פס"ד בתביעה למזונות קטינה

לפניי תובענה למזונות בתם המשותפת של הצדדים, ***, ילידת X.X.2020, כיום בת כ- 5 שנים (להלן: הקטינה). מאז נפרדו הצדדים בשנת 2022, הנתבע נעלם מחייה של הקטינה, מתעלם מקיומה ומתנער מחובתו לזון אותה.

הדיון בתובענה מעורר שתי שאלות מרכזיות:

האחת, האם העובדה שנטל הגידול והטיפול מוטל במלואו על כתפי התובעת, מצדיקה לסטות מההלכה שניתנה בבע"מ 919/15, כך שגם כאשר ימלאו לקטינה 6 שנים, תמשיך לחול חובה אבסולוטית על האב לשאת במזונות הקטינה?

השנייה, האם תמיכה כלכלית קבועה ומשמעותית שמקבלת התובעת מאימה, מהווה "מקור הכנסה" של התובעת שיש להתחשב בו בעת פסיקת המזונות?

רקע עובדתי ודיוני קצר

1. הצדדים הכירו זא"ז בשנת 2018 ובחלוף זמן קצר עברו להתגורר יחד בדירה שכורה בת"א. מהקשר הזוגי נולדה הקטינה.

    

2. יחסי הצדדים נקלעו למשברים תכופים על רקע בעיות נפשיות קשות של הנתבע, אשר התעלל בתובעת והתעמר בה, עד אשר בשנת 2022, נקעה נפשה של התובעת והיא החליטה להיפרד מהנתבע.

    

3. לתובעת ילד נוסף, *** יליד 1.10.2022, שהנתבע איננו אביו (להלן: הקטין). הקטין אובחן כאוטיסט בתפקוד נמוך. התובעת מקבלת את קצבת הנכות של הקטין בסך של כ- 4,350 ₪ לחודש.

    

4. ביום 29.11.2024, הגישה התובעת תביעה למזונות הקטינה ובמסגרתה עתרה לחיוב הנתבע לשלם למזונותיה את הסכומים הבאים: א) מזונות שוטפים בסך של 4,000 ₪ לחודש; ב) מדור והחזקת מדור בסך של 2,526 ₪ לחודש; ג) מחצית הוצאות חינוך ורפואיות חריגות.

    

5. ביום 20.1.2025, ניתנה על ידי החלטה למזונות זמניים ובמסגרתה חויב הנתבע במזונות הקטינה בסך של 2,700 ₪ לחודש (כולל דמי טיפול), במדור והחזקת מדור בסך של 1,740 ₪ לחודש, ובמחצית הוצאות חינוך ורפואיות חריגות. הנתבע אינו משלם את חיובי המזונות שנקבעו בהחלטה למזונות זמניים.

    

6. שני דיונים התקיימו לפניי, האחד קד"מ מיום 19.3.2025; השני, דיון הוכחות מיום 8.1.2026. הנתבע בחר שלא להגיש כתב הגנה ולא להתייצב לאף אחד מהדיונים.

    

7. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מפורט וצירפה לו מסמכים רבים להוכחת התביעה. על פי תקנה 75 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, התובעת התייצבה יחד עם אימה, גב' ***, לדיון הוכחות והשתיים נחקרו על תצהיריהן.

    

   עיקר טענות התובעת

    

8. הצדדים נפרדו זמ"ז עוד בשנת 2022; מאז הפרידה, הנתבע אינו נמצא בקשר עם הקטינה, אינו מתעניין בשלומה ובמצב בריאותה ואינו משתתף בהוצאותיה וצרכיה של הקטינה.

    

9. התובעת הוכרה כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי, כבעלת נכות כללית של 50% ודרגת אי כושר השתכרות בשיעור של 100%. התובעת מקבלת קצבת נכות בסך של 6,047 ₪ לחודש.

    

10. בשל מצבה הכלכלי הקשה של התובעת, אימה סייעה לה כלכלית על ידי העברות כספיות לחשבונה, תשלום דמי השכירות והוצאות החזקת הדירה ותשלומי גן הילדים.

     

11. בחודש אוגוסט 2025 עברה התובעת לדירה שכורה אחרת ברח' *** בתל-אביב ודמי השכירות הם בסך של 9,300 ₪ בחודש.

     

12. החל מחודש אפריל 2025, אם התובעת נאלצה להפחית את היקף התמיכה הכלכלית, אך היא עדיין מממנת את מלוא עלויות המדור בגין הדירה השכורה, בסך העולה על 10,000 ₪ (שכ"ד בסך של 9,300 ₪ לחודש והוצאות החזקת מדור).

