ה"פ 1080-94 ש. פרקש בע"מ נ' תל אביב-יפו

המבקשת, ש.פרקש בע"מ, מבקשת מבית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט ולאכוף על המשיבות, עיריית תל-אביב-יפו והועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב-יפו, את ביצוע ההסדר שקיבל תוקף של פסק דין בגדרי התובענה שבכותרת ביום 10.4.95. זאת, באמצעות הטלת קנס יומי משמעותי, אשר יהיה על המשיבות לשלם עד אשר הן תבצענה את התחייבויותיהן על פי ההסדר האמור.

1. רקע הדברים וההליכים

המבקשת, ש. פרקש בע"מ, הינה הבעלים של מקרקעין בשטח של 2,595 מ"ר, המצויים בדרך שלמה בתל אביב, הידועים גם כגוש 7052 חלקה 15 (להלן: המקרקעין). בתוך המקרקעין, בשטח של 536 מ"ר, פעל בעבר מוסך בשם "מוסך יהלום" ובו מבנים וגדר. שטח של 158 מ"ר, בחזית מוסך יהלום, הופקע בשנת 1983 על ידי העירייה, במסגרת תב"ע 6713.

המבקשת הגישה תובענה כנגד העירייה בקשר עם ההפקעה האמורה בגדרי ההליך שבכותרת ובין הצדדים הושג הסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 10.4.95. במסגרת ההסדר האמור, הוסכם על פינוי שטחים שונים, תשלום פיצויי הפקעה וכן על העתקת קיר ומרכזי חשמל ומים של המוסך, שמיקומם היה בשטח שהופקע, לשטח אחר על חשבון העירייה. כמו כן, התחייבו המשיבות לכך שתהיה גישה לרכב מוטורי מהכביש הקיים ומהכביש שייסלל אל המוסך. וכך באו לידי ביטוי ההתחייבויות הרלבנטיות לענייננו בהסדר הפשרה:

"7. העירייה תבנה על חשבונה תוך 60 יום ממסירת החזקה לגבי כל שטח מהמפורטים להלן- קיר בלוקים ושער ברזל הזהים לקיים, וזאת על גבול קו ההפקעה במותר מוסך יהלום.. וכן תזיז את חיבורי החשמל והמים הקיימים אל תוך שטח המוסך הנשאר בידי פרקש.."

8 (א) הועדה המקומית והעיריה מתחייבות לכך שתהיה גישה לרכב מוטורי בפניות ימניות מהכביש הקיים ומהכביש שיסלל אל מותר מוסך יהלום וכן יציאה מהמוסך אל הכביש בפניות ימניות וכל זה מהמשך רחוב אליפלט.

(ב) לא תתאפשר גישה לרכב מוטורי כאמור בסעיף קטן (א) דלעיל, מכל סיבה שהיא, תשלם העירייה לפרקש, לפי דרישת פרקש, בעד מותר המוסך יהלום פיצויים בסכום השווה ל- 302,400 דולר.. "

מאחר שהעירייה לא פעלה להעתקת מרכזי החשמל והמים ולבניית הקיר כפי שהתחייבה, הגישה המבקשת ביום 10.6.03 בקשה לבית משפט זה לפי פקודת ביזיון בית המשפט שבמסגרתה ביקשה לאכוף על המשיבות את ביצוע ההסדר. יוער, כי באותה עת הייתה קיימת יציאה לרכב מוטורי ימינה לרחוב אליפלט, כמתחייב. ביום 9.2.04 הורה כב' הנשיא דאז, א' גורן, על מחיקת הבקשה, תוך שמירת זכותה של המבקשת להגיש תביעה כספית מתאימה.

ביום 29.11.04 הגישה המבקשת תביעה לבית משפט השלום כנגד המשיבות בגין נזקיה הנטענים עקב הפרת ההסדר (ת"א 73092/04). בסופו של דבר, הגיעו הצדדים להבנות ובהתאם להסכמות הצדדים ניתן פסק-דין ביום 6.8.08, שבו נקבע, בין היתר, כי "היה ולא יבנה הקיר עד ליום 31.1.09 תחויב הנתבעת בתשלום חודשי בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ מיום 1.2.09 ועד לבניית הקיר.. הנתבעת תפעל לחיבור החשמל בנכס בהתאם להתחייבותה."

המבקשת טוענת, כי העירייה אכן שילמה לה סך של 3,000 ₪ לחודש החל מיום 1.2.09, אולם ביום 30.11.11 חדלה העירייה מתשלום הסכום האמור בטענה שבניית הקיר הסתיימה. זאת, אף שלא הותקן החשמל, כמתחייב. עוד נטען, כי היציאה ימינה לרכב מוטורי שהייתה קיימת לכיוון רחוב אליפלט בוטלה בינתיים, כך שכיום אין אפשרות יציאה ברכב. לאור זאת, הגישה המבקשת ביום 13.6.12 בקשה לביצוע פסק דין ללשכת ההוצאה לפועל, שבסופו של דבר נמחקה בהסכמה וביום 12.2.13 הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, היא הבקשה שלפני.

בתגובתה לבקשה טענה העירייה, בין היתר, כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית. בהקשר זה נטען, כי פסק הדין שניתן ביום 6.8.08 בגדרי ת"א 73092/04 שינה את ההסכמות של ההסדר הראשון מיום 10.4.95 וכי הוא סיכם באופן ממצה את מלוא ההסדרים וההתחייבויות שבין הצדדים. על פי הטענה, מאחר שפסק הדין ניתן על ידי בית משפט השלום, הסמכות העניינית לדון בבקשה לביזיון נתונה לבית משפט השלום. המבקשת, מצדה, טענה, כי הואיל וההסדר בין הצדדים קיבל תוקף של פסק דין בבית משפט זה והואיל ונושא הגישה לרכב מוטורי, שהינו חלק מהנושאים שבגינם הוגשה הבקשה, כלל לא נדון במסגרת ההליך שנדון לפני בית משפט השלום, הרי ברור הוא כי בית משפט זה הוא המוסמך לדון בבקשה.