אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דרי ואח' נ' כהן

דרי ואח' נ' כהן

תאריך פרסום : 09/06/2020 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום רמלה
25384-01-17
01/06/2020
בפני השופט:
זכריה ימיני

- נגד -
תובעים:
1. רונן דרי
2. שרון פרטוק דרי

נתבעים:
בן ציון כהן
פסק דין

 

 

תביעה לתשלום פיצוי מוסכם של 120,000 ₪ בגין הפרה יסודית של הסכם למכירת דירה בגין עיכוב בפינוי דירת מגורים ומסירת החזקה בה.

 

כללי:

בעלי הדין:

  1. התובעים הם בני זוג שרכשו את דירת המגורים של הנתבע, על פי חוזה מכר (להלן-"החוזה"). הדירה מצויה ברח' xxx בעיר מודיעין-מכבים רעות (להלן-"הדירה").

     

  2. הנתבע היה הבעלים הדירה, ומי חתם על החוזה למכירת הדירה לתובעים. בעת החתימה על החוזה, היה הנתבע מיוצג על ידי עו"ד רם וינוגרד שהינו בא כוחו בתיק (להלן- "עו"ד וינוגרד") אליו הגיע בהמלצת המתווך בעסקה זו מר יהונתן פסנטין (להלן- המתווך") וזאת לאחר שנקלע לחובות, ננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל, ובטרם נמכרה הדירה באמצעות כונס נכסים.

     

    הסכם המכר ומערכת היחסים בין הצדדים:

  3. ביום 3.4.16 נחתם הסכם המכר.

     

    בפרק ההצהרות נכתב, כי מונה לדירה כונס נכסים וכי בהתאם להחלטת רשם ההוצאה לפועל הותר לנתבע למכור הנכס בעצמו, בכפוף לאישור לשכת ההוצאה לפועל. נכתב כי הנתבע מבקש לפרוע באמצעות תמורת המכר חובותיו בתיקי ההוצאה לפועל הקיימים נגדו בעת עריכת ההסכם בהתאם לרשימה שצורפה לו ושהדירה משועבדת, בהתאם לנסח הטאבו שצורף גם הוא להסכם.

     

    בסעיף 2 להסכם התחייב הנתבע להעביר החזקה בדירה כשהיא נקייה מכל אדם וחפץ וחופשית מכל חוב או שעבוד.

     

    סעיף 6 קבע שהחזקה תימסר עד ליום 31.8.16 בכפוף לעמידת הקונה בהתחייבותו לשלם מלוא התמורה ובכפוף להחלטות רשם ההוצאה לפועל. כמו כן נקבע כי כספי התמורה ישמרו בחשבון נאמנות מיוחד לכיסוי חובות הנתבע לנושים בתיק האיחוד והוזכר מצבו הבריאותי הלקוי של הנתבע.

     

    בסעיף 5 נקבעה התמורה ומדרג התשלומים כדלהלן ;

    • 300,000 ₪ ישולמו בעת חתימת ההסכם ולאחר אישור ההסכם על ידי רשם ההוצאה לפועל והם ישמשו להתחיל ולפרוע את החוב לבנק הפועלים;

    • 300,000 ₪ נוספים יועברו 10 ימים לאחר מכן וישמשו לסילוק יתרת החוב בבנק הפועלים;

    • עד ליום 1.5.16 יועבר סך של 450,000 ₪ לסילוק יתרת החובות בהוצאה לפועל;

    • 150,000 ₪ אחרונים ישולמו עד ליום 31.8.16 כנגד מסירת החזקה בדירה.

       

      סעיף 18 קובע כי צד שיפר ההסכם הפרה יסודית, ישלם לצד המקיים את כל הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מההפרה או מאי קיום ההסכם. הצדדים העריכו שווי נזקים אלו כפיצוי קבוע ומוסכם מראש בסך 120,000 ₪.

       

      הוסכם שהפרה יסודית תחשב בין היתר בנוגע לתשלום הדירה, מסירת החזקה וסילוק החובות בהוצאה לפועל. עוד נקבע כי איחור של עד 14 יום בכל המועדים לביצוע לפי ההסכם לא ייחשב להפרה יסודית.