     

13. ההוצאות תלויות השהות של הקטינה הן בסך של 2,500 ₪ לחודש וסך נוסף בסך של 800 ₪ לחודש עבור מוצרי טואלטיקה. הוצאות שאינן תלויות שהות, ובהן הוצאות חינוך וצרכי לימוד, הן בסך של 500 ₪ לחודש. חלקה של הקטינה במדור הוא בסך של 2,526 ₪ לחודש (חושב לפי 30% מעלויות מדור כוללות בסך של 8,420 ₪). כמו כן, עותרת התובעת לחיוב הנתבע במחצית הוצאות חינוך לרבות גן ילדים, ומחצית הוצאות רפואיות חריגות לרבות טיפולים ואבחונים.

     

    דיון והכרעה

     

14. סע' 3 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט-1959 קובע, כי "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

     

15. על  פי הדין האישי החל על הנתבע, הוא הדין העברי, ונוכח גילה של הקטינה, מתחת לגיל 6 שנים - חייב הנתבע באופן אבסולוטי ובלעדי בכיסוי מלא של מזונותיו ההכרחיים של הקטינה, ואילו באשר למימון צרכים שהם מעבר לצרכים ההכרחיים, רובצת החובה על שני ההורים, על פי דיני הצדקה ועל פי יכולותיהם הכלכליות ויחס הכנסותיהם הפנויות.

     

16. באשר למזונות ילדים בגילאי 6-15 שנים, חבים שני ההורים במזונות ילדיהם מדין צדקה, כאשר על בית המשפט לשקול את השיקולים הבאים בהכריעו בתביעת מזונות: א) יחס זמני זמני השהות ועל מי מההורים מוטל עיקר נטל גידול הילדים (עמ"ש 11623-07-17 (מרכז) ד.ש. נ' מ.ש. [פורסם בנבו] 24.6.2018); ב) הוצאות תלויות שהות ושאינן תלויות שהות [רלוונטי כאשר יש חלוקה בנטל הטיפול]; ג) יכולותיהם הכלכליות של ההורים מכל מקור ויחס ההכנסות הפנויות (ראה סע' 3 לפסק-הדין של כב' הנשיאה (דאז) השופטת אסתר חיות בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] 19.7.2017 (לעיל ולהלן: בע"מ 919/15); ראה גם עמ"ש 78095-05-23 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] 6.2.2024); ד) פסיקת מזונות ראויה אינה נעשית בהכרח רק על פי חישוב אריתמטי של "מחשבון", אלא יש לראות את "התמונה המשפחתית בכלולתה" (עמ"ש 2366-06-23 ש.מ נ' מ.מ [פורסם בנבו], 24.12.23) ולערוך איזון כולל של הכנסות המשפחה מכלל המקורות השונים (בע"מ 2433/04 צינובוי נ' צינובוי [פורסם בנבו] 2.10.2005). ה) רמת החיים לה הורגלה המשפחה ערב הפירוד.

     

17. אם כן, לאחר גיל 6, כל צרכי הקטינה צריכים להיות משולמים על ידי שני ההורים בהתאם לזמני השהות, היכולות הכלכליות מכל מקור שהוא ויחס ההכנסה הפנויה, ללא הבחנה בין צרכים הכרחיים לצרכים שאינם הכרחיים. ראה עמ"ש 78095-05-23 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] 6.2.2024.

     

    נטל הטיפול הבלעדי המוטל על התובעת

     

18. התובעת נושאת לבדה בנטל הטיפול בקטינה, דבר המצריך ממנה השקעת זמן, כוחות נפשיים, ויתור על צרכים אישיים ומשאבים כספיים לא מבוטלים; אין ספק שעובדה זו חייבת לקבל ביטוי בסכום מזונות מוגדל. בצד עובדה זו, הקטינה כיום בת כ- 5 שנים, ועל פי הפסיקה, בהגיעה לגיל 6 שנים, גם על התובעת מוטלת החובה לשאת בהוצאותיה (בע"מ 919/15).

