ד. נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

לפניי תביעת נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים). המחלוקת היא לעניין הנזק בלבד.

התובע נפגע בשתי תאונות דרכים וטופל בחשד לשברים. כעבור מספר שנים החל להתלונן, בין היתר, על תסמינים נפשיים מאז התאונה השנייה. האם לקה בנכות נפשית כתוצאה מהתאונות? ואם כן, מה שיעורה? שאלות אלה עומדות במוקד המחלוקת בין הצדדים.

עובדות צריכות לעניין 

התובע יליד xx.x.1984, נפגע בשתי תאונות דרכים כאשר נהג בקטנוע מבוטח על ידי הנתבעת. באותה עת היה כבן 24 שנים, עבד במפעל והתגורר בבית הוריו.

התאונה הראשונה אירעה ביום 3.7.08 כאשר התובע החליק בכביש והקטנוע נחת על רגלו. הוא נבדק בקופת חולים, אובחן כסובל מחבלה בקרסול שמאל ובברך שמאל ובהמשך הודגם חשד לשבר בקרסול. התובע טופל בחבישות ובפיזיותרפיה.

התאונה השנייה אירעה ביום 20.12.08 כאשר התובע התנגש עם הקטנוע ברכב שחסם לפתע את נתיבו. ממקום התאונה פונה לחדר מיון בבית חולים איכילוב, שם אובחן כסובל מחבלות בגב ובגפיים והודגם חשד לשבר בשורש כף יד שמאל. לאחר קיבוע בגבס השתחרר לביתו. בהמשך הוחלף הגבס לסד תומך והתובע טופל בפיזיותרפיה.

חלפו למעלה מחמש שנים, במהלכן התובע עבד אצל מעסיקים מתחלפים, לעתים לא עבד, השלים בגרויות, למד שלוש שנים לתעודת הנדסאי ונסע מספר פעמים לחו"ל.