       

  4. ביום 1.5.16 לא העבירו התובעים התשלום השלישי. ביום 22.5.16 או בסמוך לו בהתאם למוצג נ/2ג' הועבר סך של 150,000 ₪ ובהתאם לנ/2ו' אישור אודות ביצוע העברה בנקאית הועברה יתרת הסכום ביום 29.6.16, לאחר שנרשמה משכנתא של הקונים על הנכס.

     

  5. בהתאם למוצגים נ/2ג' ונ/2ד' מכתבים ששלח ב"כ הנתבע לב"כ התובעים דאז עולה כי חרף העובדה שהחוב לבנק הפועלים שולם במלואו טרם הסיר הבנק את העיקולים וההערות אודות הנכס. עובדה זו מנעה מהרוכשים לרשום משכנתא על הנכס ולשלם את יתרת הסכום. מהמכתבים שכתב ב"כ הנתבע לב"כ התובעים דאז עלה, כי ב"כ הנתבע פעל להסרת ההערות, לרבות שליחת מכתבים בעניין וכי העיכוב נבע בשל הבירוקרטיה בבנק.

     

  6. ב"כ הנתבע טען כלפי הרוכשים כי מחיקת ההערות אינה מהווה תנאי בהסכם או תלות להעברת יתרת התמורה ולפיכך דרש לשלם למרשו פיצוי מוסכם בסך 60,000 ₪ ולדחות את מועד מסירת החזקה או לבטל את ההסכם ולהשיב להם את כספי התמורה.

     

  7. ביום 19.6.16 חתמו הצדדים על הסכם לפיצוי בפשרה ובהתאם לו ישולם לנתבע סך של 50,000 ₪ ומסירת החזקה תדחה ליום 1.11.16 וכי יתר סעיפי הסכם המכר יוותרו על כנם.

     

  8. לאחר שהסך 50,000 שקלים שולמו לנתבע בהתאם להסכם הפשרה, והגיע מועד מסירת החזקה ביקש הנתבע לדחות את המועד לאור מחלה.

     

  9. ביום 9.11.16 שלח ב"כ התובעים מכתב לב"כ הנתבע ובו כתב כי בהמשך לפנייתו במייל מיום 3.11.16 ובהמשך לשיחתם הטלפונית מאותו יום פנו מרשיו לנתבע על מנת להעביר את השיק הבנקאי על יתרת התשלום, ולקבל החזקה בדירה אך עקב מחלת הנתבע נדחה מועד הפינוי למועד שאינו ידוע. לפיכך ביקש ב"כ התובעים דאז לתאם מועד פינוי חדש בהתראה של יומיים מראש. עוד ציין כי ככל שלא יהיו אישורי עירייה ומס שבח לטאבו ביום המסירה ביקש להעביר התשלום בנאמנות בהתאם להוראות ההסכם וביקש להעביר אליו את כל המסמכים בנאמנות לצורך העברת הזכויות על שם מרשיו הקונים.

     

  10. לבסוף הועברה החזקה בדירה ביום 20.11.16, אך במחסן הדירה נותרו חפצים אשר פונו ביום 25.11.16.

     

  11. ביום 28.12.16 הופקד בחשבון התובעים סך של 4,000 ₪.

     

    טענות הצדדים:

  12. לטענת התובעים הנתבע איחר במסירת הדירה דבר המהווה הפרה יסודית של הסכם המכר ומזכה בפיצוי מוסכם של 120,000 ₪, וזאת בדומה להתעקשות הנתבע לקבל פיצוי מוסכם בגין איחור בתשלום, אשר נבע מעיכוב בקבלת המשכנתא. הנתבע הודיע באופן חד צדדי ביום אשר נקבע ליום הפינוי ומסירת החזקה כי הפינוי ייעשו ביום 13.1.19.