     

19. האם נטל הטיפול הבלעדי המוטל כולו על כתפי התובעת, מצדיק לסטות מההלכה הפסוקה, באופן שהנתבע יחויב לשאת באופן אבסולוטי בצרכים ההכרחיים של הקטינה גם לאחר הגיעה לגיל 6 שנים? התשובה לשאלה זו היא לדעתי בשלילה והטעמים לכך הם שניים:

     

    האחד – על פי בע"מ 919/15, חלוקת נטל הטיפול בין ההורים הוא אחד השיקולים שעל בית המשפט לשקול עת הוא מכריע בתביעת מזונות ילדים; חלוקת נטל הטיפול הוא אחד משלושת המשתנים שיש להציב במשוואת חישוב המזונות: צרכי הילד * יחס הכנסות * יחס זמני שהייה/טיפול. צא וראה: ישנם מקרים בהם נטל הטיפול שוויוני, ישנם מקרים בהם אחד ההורים נושא בנטל מוגבר, וישנם מקרים, כמו המקרה דנן, בהם נטל הטיפול מוטל באופן בלעדי על הורה אחד, ואז המשתנה במשוואה יהיה 100%. אם כן, על פי בע"מ 919/15, נטל הטיפול הבלעדי המוטל על כתפי התובעת, יובא בחשבון בעת חישוב חיוב המזונות.

     

    השני – בנסיבות בהן הטיפול נופל רובו ככולו על שכם אחד ההורים, מן הדין ואף מיסודותיו של הצדק, לחייב את ההורה השני ברכיב דמי טיפול (עמ"ש (מרכז) 21704-03-18 א.ו נ' א.ו [פורסם בנבו] 11.6.2019). זהו מקרה מובהק שבו יש לחייב את הנתבע בדמי טיפול, הן לאור גילה הרך של הקטינה והן לאור הנטל הבלעדי המוטל על האם, ובדרך זו ניתן יהיה לפצות את התובעת שנושאת לבדה בנטל נוכח חידלון הנתבע.

     

    הכנסות התובעת ויכולותיה הכלכליות

     

20. התובעת טענה בכתב התביעה ובתצהירה, כי היא אינה עובדת למחייתה. יחד עם זאת, בדיון ההוכחות, העידה התובעת, כי היא עובדת לעיתים רחוקות ובאופן מזדמן בניקיון בתים, וההכנסה מעבודה זו היא בסך של מאות בודדות של שקלים וגם זאת רק כאשר אין לה ברירה והיא נזקקת לכספים. כך העידה התובעת: "...ואני מנסה לעבוד גם אם זה בניקיון... אם זה 100 שקל, 200 שקל, זה לא דברים שיכולים להיות קבועים אצלי כי אני צריכה לקחת לטיפולים אני היחידה שאוספת מהגנים, אני היחידה שלוקחת לגנים, אני היחידה ששומרת שהם חולים... אני לא עובדת כל חודש שלם. אני מדברת איתך על מצבים שאני באמת נתקעת ואני רואה שאני חייבת את הכסף הזה..." (עמ' 15 שורות 1-11).

     

21. לאחר בחינת עדות התובעת, שוכנעתי ליתן אמון בגרסתה, ולקבוע כי הכנסתה מעבודות הניקיון זניחה, אינה קבועה, ואין להתחשב בה בפסיקת מזונות הקטינה. גרסתה של התובעת בדיון לגבי עבודות הניקיון, נאמרה על ידה באופן ספונטני ומיוזמתה בלא שנשאלה על כך. "מתוך" שיכולה היתה התובעת לטעון טענה אחרת חזקה יותר, ובחרה בגרסה שאינה נוחה לה, יש בכך כדי לחזק את אמינות גרסתה (טענת "מיגו" על פי המשפט העברי).

     

22. התובעת מוכרת כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי (50% נכות כללית ו- 100% אי כושר השתכרות); על פי המסמכים שצירפה התובעת, היא מקבלת קצבת נכות בסך של כ- 6,800 ₪ לחודש (נכון לשנת 2025), ולא 6,047 ₪ כטענתה.

     

23. על פי כתב התביעה, אמה של התובעת סייעה לה כלכלית באופן קבוע ומשמעותי בשלוש דרכים: האחת, התובעת קיבלה את דמי השכירות המשתלמים בגין השכרת דירה שבבעלות אמה, בסך של 4,900 ₪ לחודש. השנייה, אם התובעת נהגה להעביר לחשבון הבנק שלה סך של 4,000 ₪ לחודש. השלישית, אם התובעת משלמת את הוצאות המדור של הדירה אותה שוכרת התובעת ואת הוצאות ההחזקה בסך של כ- 8,500 ₪ בחודש, וכן את תשלומי הגן הפרטי בו מתחנכת הקטינה בסך של כ- 5,500 ₪ לחודש. המדובר בסכום כולל של למעלה מ- 20,000 ₪ בחודש.

