חשבון מס שבח שנעשה ב-2.3.15. אין צורך שאעסוק בשיהוי מאז 27.10.15 עד הגשת הבקשה. על פי העובדות שהביאה המבקשת בפני בית המשפט במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני, לא נתנה כל הסבר לשיהוי זה של כשנה בהגשת הבקשה, שלבסוף הוגשה כבקשה בהולה שיש לתת בה צו במעמד צד אחד. בכך לא עמדה בחובה המוטלת על המבקש צו מניעה זמני.

לכך יש להוסיף את עניין מאזן הנוחיות, שבו טענה המבקשת דברים כלליים. מסתבר שנכס המקרקעין אינו רשום כלל על שם המבקשת, והוא מוחזק עדיין בידי המבקשת, ועל כן יתקשו המשיבים, אם ירצו, למכור את המקרקעין לקונה תם לב. בנסיבות אלה, לא הוכיחה המבקשת שמאזן הנוחיות נוטה לטובתה.

על פי כל האמור לעיל, ומשלא התקיימו התנאים לקבלת צו מניעה זמני, אני דוחה את הבקשה לצו מניעה זמני.

לעניין ההוצאות, על פי תקנה 512 (ב) יש להביא בחשבון את העובדה שלמרות הוראת בית המשפט שב"כ המבקשת יטען רק על פי עובדות שהוכחו, טען ב"כ המבקשת 3 פעמים על פי עובדות שלא הוכחו בפני בית המשפט.

המבקשת תשלם למשיב 1 הוצאות הבקשה בסך 9,330 ₪.