     

  13. ביום 13.1.16 שוב חל עיכוב לא מוסבר וקבלת החזקה נדחתה ליום 20.11.16. למעשה רק ביום 25.11.16 פונו כל חפצי התובע ממחסן הדירה. מכאן כי הנתבע איחר 20 או 25 ימים בפינוי הדירה והם עומדים הם על זכותם לקבל הפיצוי המוסכם.

     

  14. לטענת הנתבע הוא היה מוכן למסור החזקה בדירה כבר ביום 16.11.16 אך התובע ביקש לבצע את המסירה ביום 20.11.16. לטענתו פינוי המחסן המאוחר בוצע בהסכמת הצדדים ובהסכם נקבע שאיחור של עד 14 יום לא ייחשב כהפרה יסודית של ההסכם. לטענתם העבירו בדצמבר את הסך 4,000 ₪ המהווים שווי דמי שכירות חודשיים, למרות שהאיחור היה של יומיים בלבד. למעשה התובעים הם שלא שילמו הפרשי השכירות והארנונה לנתבע אשר שילם גם עבור החודשים נובמבר ודצמבר והם מי שמפרים ההסכם. התובעים הסתירו מבית המשפט כי קיבלו דמי שכירות עבור ימי האיחור, נוהגים בחוסר תום לב, לא נגרם להם כל נזק והפיצוי המתבקש אינו פרופורציונלי ומאחר ומדובר באיחור קל שנגרם עקב מצבו הנפשי של הנתבע ולאור התנהלות התובעים יש לדחות התביעה.

     

    התצהירים והעדויות:

  15. התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו בחקירה נגדית ;

    1. מתצהירו של התובע 1 עלה כי איחרו במועד התשלום השלישי לאור קשיים בקבלת משכנתא אשר נבעו מאי הסרת העיקולים שרבצו על הדירה. בעקבות איחור זה עמד התובע על זכותו לפיצוי ולאחר ויכוחים ותחנונים הסכים להתפשר על פיצוי בגובה 50,000 ₪ ודחיית מסירת הדירה ליום 1.11.16. בהתאם לכך נחתם הסכם לפיצוי בפשרה. ביום 31.10.16 נפגש עם נציגי המוכר לצורך קריאת מונים. ביום 1.11.16 הודיע הנתבע באמצעות נציגיו כי לא יוכל למסור הדירה בשל מצבו הבריאותי וכי הפינוי ייעשה ביום 13.11.16. ביום 13.11.16 סירב הנתבע לפנות הדירה בטענות שונות ומשונות והבטיח למסור את המפתח ביום 20.11.16. ביום 20.11.16 נמסר התשלום האחרון והוחלפה הבעלות בעירייה ובחשבונות החשמל והמים, אך עדיין נותרו בדירה חפצי הנתבע. רק ביום 25.11.16 פינה הנתבע לבסוף את כל חפציו מהמחסן ואת הפסולת שהותיר בדירה. פניות שנעשו לנתבע כדי לקבל את הפיצוי המוסכם סורבו. ביום 28.12.16 הופקד לפתע במפתיע בחשבונו סך של 4,000 ₪. סכום זה הופקד באופן חד צדדי ובלי להתייעץ עימם ואין בכך לפצות על הפרת החוזה. לא מדובר בדמי שכירות שכן לא נחתם שום הסכם.