     

24. בתצהיר עדות ראשית טענה אם התובעת, כי מאז חודש אפריל 2025, היא נאלצה לצמצם את היקף התמיכה הכלכלית, והיא משלמת אך ורק דמי השכירות של הדירה אותה שוכרת התובעת ברח' *** בת"א, וכן את כל הוצאות החזקת הדירה; המדובר בהוצאות מדור העולות על סך של 10,000 ₪ בחודש.

     

25. אם התובעת העידה, כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה עוד להמשיך להעביר לתובעת כספים כפי שנהגה בעבר (עמ' 9 שורות 4-5 לפרוט'), וכי היא חייבת לשמור לעצמה גם עתודות כלכליות (עמ' 9 שורות 35-36 עמ' 10 שורות 1-4).

     

     

26. התמיכה הכלכלית הקבועה והמשמעותית של אם התובעת בבתה, אף אם זו הצטמצמה בשנה האחרונה לתשלום כל הוצאות המדור, מעוררת את השאלה - האם התמיכה הכלכלית מהווה "מקור הכנסה" נוסף של התובעת שיש להתחשב בו בעת פסיקת המזונות? בפסיקה נחלקו הדעות. על פי פסיקה מנחה שניתנה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אין לראות בתמיכה הכספית הקבועה שקיבל אב מהוריו כחלק מהכנסותיו לצורך חישוב החיוב במזונות (עמ"ש 59200-11-22 ש' ס' ד' נ' ת' ד' [פורסם בנבו] 25.7.2023). דעה אחרת הובעה בפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בת"א ולפיה אם מדובר בתמיכה כלכלית קבועה, יש לראות באותה תמיכה כהכנסה (תמ"ש 53351/06 ש.ר נ' ע.ר [פורסם בנבו] 8.11.2012).

     

27. לטעמי, בנסיבות המקרה דנן, אין לראות בתמיכה הכלכלית של אם התובעת כהכנסה נוספת של התובעת, וזאת מכמה טעמים: ראשית, הנתבע יצר מציאות מעוותת שבה התובעת מחזרת על הפתחים ומאלצת את אימה להיחלץ לעזרתה. הנתבע לא יכול ליהנות מפרי הביאושים של מעשיו ומחדליו. שנית, אם התובעת העידה כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה עוד לתמוך בתובעת כבעבר, וכי היא זקוקה לכספים. עדות אם התובעת מהימנה עלי; העדות היתה אותנטית, והיא נאמרה על ידי אם התובעת בכאב על שהיא חיה בצניעות כדי לסייע לבתה עד כמה שידה משגת. שלישית, חרף ההליך המשפטי, אם התובעת לא חדלה לתמוך בתובעת והיא כאמור מסייעת לה במימון מלוא עלויות המדור בסך העולה על 10,000 ₪ בחודש. אם כן, התובעת ואמה לא פעלו מתוך שיקולים טקטיים, ומסקנה זו מחזקת את אמינות גרסת התובעת ואמה.

     

28. קצבת הנכות המשתלמת לתובעת בגין נכות בנה הקטין, אינה מהווה הכנסה שיש להתחשב בה בקביעת מזונות הקטינה, הן משום שהקצבה אינה משתלמת בגין הקטינה, והן משום שהקצבה נועדה לממן את הטיפולים בנכות הקטין (עמ' 13 שורות 33-34 לפרוט'); ואם ישנה יתרה, הרי שככלל זו אמורה להיחסך עבור הקטין (בע"מ 2083/19 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] 28.4.2021).

     

29. לאור כל האמור לעיל, הנני לקבוע, כי קצבת הנכות בסך של כ- 6,800 ₪ לחודש המשתלמת לידי התובעת על ידי המוסד לביטוח לאומי, היא כל הכנסתה של התובעת. לאור נכות התובעת (100% דרגת אי כושר), ולאור היותה מטופלת בשני ילדיה הקטינים, אחד מהם נכה, לא מצאתי לנכון לייחס לתובעת פוטנציאל הכנסה.

     

    הכנסות פנויות ועלויות המדור

     

30. התובעת שוכרת דירה ברח' *** בתל אביב, וכאמור אימה משלמת עבורה את שכר הדירה בסך של 9,300 ₪ לחודש וכן את הוצאות החזקת הבית. התובעת צירפה העתק הסכם שכירות וקבלות על תשלום ועד בית בלבד בסך של 342 ₪ בחודש.