      מחקירתו הנגדית עלה כי סרב לבקשת נציגי הנתבע להשכיר הדירה לנתבע. לא זכור לו אם קבלת 4,000 השקלים הוזכרה בכתב התביעה בסדר הדין המקוצר. הוא לא קיבל שום דרישה רשמית להשבת סכומי ארנונה, לו היו פונים אליו הוא היה מחזיר ומדובר בסך של כ-150 ₪ בלבד. בעת ביצוע העברת הזכויות בעירייה זכור לו שבדקו כי לא רובץ חוב על הנכס. העברת זכויות התשלום נעשתה ביום העברת הזכויות בנכס. כל העניינים הסידורים והתשלומים נעשו באמצעות עו"ד וינוגרד. זה לא נכון שהתקשרו אליו ביום 14.11.16 כדי שיקבל הדירה ביום 16.11.16. בתחילה נאמר לו שהפינוי יערך ביום 13.11.16, אך בהמשך אמר לו המתווך שהפינוי נדחה ליום 20.11.16. ביום זה הם נפגשו בדירה והחליטו לקבל המפתח למרות שהדירה לא הייתה פנויה מכל הציוד. רק ביום 25.11.16 הדירה פונתה. הוא הכחיש שהוא ביקש שהתאריך יהיה 20.11.16. בעת חתימת ההסכם ידעו על כך שעל הדירה רשומות הערות אזהרה ושהיא מצויה בכינוס נכסים. התשלום השלישי הועבר רק לאחר שעו"ד וינוגרד הסיר ההערות וניתן היה לרשום על הדירה משכנתא. את התשלומים העביר ישירות לבנקים עבור כיסוי החובות. עו"ד שטיין ייצג אותם עד להשלמת עסקת המכירה. 4,000 השקלים הופקדו לחשבונו לאחר שפנו לעו"ד וינוגרד בטענה שהייתה הפרת הסכם והם עומדים להגיש תביעה, וזאת מבלי להתייעץ עמו או שנערך הסכם כלשהו.

       

    2. תצהירה של התובעת 2 היה זהה לתצהיר התובע 1. מחקירתה הנגדית עלה שהיא נכחה רק בעת חתימת ההסכמים ועיקר הקשר היה עם בתובע 1 והיא לא מעורבת לגמרי.

       

  16. מטעם הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בחקירה נגדית המתווך. מתצהירו עלה שהנתבע פנה אליו וביקש למכור דירתו במהירות, שכן הייתה מצויה בכינוס נכסים. הוא המליץ לנתבע על עו"ד רם וינוגרד. שווי הדירה היה 1,450,000 ₪ אך הוא נאלץ למכרה בסך 1,200,000 ₪ בלבד. הוא היה מעורב בכל העניינים וליווה את העסקה מתחילתה. הנתבע חלה ונבצר ממנו לפנות הדירה במועד ובסופו של דבר הפינוי נעשה בסיועו. הוא סייע באריזה, הזמנת מוביל לאחר שהמוביל הראשון ביטל הופעתו, בפינוי ובניקוי. הוא ראה את האישור הרפואי של הנתבע שציווה עליו ממנוחה מוחלטת לאחר יום 1.11.16 והוא ראה את מצבו המתדרדר והגרוע של הנתבע, אשר נקלע לדיכאון ולחץ נפשי כבד. פינוי הדירה הסתיים ביום 16.11.16. כאשר פנה לתובע וביקש לקבל את הדירה והמפתח ביקש התובע להגיע ביום 20.11.16 ותאריך זה נקבע כרצון התובע. התובע נתן הסכמתו לשימוש במחסן הדירה לעוד מספר ימים לאור ביטולי המוביל הראשון. התובעים מסרו הסכמתם לכך שהמחסן יפונה בשלב מאוחר יותר והדגישו שחשוב להם לקבל החזקה בדירה על מנת לשפצה ולהשכירה, והתובע מסר לו שלא אכפת לו שיהיה איחור של מספר ימים והעיקר שלא יפסיד דמי שכירות. למיטב ידיעתו לא היה לתובע שוכר שביקש להיכנס לדירה והוא התקשה למצוא שוכר במחיר דמי השכירות שביקש עבור דירה לא משופצת והוא אף ראה ועקב אחר הפרסומים לחיפוש שוכר באתרי האינטרנט. הוא יודע שהתובע היה מודע למצבו הנפשי והבריאותי והן הכלכלי של הנתבע ומוזר בעיניו שהוגשה התביעה בשל שניים שלושה ימי איחור במסירתה למרות שקיבל סך של 4,000 ₪.

    מחקירתו הנגדית עלה כי הוא התנדב לעניין אך קיבל שכר הן מהתובעים והן מהנתבע. הוא ליווה את כל ההליך. הוא אכן נפגש עם התובע ביום 31.10.16 לקריאת מונים. ערב המסירה הוא הודיע לתובע שעקב מחלת הנתבע המסירה לא תתקיים. ביום 7.11.16 הודיע על מועד מסירה ביום 13.11.16, אך לבסוף המוביל לא הגיע. ביום 14.11.16 הוא ביקש וקיבל הסכמת התובע לפנות תכולת הדירה למחסן. הוא היה זה שדאג להובלה אריזה ופינוי הארגזים. הייתה הובלה ואריזה ביום 14.11.16 וביום שישי 18.11.16 בוצעה הובלה שנייה. השיק האחרון קיבל ביום 20.11.16 והוא הותנה במסירת החזקה והמפתח. זכור לו שחיכה מספר ימים עד ההפקדה ולכן אינו יודע אם המפתח נמסר באותו יום או מספר ימים לאחר מכן. המחסן פונה יום יומיים לאחר מכן והוא לא זוכר את אקט המסירה של המחסן וזכור לו שהנתבע כלל לא היה מעורב בהליך הפינוי והוא טיפל בכך בהתנדבות ולא קיבל עד כך שכר. אין לו ראיה לכך שהתובעים הסכימו שיעשה שימוש במחסן לעוד מספר ימים אך זה נאמר לו לאחר שביקש זאת. ביום 14.11.16 יצר קשר עם התובע בקשר לפינוי הדירה אך התובע חזר אליו רק ביום 18.11.16 וביקש לקבוע ליום ראשון ה-20.11.16 .

     

  17. בשלב בקשת הרשות להתגונן בפני הרשם, הוגש תצהיר עו"ד וינוגרד ללא תצהיר הנתבע. התובעים התנגדו לכך ובהחלטת הרשם מיום 22.11.17 חוייב הנתבע להגיש תצהיר לתמיכה בבקשת הרשות להגן, אך הותר לעו"ד וינוגרד להעיד במקומו.

    1. מתצהירו של עו"ד וינוגרד עלה כי הוא מי שניהל את המו"מ עם כונס הנכסים, ואת הליך המכירה, סילוק החובות והיה בקשר ישיר עם הנושים ועם התובע ובא כוחו. הוא הצהיר כי התובעים הם שהפרו את ההסכם למשך יותר משלושה שבועות כשלא פרעו את התשלום השלישי, דבר שהסב נזק לנתבע בדמות קנסות ורבית פיגורים. הוא הצהיר כי בנובמבר 2016 הצטווה להיות במנוחה מוחלטת ובשל מצבו הנפשי אינו יכול להופיע כעד. הוא הצהיר כי הוא מכיר הפרטים מידיעתו האישית. מצבה המשפטי המורכב של הדירה הוסבר מראש לתובעים והדברים באו לידי ביטוי גם בהסכם. לאורך הזמן עדכן את התובעים והוא דאג לקיום ההסכם והוראות ההוצאה לפועל. התובעים הפרו ההסכם שכן התשלום השלישי לא הותנה בדבר ולכן בתיווכו ולאחר שנוכחו שנגרם לנתבע נזק הסכימו לשלם 50,000 ₪ בהתאם לגובה הנזק שנגרם בפועל. הוא הודיע מראש לתובעים ולבא כוחם שנבצר מהנתבע לפנות ביום 1.11.16 ובא כוחם מאשר זאת במכתב מיום 9.11.16, אז התובע חלה. התובעים הם שביקשו שמסירת החזקה תערך ביום 20.11.16. התובעים לא השיבו לנתבע את חלקו בארנונה עד לסוף חודש דצמבר עד ליום זה ואילו הנתבע איחר בימים בודדים ושילם עבור כך דמי שכירות ראויים בעבור חודש נובמבר כולו.

      מחקירתו הנגדית עלה שהפינוי בוצע ביום 16.11.16 ומדובר באיחור של יום או יומיים מהמועד המזכה בפיצוי שכן נכתב ש-14 ימי איחור לא מזכים בפיצוי. שווי הדירה היה באותה עת 1,450,000 ₪. הדירה הייתה אמורה להימסר ביום 1.11.16 אך מיום 16.11.16 עמדה לרשות התובעים. הוא הבין מהמתווך שהדירה פונתה ביום 15.11.16 ושביום 20.11.16 נמסרו מפתחות הדירה לתובע בהתאם לבקשתו. נותרו דברים במחסן הדירה בהסכמת התובע שניתנה למתווך.