31. על אף שהתובעת לא צירפה אסמכתאות להוצאות החזקת המדור, הנני לאמוד את היקף הוצאות החזקת המדור על סך של כ- 2,000 ₪ לחודש. לאור זאת, הוצאות המדור והחזקת המדור הן בסך של 11,300 ₪ בחודש.

     

32. מאחר ובדירה השכורה מתגוררת התובעת ושני ילדיה, ומאחר ועל פי החזקה הפסיקתית חלקם של שני ילדים במדור הוא בשיעור של 40% (ע"א 52/87 מיה הראל (קטינה) נ' אברהם הראל, מג (4) 201), הרי שחלקה של הקטינה במדור ובהוצאות החזקת המדור הוא בשיעור של 20% (ולא 30% כטענת התובעת בתביעה).

     

33. התובעת התמקדה בהוצאות הקטינה בלבד, בלא להתייחס לצרכיה האישיים (של התובעת עצמה), למעט הטענה כי החזרי הלוואות עומדות על סך של כ- 1,800 ₪ לחודש. בהעדר הוכחה, הנני לאמוד את צרכיה ההכרחיים בסך של 2,000 ₪. ראה עמ"ש 51056-09-20 מ.א נ' י.מ [פורסם בנבו] 23.3.2021).

     

34. לאור קביעתי דלעיל, כי הכנסתה של התובעת היא בסך של 6,800 ₪ לחודש, בקיזוז צרכיה ההכרחיים בסך של כ- 2,000 ₪ לחודש, יוצא כי הכנסתה הפנויה של התובעת היא בסך של 4,800 ₪ לחודש. ודוק: לתובעת אין הוצאות מדור שכן אימה משלמת אותן במלואן.

     

35. הנתבע כאמור לא הגיש כתב הגנה ואין כל גרסה ביחס להכנסותיו ומצבו הכלכלי. לטענת התובעת, הנתבע מקבל קצבאות נכות מהמוסד לביטוח לאומי, וכן נתמך כלכלית על ידי אמו החיה בצרפת. התובעת לא צירפה אף אסמכתא לתמיכה בטענותיה. בהעדר ראייה, אין מנוס אלא לאמוד את הכנסתו של הנתבע על פי השכר הממוצע במשק העומדת כיום על סך של כ- 14,000 ₪ ברוטו בחודש (11,000 ₪ נטו בחודש), מדד המפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

     

36. יחס ההכנסות הפנויות הוא אם כן 70% (הנתבע) – 30% (התובעת).

     

    צרכי הקטינה ומדורה

     

37. התובעת עותרת לחיוב הנתבע במזונות הקטינה בסך של 4,000 ₪ בחודש, ובנוסף לכך בחלקה במדור בסך של כ- 2,526 ₪ בחודש ובמחצית הוצאות חינוך ורפואיות חריגות. בתצהיר עדות ראשית, טענה התובעת, כי הוצאות תלויות שהות הן בסך של 3,300 ₪ לחודש, והוצאות שאינן תלויות שהות הן בסך של 500 ₪ לחודש.

     

38. התובעת צירפה לתצהירה עשרות רבות של מסמכים המעידים על רכישות סופר (עמ' 114 עד 277 לנספחי התצהיר). התובעת לא ערכה חישוב של ההוצאות לפי סוג ההוצאה, חלוקה לפי תקופה, ולא ערכה הבחנה בין הוצאותיה שלה והוצאות הקטינה. מניתוח הקבלות עולה, כי בחודש ינואר 2025 רכשה התובעת בסופר (מזון ומוצרי היגיינה וטואלטיקה) בסך של 2,560 ₪, ובחודש מאי 2025 בסך של 2,800 ₪. אף שהתובעת לא הוכיחה כי צרכי הקטינה הם בסך של 4,000 ₪ לחודש, וקשה לגבש מסקנה על סמך המסמכים שצירפה התובעת, סבורני, כי צרכי הקטינה גבוהים וכי התובעת מוציאה עבורה כספים רבים.

     

39. התובעת ושני ילדיה מתגוררים בצפון הישן של ת"א, אזור בו רמת החיים יקרה מאוד, ובכלל זה, עלויות גבוהות של הכלכלה השוטפת, ביגוד והנעלה, פארם והיגיינה, חינוך, חוגים, חוגי העשרה, ימי הולדת, בילויים, נסיעות, ובעתיד יצטרפו עלויות תנועת נוער, ציוד בי"ס, מחשוב וסלולאר ועוד. על רף המזונות הראוי ראה עמ"ש (ת"א) 78095-05-23 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] 6.2.2024; עמ"ש 32172-11-17 ע.ש (קטינה) נ' נ.ש [פורסם בנבו] 10.1.2019.