      במהלך חקירת המתווך אישר עו"ד וינוגרד שהנתבעים סרבו להשכיר הדירה לנתבע ושהוא זה אשר ביצע ההפקדה ע"ס 4,000 ₪ לחשבון התובעים.

       

    2. תצהיר הנתבע כתמיכה לבקשת הרשות להגן הוגש בהוראת הרשם. עלה ממנו כי עקב מינוי כונס נכסים על דירתו נאלץ למכרה ב-1,200,000 ₪ מתחת לשוויה ולזכותו נותרה יתרה קטנה בלבד לאחר ניכוי חובותיו. מצבו הנפשי היה לא טוב והוא התקשה לתפקד. עו"ד וינוגרד ניהל את כל ענייניו המשפטיים וביצוע חובותיו והמתווך סייע לו בארגון ופינוי הדירה. הנתבע לא נחקר בחקירה נגדית ולא הגיש תצהיר עדות ראשית לכאורה לאור מצבו הבריאותי וידיעת עו"ד וינוגרד והמתווך את הפרטים בידיעה אישית.

       

      הסיכומים:

  18. לאחר העדויות הוגשו הסיכומים.

     

  19. מסיכומי התובעים עלה כי עדויות העדים מטעם הנתבע נסתרו לעומת עדותם האמינה והברורה של התובעים. חקירת המתווך הוכיחה מעל לכל ספק כי הוא איחר בפינוי הדירה ולא מסר את הנכס בהתאם להתחייבותו. לשון ההסכם ברורה והנזקים הוערכו כפיצוי קבוע ומוסכם מראש בסך 120,000 ₪. אין ספק שמדובר באיחור במסירת חזקה אשר נגרם בהודעה חד צדדית ובאיחור של 25 יום בפועל. לפי ההסכם הוגדר איחור במסירת החזקה כהפרה יסודית ההסכם המזכה בפיצוי המוסכם. הנתבע נהג בחוסר תום לב, כפה על התובעים רצונו כאשר באותה עת לא הוגדר באי כשירות אלא הוצג אישור רופא משפחה בלבד. לכן ובייחוד נוכח התעקשותו של הנתבע בעבר לקבל פיצוי מוסכם בעבר ובבחינת "נאה דורש, נאה מקיים" יש לפסוק לתובעים את הפיצוי המוסכם.

     

  20. מסיכומי הנתבע עלה כי עקב מחלת הנתבע עשה המתווך כל שהיה ידו על מנת לזרז את הפינוי וכי העתק המסרונים של התובע מוכיח כי כבר ביום 14.11.16 ביקש לשוחח בקשר לפינוי הדירה אך התובע, הוא שביקש לתאם ליום 20.11.16. לטענתו הוכח כי המתווך ביקש לתאם ליום 16.11.16 המועד בו פונתה הדירה כעדות המתווך ומדובר באיחור של יום יומיים מהמועד והכל בהסכמת התובע.

     

    בנוסף הוכח שב"כ הנתבע שילם לתובעים כפיצוי מוסכם סך של 4,000 ₪ המהווה דמי שכירות עבור חודש שלם, למרות שהאיחור היה של כיומיים. התובעים לא השיבו לנתבע את חלקו שתשלום הארנונה מרגע מסירת החזקה ולמעשה הם אלו שמפרים את ההסכם. מעדות התובע נראה כי התובעים נהגו בחוסר תום לב מובהק וכי אינם אמינים, שכן הם העלימו עובדות כמו שקיבלו סך של 4,000 ₪ ושלא השיבו את הפרשי הארנונה. גם על אף שמקום כריתת החוזה היה בירושלים, בחרו התובעים להגיש תביעתם בבית משפט ברמלה, דבר המהווה סממן נוסף לזלזולם. כך לא צרפו הנספחים להסכם לכתב התביעה ונמנעו מלהביא את עו"ד חן שטיין אשר ייצג אותם בהליך הרכישה אשר הבין את הגורם לעיכוב במסירה ואף הסכים לכך בהתאם למכתבו נ/3. חוסר אמינותם משתקף גם מכך שטענו שהיה להם עיכוב בקבלת המשכנתא , אך בעת חתימת הסכם המכר ידעו הם שהדירה מעוקלת ושכספיהם נועדו לפרוע חובות וההסכם לא כלל כל תנאי לעיכוב התשלום בשל עיקול כלשהו. התובעים הודו שפיצו הנתבע רק בנזק הממשי אשר נגרם לו בעקבות העיכוב בתשלום ולו היו רוצים הם שוויון לא היו תובעים סכום מוגזם. הנתבע לא העיד מפני שהיה בקיא פחות בפרטים ומפני שהופעה בבית המשפט עשויה לגרום לו לנזק בריאותי נוסף. לטענתו התובעים עומדים על הפעלת הזכות החוזית בחוסר תום לב ובבחינת "ייקוב הדין את ההר" שהרי קיבלו פיצוי ולא נגרם להם כל נזק וכבר נקבע שאיחור קל שניתן להצדיקו בנסיבות מיוחדות, בדרך כלל לא יהווה הפרה יסודית של ההסכם. בעניינו מצבו הנפשי של הנתבע גרם לעיכוב אשר היה קל שבקלים והתובעים לא ציינו בתביעתם שכבר פוצו מעל ומעבר לכן ביקש לדחות את התביעה ולחייב בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין.

     

    דיון ומסקנות:

    מועד מסירת החזקה וההפרה הנטענת:

  21. אין מחלוקת כי בהתאם להסכם פיצוי בפשרה מועד מסירת החזקה נקבע ליום 1.11.16 ושהתובעים לא היו מעוניינים להמשיך ולהשכיר הדירה לנתבע כפי שעלה מעדות עו"ד וינוגרד.

     

  22. העדויות מחזקות טענות התובעים לפיהן האיחור במסירת החזקה נכפה עליהם בהודעה חד צדדית כפי שעלה מחקירתו של עו"ד וינוגרד בפני הרשם, מעדות המתווך ומגרסת העדויות מטעם הנתבע.

     

  23. הנתבע טען באמצעות נציגיו שהדירה הועמדה לרשות התובעים כבר ביום 16.11.16 וכי מדובר היה בעיכוב קל בלבד ובנסיבות מוצדקות. אני סבור שאין לקבל טענה זו. ראשית אין לספור מניין מועד ימי האיחור כב"כ הנתבע מהיום המזכה לפיצוי, קרי 14 יום מהמועד המוסכם, אלא מהמועד המוסכם שהוא 1.11.16. שנית, הנתבע ונציגיו ידעו מבעוד מועד אודות מועד הפינוי והנתבע אף קיבל דחייה. הוכח כי ביקש להמשיך ולשכור את הדירה, אך התובעים לא היו מעוניינים בכך. מעדות המתווך עלה, כי הנתבע לא פעל על מנת לפנות הנכס, אלא שהאריזה והפינוי נעשו על ידי המתווך וכי הפינוי נעשה ביום 16.11.16 וכן ביום 18.11.16 אך נותר ציוד וארגזים במחסן. ניכר כי התובעים הסכימו בלית ברירה שחלק מהציוד יועבר למחסן הדירה ולא יישאר בדירה על מנת להקטין את נזקם. הוכח שהמחסן פונה רק ביום 25.11.16 או בסמוך למועד זה.