     

40. לאחר שבחנתי את טענות התובעת והראיות בתיק, את היכולות הכלכליות של התובעת והכנסתה, את רמת החיים שבה חיה הקטינה, ובחנתי את השיקולים בפסיקת מזונות ילדים, לרבות גילה של הקטינה, והעובדה כי נטל הטיפול מוטל כולו על כתפי התובעת, הנני לקבוע את צרכיה ההכרחיים של הקטינה בסך של 2,100 ₪ לחודש, ואת הצרכים שאינם הכרחיים בסך של 400 ₪ בחודש. מאחר והנתבע התנתק מחייה של הקטינה, ולא מתקיים כל קשר בין השניים, הרי שאין כל רלוונטיות להבחנה בין צרכים תלויי שהות ושאינם תלויי שהות.

     

    חיוב הנתבע במזונות הקטינה

     

41. החל מיום הגשת התביעה ועד הגיע הקטינה לגיל 6 שנים, ישלם הנתבע לידי התובעת עבור מזונות הקטינה את מלוא צרכיה ההכרחיים בסך של 2,100 ₪ לחודש, סך של 280 ₪ עבור צרכים שאינם הכרחיים (70%), וסך של 2,260 ₪ עבור חלקה במדור (דמי שכירות והוצאות החזקה) ובסה"כ 4,640 ₪ לחודש.

     

42. החל מגיל 6 שנים של הקטינה ועד גיל 18 שנים או סיום יב' כיתות (לפי המאוחר), ישלם הנתבע לידי התובעת עבור מזונות הקטינה סך של 1,750 ₪ לחודש, וסך של 1,580 ₪ עבור חלקה במדור (דמי שכירות והוצאות החזקה), ובסה"כ 3,330 ₪ לחודש.

     

43. בנוסף, החל מיום הגשת התביעה ועד הגיעה הקטינה לגיל 15 שנים, ישלם הנתבע דמי טיפול לתובעת בסך של 600 ₪ לחודש.

     

44. בתקופת השירות הצבאי בצה"ל (שירות חובה): ישלם האב לידי התובעת 1/3 מסך של 3,330 ₪ לחודש, היינו – סך של 1,110 ₪ לחודש.

     

45. נוסף על דמי המזונות וכחלק מהם, יישא הנתבע החל מיום הגשת התביעה ב- 50% מההוצאות הרפואיות החריגות שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי, ובכלל זה על פי הקבלות שצירפה התובעת עבור טיפולים ואבחונים של הקטינה (עמ' 291 – 293 לנספחי תצהיר התובעת), טיפולי שיניים, טיפולים רגשיים ופסיכולוגיים, משקפיים, אבחונים (זו איננה רשימה סגורה). התובעת תישא במחצית האחרת.

     

46. נוסף לדמי המזונות וכחלק מהם, יישא הנתבע החל מיום הגשת התביעה ב- 50% מההוצאות החינוכיות הבאות: מעון, גן ילדים, צהרון, עלויות בי"ס ותשלומי הורים מכל סוג ומין שהוא, חוגים, תנועת נוער, שיעורי עזר (על פי המלצת מחנך או יועצת שכבה) וקייטנות. התובעת תישא במחצית האחרת.

     

47. תחילת החיוב הוא מיום הגשת התביעה ובכל 10 לחודש מראש, ישירות לחשבון הבנק של התובעת.  

     

48. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת ל- 3 חודשים ללא הפרשים רטרואקטיביים, כאשר מדד הבסיס הוא המדד הידוע ביום מתן פסק-דין זה.

     

49. כל קצבה ו/או מענק המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין הקטינה, ישולמו לידי התובעת, כאשר מענק לימודים ישמש לתשלום הוצאות החינוך, והיתרה תשולם על ידי הצדדים בחלקים שווים.

     

50. לאור התוצאה אליה הגעתי, ונוכח התנהלות הנתבע אשר נפקד מההליך המשפטי, דבר אשר סרבל את ההליך והקשה על ניהול המשפט, מצאתי לנכון לחייבו בהוצאות משפט בסך של 25,000 ₪.

     

51. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

     

52. המזכירות תסגור את התיק.

     

    ניתן היום, כ"ג ניסן תשפ"ו, 10 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.