     

  24. אין חשיבות לכך שכבר ביום 14.11.16 ביקש המתווך לשוחח לגבי מועד הפינוי, שכן מועד מסירת החזקה המקורי נקבע ליום 1.11.16 ואין לצפות מהתובעים להתייצב כל אימת שהנתבע ונציגיו דורשים זאת באופן מיידי. היה עליהם להעביר רישום הזכויות ברשויות ולא ניתן לעשות זאת במהלך סוף השבוע, לא הוכח שאכן ביקשו להעביר החזקה ביום 16.11.16 קל וחומר כאשר הדירה פונתה ביום 18.11.16 ונותר ציוד במחסן לעוד מספר ימים. מדובר בקרוב לחודש איחור בפינוי הדירה ובהפרת סע' 2 להסכם המכר, סעיף 2 להסכם פיצוי בפשרה אשר בהתאם לסע' 18 ג' להסכם מהווים הפרה יסודית המזכה בפיצוי המוסכם. לאור האמור יש לדחות טענת הנתבע שמדובר בהפרה קלה שאינה עולה לכדי הפרה יסודית.

     

  25. לא מצאתי בטענות שהעלה ב"כ הנתבע כלפי מחדלי התובעים כדי לערער עצם ההפרה. באשר לטענות באשר לחוב לא הוגש כתב תביעה שכנגד, לא הועלתה טענת קיזוז ולא הוגש אף מסמך אשר יעיד על כך שהתובעים התבקשו לשלם סכומים אלו.

     

  26. לעומת העובדות וגרסת התובעים שהייתה מהימנה ונתמכה בעדויות המתווך ועו"ד וינוגרד, גרסת הנתבע, המתווך ועו"ד וינוגרד אינה עקבית בכל הקשור למועדי הפינוי ומסירת החזקה.

     

    גובה הפיצוי:

  27. לטענת הנתבע הפקיד סך של 4,000 ₪ המהווים חודש דמי שכירות בשל העיכוב בפינוי. טענו התובעים שהדבר נעשה באופן חד צדדי, חרף אי רצונם להשכיר הדירה לנתבע ורק לאחר שעמדו על זכותם לקבל הפיצוי המוסכם. התובעים דרשו בנוסף פיצוי בגובה 120,000 ₪.

     

  28. מאחר והתובעים הזכירו את ההפקדה בתצהירם ולא הכחישו את קבלת הסכום לא מצאתי שיש באי הזכרת פרט זה בתביעה בסדר הדין המקוצר כדי לפגום באמינותם.

     

  29. אני סבור כי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהתבטאה בהסכם הפיצוי בפשרה, הייתה לאכוף סעיף 18 להסכם, אך לא בגובה הסכום המלא, שכן בהסכם הפיצוי בפשרה הופחת הסכום ל-50,000 ₪ ונדחה מועד מסירת החזקה בדירה.

     

  30. לטענת ב"כ הנתבע הסכום עליו סוכם שיקף את הנזק הישיר שנגרם לנתבע בשל ריביות פיגורים וקנסות בתיק ההוצאה לפועל אשר נגרמו בשל האיחור בתשלום השלישי. עו"ד וינוגרד לא הוכיח טענה זו ובכל מקרה בשים לב לסירוב התובעים להשכיר הדירה לנתבע, ההודעות החד צדדיות מטעם הנתבע שהותירו התובעים בחוסר ברירה אלא לקבל דרישות הנתבע ומצד שני את התעקשות הנתבע במימוש סעיף הפיצוי המוסכם למרות שהעיכוב נגרם בשל אי יכולת רישום המשכנתא כנטען, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהסכם הפיצוי בפשרה, אני סבור כי יש לפסוק פיצוי בגובה מופחת אותו אני מעריך בסך של 60,000 ₪ בשים לב לתקופת העיכוב בתשלום אל מול העיכוב במסירת החזקה והסעדים שהוסכמו.

     

    מסכום זה יש להפחית את 4,000 השקלים שהועברו באופן חד צדדי לחשבון התובעים, כך שעל הנתבע לשלם לתובעים את הסך 56,000 ₪.

     

    סוף דבר:

    לאור כל האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובעים, כדלקמן:

    1. את הסך של 56,000 ₪ בתוספת הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (11.1.2017) ועד ליום התשלום בפועל;

    2. את הוצאות המשפט בתוספת הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

    3. שכ"ט עו"ד בגובה 7,500 ₪ בתוספת הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

       

      ניתן היום, ט' סיוון תש"פ, 01 יוני 2020, בהעדר הצדדים.

       

      Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